כוח ההודאה

תכלית האדם בעולמו, אומר הרמב"ם, להכיר את בוראו ולהודות לו. כמי שנפגשת עם נשים רבות, מגלה ונדהמת אני, כל פעם מחדש, מרצונן העז של הנשים להיות בתכלית, להתעסק בעיקר ובנכון. העיקר והנכון הוא להכיר את הבורא ולדעת אותו במובן של להתחבר אליו (בבחינת: "ואדם ידע את חווה אשתו - ותהר ותלד בן"). לחיות את ה' ולהיות מחוברות אליו בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה.

כאמור, הרמב"ם כותב שהתכלית היא להכיר ולהודות. במאמר זה רוצה אני לומר שעצם ההודיה שאנו מרגילות בה את עצמינו היא גם זו הגורמת לנו להכיר ולהתחבר יותר ויותר לבורא הטוב והמיטיב. ההודיה עוזרת לנו לצאת מגלות לגאולה. "לעתיד לבוא כל התפילות בטלות, וההודיה לא בטלה" (ויקרא רבא, ט"ז) - היכולת שלנו להודות מאפשרת לנו לחיות ולהרגיש את הטוב שבחיים שלנו, ומובילה אותנו לשמחה "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ…" והתוצאה "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, א). כנשים מכירות אנו היטב את המאבק היומיומי שלנו בהפך מהשמחה, לרשותנו עומד הכלי העצום הזה שנקרא: להודות. המילה הראשונה אשר אנו מצוות להגיד עם הקימה בבוקר היא: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". להתחיל את היום בהודיה, ובכוח זה להמשיך עם כוחות מחוזקים לעבודת יומנו ותכלית חיינו.  

נתבונן ונראה שלמילה להודות יש שני מובנים: האחד – הבעת תודה על מה שניתן לנו. והשני - הסכמה והודאה על כך שהפעם היה עלי להשתמש בטובת השני. ההפנמה העמוקה שדבר אינו מחויב המציאות, ושאין דבר מובן מאליו, מולידה בנו את יכולת ההודיה. רואים אנו אצל לאה אמנו אחר לידת יהודה, שאמרה: "הפעם אודה את ה'", ומוסיף רש"י שכוונתה היתה "נטלתי יותר מחלקי". אותיות השם יהודה מצביעות גם על שם הוי – ה בתוספת ד' המסמלת את הדלות, לומר "אין לי משלי כלום". כולנו נקראות יהודיות על שם יהודה. חשוב שנפנים בתודעתנו שכל חיינו הם חסד; אנו תלויות בו יתברך, והוא מקור הכול.

רוצה אני בפינה זו להמליץ בפניכם על דרך נוספת אשר תחזק מודעות זו בנפשכם. המלצת השבוע: "מחברת תודה לה'". קחו לכן מחברת שתאהבו לכתוב בה כל יום, והתחילו לכתוב תודות לה' יתברך. התבוננו סביבכן וראו כמה יש לכן על מה להודות על הכול – שהרי אין דבר מובן מאליו. הרישום במחברת יוצר רושם בתוכנו פנימה. תודעת התודה מופנמת בנו. כאשר אנו מתרגלות להודות, מתבוננות אנו ביש שבחיינו! אנו מאירות אותו ומעצימות אותו! ובכך מושכות לחיינו עוד ועוד מטובו של ה' יתברך. התבוננות בחצי הכוס המלאה היא החוכמה של חיינו. הרישום מעולה גם לימים קשים בהם הלב נסגר, העיניים נעצמות מלראות טוב, והיד לא זורמת בכתיבה. בימים כאלה כדאי במיוחד לעלעל בדפים שכתבת שמחברת התודה, וכך לאט-לאט הלב מתרחב, העיניים נפתחות והלב חוזר. כתיבה במחברת התודה תחבר אתכן אל עצמכן אל בוראכן ואל השפע האינסופי הקיים בעולם. סוד ההודיה יכול לבוא לידי ביטוי על עבר הווה ועתיד. ישנו קסם מופלא בהודיה שמסוגל לשנות את המיקוד מהחסר והקשה אל היש והקיים, וכך למשוך לחיינו מטוב ה'. בהצלחה בהודיה!