מהפכה רוחנית שקטה: ביקור בשיעור של הרב זמיר כהן ברמת אביב

משה חיים (48), תושב רמת אביב החדשה, חצה מזמן את הקווים התל-אביביים ושב למקורות. אני פוגש אותו עם תום השיעור השבועי של הגאון הרב זמיר כהן, ברחוב שרגא פרידמן 1 בשכונה. "כ-30 אחוז מהמשתתפים בשיעור הם תושבי השכונה", הוא מספר.

"השיעור הזה תורם רבות לשכונה. בשנתיים הללו חולל הרב התעוררות רוחנית אדירה. מכל הארץ מגיעים לשיעור. כולם מכירים את השיעור ומדברים עליו. ואולי דווקא מתוך העובדה שמדובר ברמת אביב, זה גורם לתהייה והתעוררות הניצוץ היהודי אצל אנשים: מדוע דווקא בלב הגשמיות התל-אביבית, ברמת אביב, מתקיים שיעור תורה? זה שיעור התורה הגדול בארץ.

עם משה חיים, תושב שכונת רמת אביב

"את הרב", הוא מדגיש, "אוהבים מכל המגזרים. לא רק דתיים. הוא יודע לדבר לכל אחד בגובה העיניים שלו, לכל אחד בשפתו".

אתה מכיר שכנים או מכרים ברמת אביב שחוללו שינוי בחייהם בעקבות השיעור?

"בוודאי. יש הרבה שהתחזקו בעקבות השיעור. אני יכול לספר על כמה תלמידים של הרב בישיבה בבית"ר עילית שהיו חילונים מהשכונה, באו להשתתף בשיעור, הציצו ונפגעו".

מרגישים את הצימאון

21:15. ליל שישי, ו' ניסן תשע"ה, רחוב שרגא פרידמן 1, שכונת היוקרה רמת אביב החדשה.

שעת לילה שלווה. הבניינים בני עשר הקומות משדרים יוקרה אבל גם שקט. שקט כבד. מי שמפר את השקט הזה, אולי, הוא דווקא הילד הקט שמשוטט עם כלבו הקטן ברחוב אלברט איינשטיין הסמוך. אולי הנערים שנעים עם אופניהם החשמליים ברחוב לוי אשכול.

בזה אחר זה עוצרים כאן רכבים. הנוסעים יוצאים מהם, מניחים כיפה מאולתרת ונכנסים בחופזה לאולם בית הכנסת 'תהילת אביב'. ציציותיהם לא מתבדרות ברוח. במבט ראשון הם נראים תל-אביביים מן המניין.

חובשי כיפות מכל הסוגים, ואפילו שקופות, כולם נכנסים בשערי אולם בית הכנסת. בית הכנסת, המפואר והמרשים בכל קנה מידה, טרי במפה השכונתית. יודעי דבר מספרים, שבית הכנסת נבנה אחרי עשרות שנים שלא הוקם בית כנסת בתל אביב.

לא ייאמן. אנחנו ברמת אביב. במקום שלא מחבבים במיוחד את 'מנשקי המזוזות ומשתטחי הקברים'.

אם הגדיר מי שהגדיר את העיר ללא הפסקה כמדינת תל אביב, בוודאי התכוון בייחוד לשכונה זו – שכונת רמת אביב. המלחמה באזור עם 'מנשקי המזוזות' הנה כמעט על רקע יומיומי. כל מעשה יהודי נתקל באינספור עיניים חשדניות. אווירת הניכור התל-אביבי שולטת בכל. אתה מרגיש כאן ברומא. לא בארץ ישראל. והאמת היא שלא צריכים להגיע לזה. די לנו בעובדה שתושב השכונה הוא יאיר לפיד.

ואם כאן שיעור תורה יש, אזי יש תחושה של אביב, של מהפכה גדולה, ברמת אביב.

ברוכים הבאים לשיעורו של הגאון רבי זמיר כהן שליט"א – ראש ארגון 'הידברות'. דומה בעיניי, שאם בבני ברק השכנה תמצא 'ליל שישי' עמוס לימוד, הרי שכאן מחכה לתושבים 'ליל שישי' מזן אחר: שעת הלימוד השבועית בדמות הרב זמיר כהן. כולם נקבצו ובאו לך.

