תמיר דורטל: "כשהבנתי את זה, נהייתי ימני ברגע אחד"

"נולדתי למשפחה חילונית, בית שמזוהה אידיאולוגית עם מפלגות העבודה ומרצ", אומר תמיר דורטל, 37, נשוי ואב לארבעה המתגורר בירושלים, מייסד הפודקאסט "על המשמעות" ומורה. "גרנו בנווה מונוסון, ישוב אליטיסטי ליד יהוד. אבא אשכנזי, אמא מרוקאית, אבל אף פעם לא דיברו אצלנו בבית על קיפוח. היה למשפחה שלנו פנקס אדום, ולכן זה לא היה עניין. גדלנו בתחושה שהמדינה שייכת לנו, שראש הממשלה הוא כמו קרוב משפחה. כשרבין נרצח הרגשתי כאילו שמדובר בסבא שלי. יום אחרי שזה קרה הגענו לבית ספר, הייתי אז בכיתה ב', ולכולם היה ברור מי אשם ברצח הזה – ילד שידענו שאבא שלו מצביע לליכוד.

"היינו מסורתיים, אבל ממש בקטנה. עושים קידוש, אחר כך רואים טלוויזיה, ולמחרת נוסעים לים ועושים על האש. כשהתחלתי ללמוד לבר מצווה, לקחתי את זה ברצינות וניסיתי להבין מה היא למעשה היהדות. למדתי פרקי אבות עם מורה פרטי שההורים הצמידו לי, ויחסית מהר התחלתי לשאול אותם למה אנחנו מתעלמים מדברים רבים שכתובים שם. זמן קצר לאחר מכן אמרתי להם שאני רוצה שהבית יהיה כשר, והם זרמו איתי. מבחינה אידיאולוגית היינו משפחה מאוד ציונית, אבל כאמור גם מאוד שמאלנית. בימים ההם הייתי ממש נגד המתנחלים, הדתיים והחרדים. הייתי חבר בנוער מפלגת 'שינוי' של טומי לפיד, וחשבתי שהמתנחלים והדתיים, וכמובן גם החרדים, הורסים את המדינה".

מה גרם למפנה האידיאולוגי בחייך?

"לפני גיל עשרים הגעתי בטעות להרצאה של יקיר שגב, ממייסדי המכינות הקדם-צבאיות החילוניות. הוא המליץ לנו ללכת למכינה, וכך עשיתי. בשנה שבה התרחש הגירוש מגוש קטיף למדתי במכינת עין פרת, וכשפגשתי שם מתנחלים פתאום ראיתי שמדובר באנשים ממש טובים. המפגש הזה עדיין לא הפך אותי לימני, אבל זמן קצר לאחר מכן נסעתי לאנגליה עם משלחת של בני נוער יהודים וערבים, ושם זה קרה. דיברנו שם המון על הסכסוך הישראלי-ערבי, ואמרתי שאני בעד מדינה פלסטינית לצד ישראלית, ושאני מוכן למסור לערבים אפילו את הכותל תמורת שלום. לעומת זאת, הם אמרו שהם מוכנים לפתרון אחר. גם שתי מדינות, אבל מאוד שונות ממה שאני התכוונתי – מדינה אחת שבה יהודים יוכלו לגור אבל תחת חוקי שריעה ובלי אזרחות, ומדינה שנייה רק לערבים.

"החבר'ה שהיו איתנו שם היו מהפלגים הכי מתונים בחברה הערבית, וזה הפתרון המקסימלי שהם היו מוכנים להציע. כשהבנתי את זה, נהייתי ימני ברגע אחד. בזכות השיחה הזו גם הבנתי שאני צריך להיות החייל הכי טוב שיש, כי אנחנו צריכים להתכונן למלחמה בצורה הטובה והחזקה ביותר. לדעתי מפגשים בין יהודים לערבים הם דבר שימנים צריכים לעודד, כי בזכות המפגשים הללו גם אנשי שמאל ביטחוני מבינים מה הערבים באמת רוצים לעשות".

בכל דרכיך דעהו

"לאחר שסיימתי את לימודיי במכינה התגייסתי לקורס טיס, שהיה המשך ישיר של אותו אליטיזם שבאתי ממנו. לאחר מספר חודשים הודחתי מהקורס ועברתי לשריון. לכל אורך הדרך הכרתי אנשים מהציונות הדתית ומאוד הערכתי אותם, מהרבה בחינות. הדבר הכי חזק שהרגשתי זה רצון שהילדים שלי יגדלו בחינוך שבו הם גדלו, אבל לא האמנתי באלוקים ולא שמרתי מצוות, אז לא ידעתי איך אצליח לגרום לזה לקרות. בהתחלה אמרתי לעצמי שאולי אתחתן עם מישהי דתייה, אבל אז הבנתי שאם בחורה דתייה תרצה להתחתן איתי כשאני כזה חילוני – היא כנראה לא באמת דתייה.

