מכומר אפרו-אמריקאית לחיק היהדות

 

באחד מסבבי ההרצאות שלה מסביב לעולם, שבהם היא נוהגת להסתובב בקהילות יהודיות ולספר את סיפורה האישי, הגיעה אהובה גריי ליוהנסבורג, ושם הרצתה לפני קבוצה של יהודים. "היה שם יהודי אחד", היא מספרת, "שישב כל ההרצאה, הביט בי מרותק, ולא הפסיק לבכות. פשוט לא הצליח לעצור את הדמעות. בסוף ההרצאה, הוא ניגש אליי ושאל: ´אהובה, האם את מבינה מה את עושה?´ ואני הבטתי בו ואמרתי לו: ´מה זאת אומרת? אני מרצה ומספרת את הסיפור האישי שלי, דרך המסע האישי שעברתי בחיים.´ אותו יהודי הביט בי בדמעות ואמר: ´לא, אהובה. את לא מספיק מבינה מה את עושה לאנשים. בהרצאה שלך הרגשתי איך את פשוט מכניסה יד לתוך הנשמה שלי, ונוגעת במקום הכי עמוק ומקודש שקיים בה. מקום שלא הרגשתי את קיומו מעולם, ועכשיו בזכותך זכיתי להרגיש לראשונה´".

 

זו אהובה גריי. היא מגוללת את מסע חייה, עם כל הקשיים וההקרבה, עד לרגע שבו זכתה להיוולד מחדש ולהפוך ליהודייה, בלי שמץ של גאווה או רחמים עצמיים. כל זאת אף שהיא גרה כאן לגמרי לבד כבר 18 שנה, למרות היותה היהודייה היחידה במשפחתה הנוצרית האדוקה, ולמרות הקשיים שחוותה בתהליך הגיור שעברה - שבמהלכו נדחה הגיור שלוש פעמים רצופות, ורק בפעם הרביעית זכתה לעבור גיור כהלכתה ("אח"כ סיפר לי רב שבעצם זה ככה, זו הלכה שנלמדת ממגילת רות - תמיד דוחים את הגר שלוש פעמים לפני שמאשרים לו גיור").

 

בשלב מאוחר יותר, לאחר סיום התיכון, למדה אהובה באוניברסיטת אלינוי מְנהל עסקים, ומאוחר יותר הייתה דיילת ופקחית טיסה. בשלב מסוים פרשה מעבודתה, ופתחה עסק עצמאי של סוכנות נסיעות, שהתמחה בטיולים לנוצרים ברחבי ארץ ישראל. בתוך כך, מתוקף אהבתה לדת שלה, הפכה להיות כומר של ממש, ובמהלך 12 השנים הבאות ליוותה קהילות של אפרו-אמריקאים. מדי יום ראשון דרשה לפניהם, ערכה טקסי חתונות, ובעת הצורך גם לוויות.

 

אך ככל שלמדה יותר את כתבי הנצרות, הבחינה גריי בסתירות הקשות, ו-12 שנים אחרי שהפכה לכומר - החלה להתרחק מהנצרות, אולם בשלב זה לא עלה על דעתה להתגייר. היא המשיכה להחזיק בסוכנות הנסיעות שלה ולארגן טיולים לארץ, ובתוך חמש שנים בלבד הספיקה לבקר בארץ 14 פעמים. או אז החל השינוי הגדול. "כשהגעתי לארץ התרגשתי נורא, ובביקור הראשון שלי בירושלים הרגשתי תחושה שלא הרגשתי מעולם. הרגשתי שהגעתי הביתה. החלטתי שאני נשארת בארץ לעת עתה, ובתוך כך, לאט לאט נחשפתי ליהדות . זו הייתה בדיוק התקופה שלפני ראש השנה. למדתי עברית באולפן ´עקיבא´ והתגוררתי בירושלים, שם הכרתי משפחה חרדית חמה משכונת קטמון, שהסכימה לארח אותי לראש השנה.

 

אני זוכרת את האווירה המיוחדת בבית הכנסת ´יקר´ שבשכונה ובבית שלהם, את ההסברים העמוקים של אב המשפחה לכל דבר, איך הוא למשל הסביר לי למה טובלים את החלה בדבש. פשוט נפעמתי. ואז הגיע יום כיפור, ואב המשפחה אמר לי ´היהודים צמים בכיפור, אבל את כמובן לא מחויבת בכך´. מבפנים הרגשתי שאני רוצה מאוד לצום, וכך עשיתי. לקראת סוף הצום הגעתי לבית הכנסת וזכיתי להיות בתפילת כל נדרי הראשונה בחיי. זה היה רגע שלא אשכח לעולם... הרגשתי איך 48 שנים מחיי הייתי במשימת חיפוש, ובדיוק עכשיו, כאן, במקום הזה, בתפילה הזו, בכל נדרי, לראשונה מצאתי את מקומי בעולם. הרגשתי שיש לי נשמה יהודית. פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות מתחושת הזיכוך העצומה שאפפה אותי. מאז, בכל שנה בתפילת כל נדרי, אני חשה את אותה תחושה ומתרגשת מחדש...".