אתה רואה על הנוכחים את הצימאון, דווקא כאן. אתה רואה את הפנים המשתוקקות. את הלב הגומע בשקיקה את פירוש דברי רש"י "צו – לשון זריזות". כן, בשקיקה יתרה משתיית התה המהביל אותו ייטלו מהמטבח הצמוד.

מתברר אפוא, כי גם החילוניות הרדיקלית ביותר מורידה את הכובע מול דמותו הכובשת של הגר"ז כהן שליט"א.

עשרות בני אדם נוהרים הנה כדי לשתות מבארו המרווה של הרב. אתה רואה את הצעירים התל-אביביים מהופנטים. ממוגנטים.

במסע אחרי הכרת הלב

"נצא במסע אחרי הכרת הלב", פותח הגר"ז שליט"א. "קרבן 'עולה' בא בגין מחשבות רעות. ביהדות ידוע שהמחשבה יוצרת מציאות.

"אסור", הוא מוסיף בחדות אופיינית. "אסור לנו לתת ללב לצאת למסע שאתה לא יודע היכן יסתיים.

"האדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת. נראה עד כמה זה נכון. נתאר לעצמנו ניצול שואה, שזכה לעלות ארצה, ונכדו מתחתן הלילה בתל אביב. כולם שותים ושמחים, אך הוא יושב בשולחן השמחה וצולל ביגונו. שב במחשבתו לימים אחרים – ימי גיא צלמוות. שוב הוא נזכר במה שעוללו חיות האדם הנאציות לבני משפחתו.

 "היכן האדם הזה נמצא באמת? בחתונה שמחה בתל אביב או בשואה? בשואה. אמנם גופו נמצא כאן. אבל הוא עצמו לא.

 "יש לאדם כוחות לשלוט על מחשבותיו", הוא מסכם.

הגר"ז שליט"א מונה כמה עצות לתיעול המחשבה לכיוונים חיוביים – כשהעיקר הוא לימוד התורה. "התורה נמשלה לאש, ככתוב 'הלא כל דברי כאש'. ללימוד התורה יש כוח לעצב את האדם מחדש, כמו כלי כסף עקום שרק על ידי חימומו באש ניתן לעצב אותו כראוי. נשמת האדם באה לעולם כדי להיבנות ולהתרומם על ידי העמידה בניסיונות החומר שבעולם. על ידי התורה יכול האדם לרכך עצמו ולעבד עצמו מחדש".

אני, היושב בפאתי האולם, מתבקש בלחש כל כמה דקות: "יש כאן כיסא, יש כאן כיסא?". הנהירה הנה בלתי פוסקת.

בשיחה עם הגאון רבי זמיר כהן שליט

לאחר מכן, עוסק הגר"ז שליט"א בפירוש רש"י על הפרשה: "צו – לשון זריזות". "באמצעות מידת הזריזות האדם מרוויח המון, בכל תחום – גם בגשמיות וגם ברוחניות. הזריז מגלה כמה הוא מספיק לעשות. 'זריזות – חצי מזל' אומר הפתגם הישן". לאחר מכן הוא מרחיב במידת הזריזות לאורו של בעל ה'מסילת ישרים'.

הדיבור רהוט וקולח, אבל בעיקר שלו, מתון ומלא נועם.

הוא ממשיך במילים ספורות אודות עבודות הניקיון האינטנסיביות לפסח. "צריך לדעת שהכול ייעשה במסגרת ההלכה. אסור גם שהדבר יפר את השלווה בבית".

הוא מספר על הבעל שהתאונן בפני הרב כי אשתו מכינה את הכנות השבת אחרי שכבר שקעה החמה, בזמן 'בין השמשות'. התעניין הרב לשמוע מתי מקבל הוא פני שבת המלכה, ומשהשיבו כי כבר משעות הצהריים המוקדמות הוא מוכן לקבלה וכי אף רכון הוא על ספר לימודו בשעות אלו, סנט בו הרב: 'אדרבה, תעזור לאשתך בהכנות השבת, ואז לא תצטרך לחלל את השבת לשם הכנותיה'.

