למה כיפה?

רובנו תופסים את הכיפה או כיסוי הראש של האדם הדתי כמשהו שגרתי ומובן מאליו, אבל עיון במקורות מלמד שבתקופות מסוימות הכיפה לא היתה בהכרח מחויבת המציאות. למעשה, היו שראו בה מעשה של חסידות, מן הגדלת ראש. חלק אמרו שחובה לחבוש אותה רק בתפילה, חלק אחר טען שצריכים לחבוש כיפה רק אם הולכים מרחק מסוים וכן הלאה. אם כך, כיצד הגענו למצב שבו כיפה היא ברירת מחדל מובנת מאליה? והאם היום זו חובה ללכת עם כיפה או שמא רק מנהג?

המנהג לחבוש כיפה הוזכר לא מעט במקורות היהדות. במסכת שבת הוזכר שדיינים חייבים לשבת עם כיסוי ראש, ורש"י מבאר שהסיבה היא מפני מורא השכינה. באותה מסכת מופיע מעשה על האמורא רב נחמן בר יצחק, שהחוזים בכוכבים ניבאו עליו עוד בילדותו כי יהיה גנב. אמו שמעה זאת והורתה לו ללכת תמיד עם כיסוי ראש, על מנת לחזק את יראת השמים שלו. פעם אחת כשטיפס על עץ והכיפה נפלה לראשו – התאווה לפתע לגנוב. הדבר מתחבר לאמרת חז"ל "שכינה למעלה מראשי". כלומר, הכיפה מזכירה לאדם שיש מישהו מעליו. והיום, כשמדובר בסימן זיהוי מובהק של היהודי המאמין, הדבר נתפס כחשוב שבעתיים.

"למעשה, הכיפה היא לא ציווי מן התורה", אומר הרב גד ליאור. "האם אברהם אבינו או אדם הראשון חבשו כיפה - זה לא ברור מן הכתוב. כתוב שאברהם קיים את כל התורה כולה, כולל עירובי תחומין, אז מן הסתם היתה לו כיפה. אבל בפועל, המקום הראשון שממנו לומדים על כיפה הוא הגמרא במסכת קידושין, שאומרת שרב הונא, הבן של רב יהושע, לא היה הולך ארבע אמות בגילוי הראש מפני שהוא אמר ששכינה למעלה מראשי. בעצם מכאן בא העניין של לא ללכת בגילוי ראש. כך נפסק בשולחן ערוך שאדם לא ילך ד אמות, כלומר שני מטרים, בגילוי ראש".

יש מחלוקות בעניין?
"יש בזה כמה וכמה חילוקים. יש מקלים שהאיסור הוא דווקא ללכת תחת אוויר הרקיע, כלומר שבבית מותר ללכת בלי כיפה, ויש מחמירים כמובן. לפי רוב הפוסקים זה לא כרוך דווקא בהליכת ד אמות אלא האדם אמור לחבוש כיפה גם בישיבה, שכיבה וכו".

איך בעצם הגענו ממידת חסידות למנהג מובן מאליו, כמעט בגדר חובה?
"פעם זו היתה מן מידת חסידות, אבל היום כשזה הפך למנהג בכל עם ישראל, הט"ז (הרב דוד הלוי סגל, מגדולי הפוסקים האשכנזיים במאה ה-17) כתב בזמנו שזה כבר הפך לחיוב".

לפעמים רואים אנשים נטולי כיפה שרוצים בכל זאת לברך על משהו, ושמים לעצמם יד על הראש, כתחליף לכיפה. זה תופס?
"בפוסקים מבואר שבשעת הדחק, באמצע הלילה, האדם יכול לשים את היד על ראשו ולברך. אבל המשנה ברורה כותב שטוב יותר לשים את השרוול, כי יש אומרים שאי אפשר לכסות את הגוף באמצעות הגוף עצמו".

ומה לגבי שימוש בפאה נוכרית?
"נתקלתי בשאלה הזו במקרה של מנהל בנק גדול בפריז שחזר בתשובה, ובגלל הסביבה שהוא חי בה - קנה פאה כתחליף לכיסוי ראש. אמנם היה לו שיער, אבל הוא קנה פאה בדיוק בצבע של השיער שלו. כתוב שבשעת הדחק זה נחשב ככיפה, אבל לא נהוג לנהוג כך משום מראית העין וגם כלפי האדם מול עצמו. הרי יש שני עניינים: בין אדם לקונו ובין אדם לאחרים. אז בין אדם לקונו - אפשר לצאת בפאה ידי חובה, אבל בבין אדם לאחרים - יש בכך בעיה במראית העין בכך שאותו אדם מהלך כביכול ללא כיסוי ראש. עם זאת, החזון איש מביא שבמקום שיש חוק שחייבים ללכת בגילוי ראש כאשר עומדים מול שופטים או שרים, צריך ללכת בגילוי ראש מצד דינא דמלכותא דינא, מאחר וכיפה היא לא חובת דאורייתא אלא מנהג".

אדם שביומיום לא הולך עם כיפה, אבל רוצה לברך על מה שהוא אוכל - מותר לו לברך בלי כיפה?
"כשאדם מזכיר את שם ה´, הוא צריך כיפה על הראש. אם הוא נמצא במקום שמאוד לא נעים לו, הוא יכול להקל ולשים את היד על הראש, וטוב יותר - את השרוול על הראש. יש לי חבר בעל תשובה שהיה לו פאב בתל אביב. הוא סיפר לי שבמשך שנתיים הוא הלך עם ציצית ולשיעורי תורה ושמירת שבת - אבל בלי כיפה. פעם אחת הוא הגיע משיעור תורה עם כיפה, נכנס לפאב ושכח שהכיפה שם. רק אחרי חצי שעה הוא עבר מול מראה ונזכר שיש לו כיפה על הראש. הפתיע אותו שלא שמו לב. הוא ניגש לאנשים קבועים, שאל אם משהו שונה, ואנשים הביעו אדישות - וואלה, שמת כיפה, שיהיה בהצלחה. הוא חשש כל כך במשך שנתיים, ובסופו של דבר הופתע לגלות עד כמה זה לא משנה לאנשים. כיפה גם חוסכת לאדם הסתבכויות לא נעימות. כשאדם מצהיר לאיזה חיל הוא שייך, אנשים יודעים איך לגשת אליו ומה להציע לו. בסך הכל אנחנו לא נמצאים בספרד, בימי האנוסים, שאדם צריך לחשוש מלהציג את האמונה שלו. אשיחה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, אמר דוד המלך בתהלים. לא צריך להתבייש מאף אחד".