למי מפריע ביטול הגזירות על משפחות אברכים? שלושה ניחושים

בין כל הפעולות הספק-הזויות ספק-נקמניות שנקטה הממשלה הקודמת כנגד הציבור החרדי, אין ספק שהיהלום שבכתר היה הפחתת הזכאות להנחה במעונות ומשפחתונים עבור אימהות עובדות חרדיות - אם הן נשואות, במקרה, לאברכים.

משרד הכלכלה מעניק הנחות בתשלום למעונות ומשפחתונים שתחת חסותו למשפחות בהן האם עובדת, על פי קריטריונים של הכנסה לנפש והיקף שעות העבודה של האם. הממשלה הקודמת החליטה לקצץ את הזכאות הזו למשפחות אברכים: בשנה שעברה נדרשו משפחות אלה לשלם שכר לימוד בדרגה אחת מעל מה ששילמו עד עתה, כאשר לשנה הבאה תוכננה העלאה בשתי דרגות שכר – עד לביטולה המוחלט של הזכאות להנחה עבור משפות בהן האב עוסק בלימוד תורה בלבד.

לא רק פוליטיקאים חרדים מחו על התקנה הדרקונית: גם שורה של גורמים מודאגים שאינם חרדים הזהירו שאין לקשור בין עבודת האב למעונות היום – שנפתחו באופן היסטורי כדי לעודד עבודת נשים. באופן מתבקש, שר הכלכלה החדש, אריה דרעי, הפך את ביטול התקנה של קודמו לאחת מהפעולות הראשונות שנקט מאז נכנס לתפקיד.

לא כולם, עם זאת, חושבים שהצדק שב לשרור: עיתון דה מרקר, למשל, פרסם אתמול כתבה ארוכה ופסימית תחת השם "נתניהו ודרעי מבטלים יוזמה שהוציאה אלפי חרדים לעבודה"

זה שדיווחי התקשורת הישראלית בכל מה שנוגע לציבור החרדי נוטים ללקות בחוסר דיוק מדאיג, כבר ידוע לרובינו. אבל הפעם הנתונים עליהן נשענו הכתבות היו דלילים ומעורפלים במיוחד.

כיצד הגיע 'דה מרקר' למסקנה שאלפי חרדים (!) נטשו בהמוניהם את הכולל ויצאו לעבוד בגלל העלאה חודשית של כמאה ועשרים שקלים בשכר הלימוד למעונות? פשוט מאד. הנה הנתון המנצח: "המשרד אישר כי מספר האבות החרדיים שדיווחו כי הם לומדים בכולל היה ב-2013 17 אלף, וב–2014 18 אלף - ולעומת זאת ב–2015, השנה הראשונה שבה הופעלה המדיניות החדשה, נרשמה צניחה חדה של מספר האבות הלומדים בכולל ל–11.5 אלף בלבד - כלומר צניחה של 36%".

אילוסטרציה (צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

הכותבות מוסיפות כי משרד הכלכלה 'לא ידע לומר' אם האבות שחדלו להצהיר על לימודים בכולל אכן הצטרפו לשוק העבודה. לא פלא שמשרד הכלכלה סירב לספק תשובה בעניין: יש לקוות כי שם, לפחות, עוד נותרו פקידים ששמץ יכולת אנליטית שרדה במוחם.

הנה כמה הסברים אפשריים לא פחות לנתון שפרסם משרד הכלכלה: משפחות אברכים בחרו לוותר על רישום למעונות תמ"ת בגלל התקנה החדשה ורשמו את ילדיהם תחת זאת לגנים ומשפחתונים פרטיים שכל אזור מגורים חרדי משופע בהם. לחילופין, מאחר שהקריטריון שנדרש מאברך כדי להיחשב עובד היה 'עשר שעות עבודה בשבוע', ייתכן וחלקם פשוט דיווחו למשרד הכלכלה על עשר שעות של שיעורים פרטיים, הכנה לבר מצווה, עריכת ספרי קודש, ושאר עיסוקים דומים שאברכים רבים עוסקים בהם אחרי שעות הלימוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. 'דה מרקר', שלא יכול היה להתעלם מהעובדה הזו, כתב: "אין נתונים מלאים שמורים אם אכן אירעה הצטרפות מסיבית של אבות חרדיים לשוק העבודה בשל ההתניה החדשה או שמדובר במי שעבדו מלכתחילה באופן לא מדווח, ועתה נאלצים לדווח על כך. בכל מקרה, מבחינת המדינה זו השפעה חיובית - גם מבחינת הדיווח למערכת המס וגם מבחינת שיעור התעסוקה של אבות חרדיים".