לסיום מציין הגר"ז שליט"א הלכות יסודיות לחג הפסח.

כעת, משתם השיעור, ניתנת רשות הדיבור לקהל.

"האם יש קולא בעניין הכשרת כלי פורצלן?"

"שמי בנימין", פותח אחד המאזינים. "אני מעצב גרפי. התבקשתי לעצב לוגו לחברת תקשור, אולם אני חושש שמדובר בדבר אסור הלכתית ואני מסייע לדבר עבירה. המנכ"ל אמר לי להחליט עד יום ראשון. אינני יודע כדת מה לעשות".

הגר"ז כהן פותח בתשובת מרן זיע"א בשו"ת 'יחווה דעת' בעניין מכירת בגדים שאינם צנועים, ומכריע: "אם ניתן להשתמש גם לדברים שאינם כרוכים באיסור, כמו 'דמיון מודרך', מותר, שכן אין כאן הצבת מכשול ודאי".

"שלום הרב", שואל צעיר אחר. "אני מתגורר עם אמי תחי'. לאחר שהתחזקתי הכשרנו את כל כלי הבית שהיו בלועים באוכל שאינו כשר", הוא פותח. מחיאות כפיים סוערות בקהל.

בשיעור ברמת אביב

"בעבר", ממשיך הצעיר, "לאחר שעלינו מרוסיה, לצערי ולבושתי, אכלנו בכלי הפורצלן דברים האסורים באכילה, ואני יודע מרבנים שלא ניתן להכשיר זאת. חבל לאמי לזרוק כלי פורצלן רבים כל כך לפח. שאלתי היא: האם יש קולא בעניין הזה?"

"שלשום", משיב הגר"ז שליט"א, "אמר לי הרב יוחנן חיות, רבה של חברת התעופה 'אל על', שלאחרונה הוא בדק במעבדה את החומר שממנו עשויים כלי הפורצלן של חברת רדד – האם יש בהם שביבי מתכת או זכוכית או שהם עשויים מחרס בלבד, והתברר כי הם עשויים אך ורק מחרס נקי. לפי זה יש לדון כלים אלו ככלי חרס, בין להקל, כלומר שאין צורך להטבילם כפי שיש להטביל כלי מתכת וכלי זכוכית, ובין להחמיר שאין להם תקנה בהגעלה. באשר לשאלתך, תלוי אם השימוש היה באוכל חם ואז הכלי בלע את הטעם – שאז הדבר אסור בעליל ואין לו תקנה, לבין שימוש באוכל קר שאזי אינו בולע. תאמר לאמא", מסכם הגר"ז, "שמעיקר הדין מותר למכור את הכלים לגוי, אבל לא ליהודי. ואם אין מי שיקנה, אין להם תקנה. תאמר לה שהקב"ה מחזיר אחר כך שכר בכפל כפליים".

לאחר שאלות ותשובות נוספות בהלכה ובהשקפה, השיעור נחתם בברכה: "אני רוצה לשגר מכאן ברכה למאזינים ולכל בית ישראל: חג פסח כשר ושמח. בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

רמת אביב החדשה

עשרות רבות של בני אדם השתתפו בשיעור. כעת עושים את דרכם החוצה. אני מנסה ללכוד כמה צעירים שנכחו בשיעור כדי לעמוד על טיבם ועל טיבו של השיעור הייחודי.

ולפני הכל, אי אפשר לפספס את משה חיים, תושב רמת אביב החדשה, האיש והעשייה באזור. כאמור, הוא בעצמו עבר תהליך של שיבה למקורות. הוא ילמד אותנו יותר מכולם על השיעור ועל השכונה.

אז אפשר לומר 'רמת אביב החדשה' – תרתי משמע?

"אכן. זו לא רמת אביב שהכרנו. זו הישנה, הייתה מעוז של השמאל. בחדשה מתגוררים אנשי עסקים שפרחו ושגשגו והגיעו מבת ים ומשאר הערים מסביב. מדובר באנשים בעלי אוריינטציה מסורתית. זוהי אוכלוסייה שונה מזו שהתגוררה כאן פעם".

