שיבחת? צרף ברכה!

"וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: ה אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: ה אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, י-יב).התבוננות בדברי משה רבנו מעלה מיד את השאלה: מה פשר הברכה שאמר במהלך דברי ביקורתו על ישראל? בתחילה אומר משה רבנו כי אין בכוחו לשאת את משא כל ישראל, מאחר שה הרבה אותם מאד, וכך בהמשך חזר לדבריו אלו: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי וכו. אך הברכה שנוספה תוך כדי דבריו, "ה אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" - נראית כאילו אינה שייכת למהלך הדברים.

אולם בזוהר הקדוש (בלק, דף ריא ע"ב) מובא, שכאשר האדם מסתכל על מעלה הקיימת בחברו, כגון עושר, חכמה, יופי וכדומה, ומפליג בפיו בדברי שבח על אותה מעלה, עלול הוא להזיק לו במבטו ובדיבורו. ואולם, אם אותו אדם מצרף ברכה מה לדברי השבח, ומאחל לחברו שה ירבה לו את הטוב שיש לו, הרי בכך הוא מבטל את ההשפעה הרעה העלולה להזיק לחברו. זאת, משום שעל ידי ברכה זו, מבטו נעשה בעין טובה על חברו ולא בעין רעה ח"ו, והוא מחבר את הטוב שיש לחברו לשפע הטוב האלוקי, עד שאין כוח בעולם שיכול לפגוע בו.

על פי זה ביאר האור החיים הקדוש את דברי משה רבנו, שכאשר הזכיר את מספרם הרב של ישראל כסיבת הקושי שלו לשאת את משאם, הזדרז מיד לברכם שמספרם ירבה עוד יותר, כדי שחלילה לא יזיק באומרו "ה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם", ורק אז חזר להמשך דבריו: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי...".

ומכאן מוסר השכל כפול לכל אחד מאיתנו. ראשית יש ללמוד מכאן, שכוח הדיבור הוא כוח עצום שבידו לחולל נפלאות לטובה, או חלילה להיפך. רוב בני האדם מייחסים משקל לפעולות מעשיות שתוצאותיהן ניכרות באופן מידי בעולם החומרי. אולם דיבור בלבד, נתפס כעניין שאין לו שום השלכה. אך הנה למדנו כי דיבור מתפעל מסוגל להזיק גם כאשר הוא נאמר מידיד אוהב, ואילו צירוף ברכה יכול לבטל את הסכנה ואף לפעול לטובה מרובה. (ומתוך כך נלמד את כוח הדיבור בשאר עניינים, כגון כוח לימוד התורה ההכרחי בהגנה על חיילי ישראל ועל עם ישראל – דבר אקטואלי מאד לימים אלה בהם עם ישראל בארצו ככבשה בין שבעים זאבים, וללא זכות לימוד תורה אין שום הבנה להמשך קיומנו כאן).

ועוד יש לנו ללמוד מכך, עד כמה יש להיות רגישים לתוצאת מעשינו, גם כאשר אנו עסוקים בעניין חשוב ביותר. משה רבינו טרם מותו עסק בתוכחה חשובה לעם ישראל, אולם כשהשתלב בתוך דבריו משפט שהיה עלול חלילה לגרום נזק עקיף, הזדרז מיד לסלק את חשש הפגיעה על ידי שברך אותם, על אף שהברכה נראית כאינה קשורה למסר החשוב שאותו ביקש להעביר.

ייתן ה ויהפכו ימי אבל אלו לימי שמחה, ובית המקדש שנחרב ע"י עוון שנאת חינם יתוקן וייבנה ע"י אהבת חינם, במהרה בימינו אמן. שבת שלום.