כדי להאמין בהצטרפות מסיבית לשוק העבודה אנחנו צריכים להניח שתוספת להוצאות המשפחה בסך 120-240 לחודש, תלוי במספר הילדים, די בה כדי לנתק אברך מהסטנדר שלו. בהנחה הזו אין כל היגיון: סביר יותר שאברך ששרד קיצוץ של שני שליש מהמלגה שלו, סכום משמעותי יותר מאשר העלייה בתשלום למעון, לא נטש את בית המדרש רק בגלל התקנה החדשה. ולגבי העובדים הלא מדווחים, אם היו כאלה – לא סביר בכלל שמערכת המס ראתה מהם נחת. אם אברך מסוים לא טרח לפתוח תיק במס הכנסה על השיעורים הפרטיים שהוא מעביר, זה לא משום שהוא צבר שם הון. אם זה היה המקרה, הוא לא היה רץ לדווח על הכנסותיו כאשר על הפרק עומדת הנחה נוספת בסך 120 שקלים. מכאן שמערכת המס לא הורווחה, והמדינה לא שיפרה את מצב התעסוקה – שכן התעסוקה, ורווחיה הדלים, היו קיימים גם קודם.

אם לא די באבסורדיות עד כה, הכתבה בדה מרקר מוסיפה את ההסבר הבא: "מעונות היום לילדים עד גיל שלוש נמצאים באחריות משרד הכלכלה - ולא באחריות משרד החינוך - מכיוון שהם נתפשים ככלי המעודד השתלבות אימהות בשוק העבודה. לפיכך, הקבלה למעונות מותנית בעבודת האם. המחוקק מעולם לא קבע תנאי הנוגע לעבודת האב. ההנחה היתה שהאבות עובדים בכל מקרה, ויש לעודד את השתלבות האימהות בשוק העבודה". מעניין מה יאמרו ארגוני האימהות החד הוריות על פרשנות כזו לתקנות משרד הכלכלה. מעניין גם לבדוק לכמה מבין הילדים במעונות ובמשפחתונים שאינם חרדים יש אב עובד שתורם לפרנסת המשפחה. זה, באופן מוזר, נתון שנעדר לחלוטין מהכתבה.

בשל ביטול הגזירה על משפחות אברכים, "...צפויה המדינה להכשיל את עקרונות היסוד של מדיניות הרווחה שלה - מלחמה בעוני באמצעות התעסוקה. יתרה מכך, משפחות עובדות ממעמד הביניים הנמוך ימצאו את עצמן מקופחות - ומקבלות פחות סבסוד במעונות יום ממשפחות חרדיות שבהן אב המשפחה בוחר שלא לעבוד". מקוננת הכתבה לסיום. מדינת ישראל מלאה במשפחות חד הוריות שבהן אב המשפחה בחר להתגרש או בחר שלא לשלם מזונות – אבל עליהן לא מעז איש להלין. המדינה גם מלאה באנשים הלומדים לתארים ארוכים ולא פרקטיים וזוכים לסבסוד במעונות יום – אבל גם עליהם אסור לקטר. והבה לא נזכיר את 'משפחות הרווחה' שלהן מוקצה, בצדק, חלק נכבד מהמקומות במעונות, מבלי שאיש יפשפש בציציות ההורים.

הכתבה ב'דה מרקר' מבהירה היטב מיהם ההורים הבעייתיים במדינת ישראל: האתגר האמיתי של המדינה הוא אותן משפחות יציבות, בהן שני ההורים מסורים לאידיאל של חיים תורניים, ובו האב לומד והאם עובדת תוך קיום אורח חיים צנוע שיאפשר אידיאל זה.

זו, קוראים יקרים, היא הפצצה המתקתקת של החברה הישראלית. מזל שיש את 'דה מרקר' שיזהיר אותנו מפניה.