אלה לא תושבים נוסח יאיר לפיד.

"ממש ממש לא. אני חושב שבזכות השיעור של הרב, קלו של יאיר לפיד הוא מיעוט ברמת אביב. בכלל, ברמת אביב יש הרבה עיסוק בתורה.

"רק לדוגמא אציין, כי יש אנשי עסקים מהשכונה שעוצרים את יומם בין השעות 5 עד 8 בערב, כדי ללמוד תורה בבית הכנסת דנן. זה מחזה מרנין לב.

"ההתחזקות הזו קיימת בכל הארץ", הוא מוסיף. "אבל כאן היא מקבלת ביטוי של ממש. גם אם אתה רואה את הקיצוניות האנטי-דתית של שר האוצר לשעבר, אתה יכול לראות מנגד את הקיצוניות בצד השני, של ההתחזקות הפרו-דתית. הקדוש ברוך הוא ברא מידה כנגד מידה.

"כיום, אנשי רמת אביב, כן יבואו ויתעניינו ביהדות. אלה אנשים שונים. זו תקופה שונה", הוא מבקש לסכם. "תשמע, בתחילת הדרך, לפני כשנתיים, היו שכנים שניהלו מלחמה נגד בית הכנסת, אולם כיום הרוחות נרגעו. יתרה מזו: מדי שבת יש בבית הכנסת 250 מתפללים. מדובר בנתון מדהים, בהתחשב בעובדה שזו שכונה בלתי דתית בעליל, כפי שאתה יודע, והיא גם לא גדולה כל כך".

ירון (35) מראשון לציון, מחכה להתייעצות עם הרב. "דיבורו של הרב נעים", הוא מסביר לי את פשר המשיכה שלו, יהודי עם כיפה מצוירת, הנה.

מה השיעור תורם לך?

"הוא נוסך בך כוחות. אי אפשר להסביר את זה".

עם ירון מראשון לציון

"יש התעוררות גדולה"

מתן בכר (20), חייל חובש כיפה כחולה, הגיע הנה מהרצליה.

- מתן, מה לרמת אביב החדשה ולשיעור תורה? זה דבר שלא היית רואה פעם.

"אני חושב שיש התעוררות גדולה בציבור הישראלי. אנשים מרגישים שמשהו קורה עכשיו. יש אור וכוח כזה שמאוד סוחף. אני אישית מתגורר בהרצליה, וגם שם יש אווירה של התחזקות. אני חושב שיש משהו באווירה שאנשים מרגישים את הגאולה.

"יש פה משהו מאוד יפה ונוגע ללב. עובדה: אנשים מגיעים לכאן מכל הארץ על מנת להתחזק".

מאז פטירת אביו, מקפיד מתן על שמירת המצוות ככל הניתן. "אני משתדל גם להתפלל שלוש תפילות ביום", הוא מספר.

מה תורם לך השיעור של הרב זמיר כהן?

"הוא תורם לי לידע. להבנה. צריך לדעת איך ללכת בעולם הזה. כל יום אתה עושה טעות אחרת וחבל".

"אתה בא לפה ומתדלק את הנשמה"

נתי (25), הגיע הנה מאשדוד.

מה מושך אותך, חילוני אשדודי, לשיעור של רב חרדי?

"תראה, מדובר ברב המיוחד בכך שאת התכנים שהוא מרצה ודורש, הוא מקיים בפועל. הוא מדבר בנחת ומביא סיפוק רוחני שנדיר למצוא בימינו. אתה מרגיש שאתה מתמלא וזה פשוט משפר אותך, משפר לך את החיים. זה בכלל לא קשור לשאלה אם אתה דתי או לא".

אתה חושב שהנהירה לכאן, לרחוב שרגא פרידמן 1, מהווה סימן לתופעה? שהיום, בשונה מפעם, החילונים מתעניינים יותר בזהותם היהודית?

"כן. בהחלט. את כל יהודי זה מעניין ובפרט את החילונים. אתה יודע, לרב זמיר כהן יש ייחודיות בדיבור בנחת, והשיעור מלא בחכמה המופלאה שלו. אין ספק, שהקסם הזה מושך אנשים מכל רחבי הארץ לשיעור".