 

מאז עברה גריי תהליך גיור ארוך תחת פיקוחו של הרב אליהו בקשי דורון, שהיה אז הרב הראשי לישראל. "התחושה היא ממש להיוולד מחדש. אי אפשר להסביר את הדבר הזה בכלל", היא אומרת. "משהו קורה לך. אתה יוצא מהמקווה ומרגיש פשוט מישהו אחר, חדש, שהרגע נולד". היא למדה והתגוררה במדרשת נווה ירושלים כשנה, במהלכה התקרבה מאוד למספר רבניות מרצות ולרב המדרשה. "זאת הייתה אחת התקופות הכי יפות בחיים שלי והלוואי שיכולתי להישאר יותר. מדרשה היא אחת המתנות הכי גדולות שכל יהודייה יכולה לתת לעצמה. חוויה עצומה. עד היום יש לי חברות ממש בלב ובנפש משם, שאני בקשר איתן".

 

כיום גריי גיורת צדק זה 18 שנה, ואת מקום מגוריה קבעה בבית וגן, השכונה שהפכה לה לבית. היא עוסקת לפרנסתה במתן הרצאות לפני יהודים ברחבי העולם, במהלכם היא מגוללת את סיפורה האישי. כך למשל, לשאלתי, אהובה מספרת - בצניעות רבה, יש לומר - שכתוצאה מההרצאות שלה בחו"ל כ-100 אנשים זכו להתגייר.

 

"אדם שנולד יהודי, לא תמיד יוכל להעריך את מקומו", מסבירה גריי "הוא אמנם נולד במקום הכי גבוה שאדם יכול לאחל לעצמו להיוולד בו, אבל לא כולם מסוגלים להעריך או להבין את הערך של המקום הזה. כך למשל, היא מספרת שבהרבה ביקורים שלה בחו"ל, היא פוגשת בין השאר יהודים מתבוללים. "הם יושבים בהרצאות שלי אחרי שכבר עזבו הכל. גבר יהודי נשא אישה גויה, או אישה יהודייה שכבר נשואה לגוי ויש להם ילדים. הם יושבים מולי, ואני רואה איך הם בוכים מקירות ליבם, איך המילים שלי נוגעות ישר לתוך הנשמה היהודית שלהם, אבל לא תמיד, ובמרבית המקרים זה בכלל לא מספיק כדי לעורר אותם. לכל אחד יש את הזמן שלו, שבו יש לו הזכות להתקרב לקב"ה. זאת זכות עצומה בסך הכל. יש אנשים שצריכים לעבור המון סבל לפני שהם מגיעים לתובנה הזאת, למקום הזה, לתחושה הזאת, לאמת הפנימית הזאת שתלווה אותם ללא עוררין. זה תהליך פנימי שכל אחד עובר עם עצמו ,ואף אחד, חוץ מהאדם עצמו ורצונו הפנימי, האישי והכמוס - לא יכול להביא אותו לעשות תשובה או להתגייר".

 

משפחתה של גריי מעולם לא העלתה על דעתה להתגייר בעקבות הגיור שלה. "מעולם לא עלה על דעתי לנסות לשכנע אותם להתגייר, לא כל אדם זוכה שהייעוד שלו הוא להיות יהודי בסופו של דבר. מה אם התיקון שלהם הוא להישאר גויים? אין לי עניין לשכנע אותם, כל אחד והייעוד שלו. לא כל נשמה זוכה לדבר כזה".

 

לפני כ-10 שנים הוציאה את ספרה הראשון, בו היא מגוללת את סיפור חייה. ("כבר כשהייתי בת 12 ידעתי שאני הולכת להוציא ספר. רק שלא ידעתי על מה הוא ידבר"). מאז הספיקה להוציא עוד שלושה ספרים.