"בשלב הזה הקב"ה עזר לי באופן מיוחד, וזכיתי בקפיצת הדרך. הייתי במסיבת גיוס של חבר דתי מהמכינה, הכרתי שם את אחותו והתחלנו להיות בקשר. בשלב מסוים היא אמרה שהקשר בינינו לא יכול להימשך כי היא דתייה ואני לא. מאוד רציתי להאמין ולקיים מצוות אבל הרגשתי שאני לא מחובר לזה, אז בבחינת 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות' לקחתי על עצמי ברגע אחד שבת, כשרות ותפילה. יומיים לאחר מכן הגיע שבועות, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה שמרתי חג. כיפה היה קשה לי לשים, אבל שמרתי כשרות כמו שצריך והתפללתי כל יום. הקשר ההוא נמשך חצי שנה ואז נפרדנו בגלל סיבות שלא קשורות לעניין הדתי, וזה גרם לי להיכנס למשבר עם עצמי. לא ידעתי איך אני ממשיך עם הדת בלעדיה".

מתוך הבלבול בו היית שרוי, מה היו הצעדים הבאים שחשבת לעשות?

"הבחורה שהייתי איתה בקשר יעצה לי ללכת לישיבה ולהעמיק בלימוד התורה, אז הלכתי לחודש בישיבת מכון מאיר בירושלים. בחיי האישיים עדיין הייתי בראש של תל אביב וקריירה, יחסית מהר הפכתי מנער במפלגת שינוי לבחור ישיבה, אבל ניסיתי להבין בתוכי לאן זה הולך. במקביל לכך התחלתי תואר במשפטים באוניברסיטה העברית, אבל מהר הבנתי את הבלוף. המרצים שם צידדו באקטיביזם שיפוטי באופן מובהק, וראיתי שאין שם יושר. אחרי הסטאז' הבנתי שהמקצוע הזה לא בשבילי, עבודה משרדית ממושכת פחות מתאימה לאופי שלי, אז עשיתי תעודת הוראה והתחלתי לעבוד כמורה. מבחינתי גם זה היה חלק מחזרתי בתשובה, כי בחרתי ללכת על מקצוע שנחשב פחות מכובד – אבל בעיניי הוא יותר ערכי ומשמעותי.

"סביב התקופה הזו הכרתי את אשתי והתחתנו. אחרי החתונה עברתי לחיפה כי היא למדה בטכניון. המשכתי לעבוד כמורה בחיפה, וכבר בשנתי הראשונה כמורה הקמתי את הפודקאסט שלי, 'על המשמעות'. בתקופה ההיא שמעתי הרבה שיעורי תורה אבל התחשק לי גם לשמוע תכנים פוליטיים, נושאים כמו כלכלה, מדינאות וכו', ולא היה לי שום דבר להאזין לו. באחד הימים הלכתי לסמינר של 'קרן תקווה', עם שלל דוברים מעניינים. דיברתי עם חלק מהאנשים שהרצו שם, הקלטתי את השיחות הללו והפצתי אותן בכמה במות של פודקאסטים. בתקופה ההיא כמעט לא היו פודקאסטים, התחום עדיין היה בחיתוליו בישראל, ואנשים ממש עפו על התכנים. אחד הנושאים שעסקנו בהם בתחילת הדרך היה רישיונות נשק. בתקופת טרור הסכינים התחלתי לעזור בחינם לאנשים שרצו לקבל רישיון לנשק, וכך זכיתי לסייע לאלפי אנשים בעניין הזה".

מה למעשה הייתה המטרה שלשמה הקמת את הפודקאסט?

"רציתי שיהיה כלי חינוכי איכותי שבעזרתו כמה שיותר אנשים ידעו ויבינו מהי תורה, מה זה אקטיביזם שיפוטי, למה ההתיישבות כל כך חשובה, איך הכלכלה והפוליטיקה עובדות וכו', ובזכות הידע שהם יצברו הם יוכלו להפעיל לחץ משמעותי יותר על פוליטיקאים, כדי שהם יעשו את הדברים הנכונים והטובים. לשמחתי הרבה אנשים אוהבים לשמוע אותנו. אנחנו מתקרבים לפרק ה-700 של 'על המשמעות', יש לנו מעל מיליון וחצי חשיפות בחודש לתכנים שלנו שעולים במגוון רשתות. האולפן שלנו השתכלל עם השנים, וכיום אני מעסיק צוות של עובדים שיחד איתי מתחזקים את העבודה הרבה סביב הפרקים.

הזכרת את תחום הכלכלה. מהו למעשה המודל הכלכלי של הפודקאסט?