האם אתה יכול לומר, שהשיעור תרם לך לשיפור בתחום כלשהו?

"ברור. אתה שומע ולומד איך לשלוט בעצמך. איך לדחות סיפוקים. איך לשנות את הלך המחשבה".

לאחר שניות של מחשבה, נתי מחדד כשזיק ניצת בעיניו: "הרכב שלך צריך דלק, וגם אתה. אתה בא לפה ומתדלק את הנשמה".

גיא אליהו, איש היי-טק, הגיע הנה מהעיר רמת-גן. הוא איננו חובש כיפה. "אנשים נמשכים לרב זמיר", הוא מסביר לי עם צאתו מהשיעור את פשר תופעת השיעור הזה. "הוא מעניין. ואני לא דתי או משהו. תראה, כל אחד רוצה לתקן את האישיות. לשפר ולהשתדרג. על זה הרב מדבר".

מבחינתו של גיא, השיעור לא תם. "אני תמיד מתעסק עם השיעורים אחר כך. אני מגיע, מאזין וקולט. בימים הבאים אני מנתח את הדברים בראשי".

מילת סיכום: רמת אביב החדשה עורגת לאל חי. מכריזה בלהט: "מה טובו אוהליך יעקב – משכנותיך ישראל".

במו עיניי ראיתי, ואני יכול להעיד, שמי שלא ראה את השיעור ברמת אביב – לא ראה צימאון יהודי מימיו.

* * *

שיחה אישית עם הגר"ז כהן שליט"א, ואני אומר זאת מניסיון, היא תמיד שעה של עונג וקורת רוח רוחנית. דברי הרב עתירים בחכמה ומתובלים בתובנות יהודיות.

בין התייעצות להתייעצות בשיחות האישיות המתקיימות עם יחידים מהקהל בחדר צדדי מיד לאחר השיעור, מפנה לנו הגר"ז שליט"א מזמנו העמוס, לניתוח חודר של סוגיית 'ארבעת הבנים' לאור מה שראינו בשיעור.

היום, כבוד הרב, לכאורה נגמרה התקופה של הבן ש'אינו יודע לשאול', או בשפה אחרת, של החילונים שלא יודעים מה זה 'שמע ישראל'. כפי שאני רואה בשיעור הזה, גם תל-אביביים שואלים על כשרות כלי פורצלן. אולי בשל הטכנולוגיה, היום אין כבר שתי מדינות: של חרדים ושל חילונים. אין חילוני שאין לו מושג או שניים ביהדות. זה נכון?

"אני חושב שההנחה הזו לא מדויקת. זה נכון שמבחינה זו שהזכרת, אין היום את הבן 'שאינו יודע לשאול' אך יש בהחלט את הבן 'שלא יודע מה לשאול'. ואפרש את דבריי: גם כשאתה רואה שאנשים שואלים שאלות ביהדות, לעתים רבות הם שואלים שאלות רדודות ביותר הנוגעות יותר במעטפת החיצונית של העולם החרדי מאשר ביסודות היהדות ושמירת מצוות. הנה, למשל, הגיע למקום הזה פעם אדם בן 40 להתייעצות בעניין אישי. הוא אדם משכיל ומצליח, אבל אין לו שום היכרות עם ההלכה היהודית הבסיסית. בדרך, כפי ששמעת, דיברתי עם עוזרי, הרב רועי, על המצאת תפילין עבורו. היום הוא נמצא שם. אז, הוא לא ידע מאום. הוא, למשל, ידע לשאול, אך לא ידע מה לשאול. יש בורות רחבה כיום בציבור הישראלי. חילונים בורים מאוד ביהדות. הם לא יודעים מה לשאול".

אף שאני רואה מול עיניי משהו שלא ראינו הרבה זמן: שיעור בבית כנסת ברמת אביב.