 

 

במהלך חייה זכתה אהובה גריי להיקשר רוחנית, נפשית ורגשית למספר דמויות תורניות שליוו אותה רבות בדרכה. בין היתר, זכתה לפגוש פעמים רבות את הרב אלישיב זצ"ל. "אני ובתו של הרב אלישיב, הרבנית אויערבך זצ"ל, היינו קרובות מאוד. היא הייתה גרה בבית וגן, המקום שבו אני מתגוררת מאז עברתי לגור בישראל לפני 18 שנה, וליוותה אותי המון במהלך השנים. אני זוכרת כי אף שמעולם לא ידעתי עברית, כל פעם שהרבנית הייתה מדברת איתי, אף שגם היא לא ידעה אנגלית ולא היה לנו כל כך איך לתקשר - מכל האנשים שניסו לדבר איתי, דווקא אותה הבנתי. אני מניחה שזה פשוט קשור לצורה שבה היא משדרת כל דבר שהיא מדברת עליו, בצורה בלתי משתמעת לשני פנים, ככה שאי אפשר להתבלבל. כשהיא אומרת לך שאת חשובה ויקרה, ושהיא אוהבת אותך, אי אפשר שלא להאמין. מלבד זאת, אני בטוחה שאין אדם בעולם שהכיר את האישה הזו ולא אהב אותה אהבת נפש".הגם שהרבנית אויערבך מעולם לא זכתה לחבוק ילדים משלה, גריי מספרת שלרבנית היו בעצם אלפי ילדים רוחניים. "אני זכיתי להיות אחת מהם! בכל פעם שהיא הייתה פוגשת אותי, אפילו סתם באקראי במכולת, היא הייתה מחבקת אותי חיבוק מלא אהבה". בשלב מסוים החליטה הרבנית להפגיש את אהובה עם אביה, הרב אלישיב זצ"ל. "הרבנית סידרה לי פגישה אישית עם הרב, שאליה התלוו הרבנית ומתורגמנית שתרגמה לי את כל מה שהרב אמר. פגשתי אותו מספר פעמים. הפעם האחרונה שפגשתי אותו פנים אל פנים היתה אמנם לפני כתשע או עשר שנים, אבל זו היתה חוויה שלא אשכח לעולם. אני זוכרת שברגע שנכנסתי לחדר פשוט נדהמתי מהאור הגדול שהאיר בו. פניו של הרב היו דבר בלתי ניתן לתיאור. הם פשוט קרנו באור גדול, וכשיצאתי משם אמרתי לעצמי שזה האדם הקדוש ביותר שזכיתי לשהות במחיצתו".

 

ולא זו בלבד. בכל פעם שעזבה אהובה את הארץ, לשם ביקור משפחתי או סדרת הרצאות חיזוק ליהודי הגולה, היא הקפידה תמיד לקבל מהרב את ברכתו. "כגיורת אני מחוברת מאוד לארץ ישראל. קשה לי מאוד להתנתק מהמקום הזה ולעזוב אותו, אפילו לתקופות קצרות. לכן היה חשוב לי כל פעם מחדש לקבל מהרב את ברכתו, כך שאדע שאני חוזרת לכאן בע"ה בריאה ושלמה, ושזה באמת רצון השם. אפילו כשהרב הפסיק לקבל אנשים, הרבנית שלחה אליי את ברכתו דרך הטלפון".

 

דמויות רוחניות נוספות שהשפיעו עליה רבות במשך השנים, היו הרב לייב היימן זצ"ל, שהיה גם לרבה המובהק של גריי, ואשתו הרבנית שתאריך ימים. הרב היימן היה אחד הפוסקים בבית וגן, וגם תלמידו המובהק של הרב קוטלר זצ"ל. גריי מתארת יחסי קרבה עמוקים מאוד בינה לבין בני הזוג, עד שלרב ולרבנית תמיד קראה ´אבא ו´אמא´, והפכה ממש לחלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלהם. תמיד הייתה חלק מהאירועים והשמחות במשפחה, וגם חלק בלתי נפרד מהזמנים הקשים. גם את פטירתו של הרב ליוותה גריי, כחלק מהמשפחה, ודמותו מלווה אותה עד עצם היום הזה.

 

גם בימים אלה עוסקת גריי במשימת זיכוי הרבים, ומאיצה גם באחרים לעשות כן. "אני חושבת שכל אחד צריך בימים אלה, במיוחד כשהמשיח בפתח, לעשות מאמץ כדי להתקרב לקב"ה. זה מתחיל בדברים הכי פשוטים: להרבות בצדקה, להקפיד על בן-אדם לחברו, להשתדל להתפלל בכוונה ולהתרכז בעבודת השם האישית שלך. זו גם המטרה שלי: להישאר תמיד קרובה להשם, להישאר לגור בארץ ישראל ולחיות בפשטות. פשוט להתעורר כל בוקר ולהיות שמחה במי שאני".