"המודל הוא שאין מודל. לאורך השנים לא הצלחתי למצוא מודל כלכלי יציב, כי אין לנו תמיכה מקרן מסוימת ואין לנו תורמים גדולים. התמיכה היחידה שלנו היא מהציבור הרחב. אנשים יכולים לעשות מנוי לפודקאסט, ובתמורה לכך הם גם מאפשרים את הפעילות שלנו וגם מקבלים תכנים ייחודיים. מעבר לכך יש אצלנו גם פרסומות, והן מכסות חלק מההוצאות.

"הרבה אנשים לא מודעים לכך, אבל יש אנשים שהחיים שלהם משתנים בעקבות פודקאסטים או שיעורים שהם שומעים. לא פעם אנשים אמרו לי שהם חזרו בתשובה בזכות השידורים שלנו. או בהקשר אחר, כשהלכתי לנחם את אלמנתו של ידידיה רזיאל הי"ד, שנהרג במתקפת השביעי לאוקטובר, היא אמרה לי 'בזכות הפודקאסט שלך חמאס לא הצליח לכבוש את כרם שלום'. חודשים לפני שפרצה המלחמה דיברתי על כך שהשקט הזה מתעתע ושאנשים חייבים להצטייד בנשקים, והודות לכך הם העלו את רמת המוכנות שלהם והצליחו להגן על עצמם.

"ובכלל, ההשקעה שלי בפודקאסט מאוד קשורה לעבודת ה' שלי ואף נובעת ממנה. מבחינתי עבודת ה' זה לא רק שבת, כשרות, תפילין ובית כנסת. עבודת ה' זה גם שכמה שיותר יהודים יהיה בטוחים בארץ ישראל, יבינו את ערך המצוות, יכירו היסטוריה יהודית ועוד. עבודת ה' צריכה לגעת בכל תחומי החיים, ולשם אנחנו שואפים. ואגב, אני מאמין שזו אחת הסיבות לכך שהציבור החרדי מאזין לנו בהמוניו. בערך שליש מהקהל שלנו הוא חרדי. הכנתי תיקיות עם הפרקים שלנו בגוגל דרייב, וכך גם אנשים עם מכשירים כשרים יכולים להאזין לנו. בערים חרדיות מזהים אותי כשאני הולך ברחוב, ואומרים לי 'תמשיך, כל הכבוד לך על העבודה החשובה'. את הציבור החרדי חשוב גם לשמוע וגם להשמיע, ואני משתדל גם בעניין הזה כמובן".

בזכות הדיבור

לגבי השלבים הבאים, מה החלומות שלך לגבי הפודקאסט ומה לעולם לא תעשה בו?

"אני רוצה להתחיל לעשות שידורים חיים, פאנלים, לשדר בלייב ארבע חמש שעות ביום. לגבי דברים שלא אעשה, אני מקווה לעולם לא להגיע לצעקות וויכוחים סוערים מדי, כמו שלמשל קרה בפרק עם אלון ליאל. אלון הוא בעלה של רחל ליאל, שהייתה מנכ"לית הקרן החדשה, ואבא של דפנה ליאל מחדשות 12. אם הייתי מצלם את הפרק איתו שוב, הייתי עושה אותו הרבה יותר רגוע.

"מעבר לכך, אני אוחז בגישה מאוד פתוחה לגבי התכנים אצלנו. אני מוכן למשל לראיין אנשים כמו אברום בורג ורם בן ברק, אנשים שבעיניי מוכנים לפגוע בביטחון המדינה כדי שיקרה מה שהם ירצו. אחת המטרות של הפודקאסט שלנו היא לתת לאנשים לשפוט את המרואיין בעצמם, בלי שהמראיין יאפיין אותו עבורם. אני רוצה שאנשים ישמעו את מה שהם שהמרואיינים אומרים, וישפטו בעצמם. לערבים שפגשתי במשלחת אינני מוכן ללחוץ את היד, אבל אני מוכן לראיין אותם, כי לדעתי זה יועיל לביטחון ישראל.

"סוגיה נוספת שאני מתמודד עמה היא כל מה קשור ללשון הרע והוצאת שם רע. זה אתגר מטורף מבחינתי, שאין לי תשובות מוחלטות לגביו. אני לא יכול לדעת מה יצא לבן אדם מהפה, ואני גם לא עורך את התשובות של המרואיינים שלי. מצד אחד לאפשר לשון הרע זה מאוד מורכב, אבל מצד שני אני גם לא יכול לקחת אחריות על כל מה שאנשים אומרים. בין שני הדברים האלה אני מנסה לתמרן, משתדל לכוון לשם שמיים, ולא לשכוח לרגע את המטרות הגדולות והחשובות שעבורן אנחנו עושים את ההשתדלות הגדולה בכל פועלנו".