 "אכן. מי שמגיע לכאן הוא בדרך כלל ציבור חילוני, ולא אחת היו כאלו שבעקבות השיעור שבו בתשובה. הנה, בישיבה שלנו לשבים בתשובה בביתר עילית (יש לרב שתי ישיבות – אחת לבני תורה מן המניין ואחת לשבים בתשובה), יש כמה בחורים שהכירו את יהדותם דרך השיעור הזה. אבל אי אפשר לקחת את הקומץ שנמצא כאן ולהפטיר: 'הנה, כלל ישראל הוא כזה'. הלוואי שכל עם ישראל יהיו בדרגה שהם כבר יוצאים לשיעורי תורה".

אבל מאידך, אי אפשר להתעלם מהמצב המעודד: פעם זה לא היה קורה. אנחנו לא חיים בדור הקיבוצים המתנכר.

"זה נכון שבוודאי יש שינוי גדול ולטובה בעם ישראל. השיעור הזה בתחילתו התקיים במקלט המתנ"ס הסמוך, והציבור בשכונה היה חרד, ממש חרד, מהכנסת שיעורי תורה לאזור. כל צעד שהמארגנים עשו, הם ממש חששו שתהיה התקוממות של השכנים, שיבואו בטענות שתופסים להם את החנייה, ואפילו יארגנו הפגנה קולנית בסמוך. אבל כמה פעמים ראשי המתנגדים בסביבה ישבו בשיעור, שמעו את תוכן הדברים וראו את היופי של התורה, וגילו ש'טעמו וראו כי טוב ה''.

"לדעתי, אגב, רוב ככל ההתנגשויות בין חילונים לדתיים, באות כתוצאה של הצגת היהדות בצורה לא נכונה. על בודדים ממש ניתן לומר שהם מתנגדים 'להכעיס'. בדרך כלל ההתנגדות נובעת מתוך בהלה שאין הם יודעים במה מדובר או שהציגו להם את היהדות בצורה לא נכונה. אבל כשלומדים את היהדות כפי שהיא, והנני אומר זאת בצורה חד-משמעית, לא ניתן להישאר מאחורה ולא להתמגנט. היהודי חייב להתחבר".

בשיעור ברמת אביב

שאלה לסיום: נהר של דיו, כבוד הרב, נשפך במטרה לשרטט את דמותם של 'ארבעת הבנים' של ההגדה, ובפרט בימינו אנו. נשמח לשמוע איך הרב רואה את הדברים: מי הם באמת 'ארבעת הבנים'?

"הרי עניין הארבעה בנים שהתורה דיברה עליהם, הוא בארבעת המקומות שהתורה עוסקת במצוות 'הגדת לבנך'. בכל מקום מנסחת התורה את שאלת הבן ותשובת האב באופן אחר.

 "ועל זה אמרו 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה'. כלומר: יש ארבע תכונות אופי וטיפוסים. היינו – שאם נשאל את גדולי הפסיכולוגים בעולם כמה טיפוסי חשיבה יש לבני אדם מההיבט הפסיכולוגי, כל אחד ישיב בדרכו הוא. אבל בורא עולם יודע יותר טוב מכולם: הוא אמר שהוא ברא ארבעה סוגי טיפוסים בלבד. הראשון הוא 'החכם' – זה שהוא טוב מטבעו והוא מתעניין. הוא נולד עם אופי טוב ומתעניין כדי ללמוד ולקלוט. רואים זאת הרבה אצל צעירים שמתחזקים ושבים בתשובה. הם משכילים ונבונים באישיותם, רק תורה לא למדום. 'החכם' הוא בעצם בית הקיבול האידיאלי להתחזקות. 'רק תלמדני', הוא מצהיר, 'ואני רץ קדימה'. יש את הבן 'הרשע' – זה שנולד עם דחפים רעים. איוב התאונן על כך בפני הקב"ה שכביכול 'בראת רשעים' – שישנם שנולדו באופיים ובטבעם עם תכונות שליליות ומגונות. (ראה בבא בתרא טז, א) חבריו של איוב אכן חיזקו את תלונתו. אולם השיבו לו שיש בכוח התורה, שהנה תבלין ליצר הרע, לרכך את האישיות הרעה מבפנים ולשנות לטובה. וזוהי אפוא התביעה על הבן הרשע; שלא לומד תורה כדי לזכך את אישיותו. הבן הרשע אכן בא לעולם עם דחפים ונטיות שליליות, אבל יכול לכוון עצמו. כעשיו, שהיה מפרכס לצאת ליד בתי עבודה זרה, הוא ניחן בטבעים רעים, והתביעה עליו הייתה שיכוונם ויתעלם לאפיקים של טוב ומוטב.

"איך מגיבים לרשע המתריס 'מה העבודה הזאת לכם'? הוא אמנם מתריס, אבל גם אתו נדבר בשפתו. לא נשבור את שיניו. רק 'נקהה' אותן (- כשותה חומץ ששיניו קהות). היינו, שנאמר לו דברים שעל ידם ירגיש שהדרך שלו מובילה אותו לחיים לא שפירים מבחינת 'עולם הזה'. לא רק מבחינת 'עולם הבא'. נלמד אותו שבשיטתו זו אדם סובל בחייו.

"אנו באמת רואים זאת בשיחה אישית עם האדם ההולך אחר תאוות לבו. גם מבלי לנגוע בסוגיה גבוהה כ'תורה מן השמים', אפשר להסביר לאדם בפשטות: התורה מציבה גבולות ומלמדת אותו היכן לעצור. כי אם ייסחף יותר מדי, יגיע למצב שכתב החכם מכל האדם, שלמה המלך, על אכילת דבש בצורה חסרת פרופורציה: 'דבש מצאת, אכול דייך, פן תשבענו והקאתו' (משלי כה, טז). הוא ישבע מחיי החומר ויקוץ טוטאלית בהם, עד כדי הקאה.

"הבן 'התם' זהו טיפוס שלא צמא לידע כבן החכם, אבל גם לא תאב יצרים כרשע. הוא מהווה 'בית קיבול'. לא הרבה מעניין אותו באופן אקטיבי. אין לו את המנוע החזק של החכם או להבדיל הרשע. אין לו שום מנוע, למעשה. הוא ניטרלי. הריהו כחומר ביד היוצר. יכוונוהו להיכן שירצו. הוא שואל 'מה זאת?'. אנחנו צריכים להרחיב מעצמנו וללבן אתו את היהדות.

"לעומת כל אלו, זה 'שאינו יודע לשאול' לא מרגיש כלל שיש תכלית לחיים. מדובר בטיפוס ולא בחתך אוכלוסייה. מדובר באדם שבא לעולם עם תכונת-אופי נטולת תאבון רוחני. טיפוס כזה, את פתח לו. עלינו לגרות את סקרנותו וללמדו.

"אמנם גם הבן החכם כמו גם התם צריכים לדעת שיש יהדות, שיש עולם מלא תוכן בתורה, בשביל לשאול. אבל היום, כשאנשים לא מודעים כלל ליהדות, הם כולם בחזקת 'שאינו יודע לשאול'. לא הראו להם ולא לימדו אותם בכלל משהו שיגרה אותם לשאול.

"כיום, רואים בארץ בורות גדולה, מחד, אך גם התעוררות גדולה, מאידך. אלו הם אותם אנשים שכן מתעניינים ביהדותם וצובאים על שיעורי התורה".

"ב'הידברות', למשל, ראינו לאחרונה דבר פלא. ערב הבחירות, פרסמנו קריאה להצביע לתנועת ש"ס, והראו לי תמונות של כאלו שנענו לקריאה והשיבו בחיוב. אלו אנשים שאם תראה אותם ברחוב בימים כתיקונם, מיד תעבור למדרכה השנייה. אנחנו בהחלט רואים שיש יותר ויותר רצון ופתיחות בעם ישראל להכיר ולדעת את ה'".

ההתעניינות הזו נובעת כנראה גם בשל העובדה שהיום נעלמה האידיאולוגיה. אנשים, מטבע הדברים, מחפשים משהו להיאחז בו בשאון החיים הסוער.

"זה גם נכון. אולי זה קורה גם בגלל שאנשים איבדו את הטעם בתאוות. מה שידעו פעם בגיל 25 היום יודעים בגיל 16. אני רואה זאת גם בחתך של באי השיעורים. הגיל של המשתתפים בהרצאות נהיה יותר ויותר צעיר".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com