דווקא עכשיו, דווקא במדבר: אין זמן אחר לקבל את התורה

ישנה תופעה ידועה הנקראת "משבר אמצע החיים". תופעה זו מתרחשת בתקופה של חוסר סיפוק עצמי, אשר מורגש לרוב בגיל המעבר, כאשר אנשים חשים שנעוריהם חלפו והזקנה מתקרבת. משבר מסוג זה נגרם בין היתר בעקבות הזדקנות באופן כללי, פטירת הורים, עזיבה של ילדים את בית ההורים וכדומה. לעתים קרובות, כתוצאה מהמשבר יש רצון לבצע שינויים משמעותיים באספקטים מרכזיים של חיי היום יום, בקריירה, בנישואים, ולפתע חל רצון לחפש חלום או מטרה בלתי מוגדרים, חרטה על מטרות אשר לא הושגו עד כה, ורצון להרגיש שוב צעירים.

משבר זה עלול להופיע לא רק באמצע החיים. גם אדם צעיר, מרגיש פעמים רבות שהוא רוצה להשיג משהו, להתקדם ולהשתנות גם בפנימיותו ולהיות אדם טוב יותר.

בכל אדם קיימת תכונה הגורמת לו לדחות את מילוי ויישום המטלות המוטלות עליו. כאשר אדם צריך לעשות משהו, הוא אומר לעצמו – עוד שעה, מחר, בסוף השבוע, אחרי החגים, אחרי שאתחתן וכדומה. הדחיות הללו נובעות בדרך כלל ממידת העצלות, הגורמת לאדם חוסר רצון וחוסר כוח לעשות דברים.

ה"כוח הדוחה" הזה עובד שעות נוספות, לא רק ביחס לפעולות חיצוניות, כמו לסדר את הבית ולארגן כל מיני מטלות פשוטות אותן אנו חווים דבר יום ביומו, אלא גם ואולי אף בעיקר ביחס לקידום האישיות שלנו. אדם רוצה בתוך תוכו להשתנות, להתקדם ולהתפתח, אולם הוא דוחה את השינוי פעם אחר פעם.

אם כן, אדם רוצה באמת להתקדם, אולם כל הזמן הוא דוחה את ההתחלה ואומר: מחר, לא עכשיו, אחרי הלימודים, אחרי החתונה, אחרי שהילדים יתחתנו, ועוד אינספור "תחנות" דמיוניות.

הטבע הזה עלול להיות הרסני, משום שלכל מחר יש עוד מחר, אז מתי ה"מחר" יגיע?

שלושה פסוקים כותבת התורה, כהקדמה לקבלת התורה ולמעמד הר סיני: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ד'-ו'), ומיד לאחר מכן כותבת התורה את מעמד הר סיני ועשרת הדברות.

דיו רב נשפך על "הקדמה" זו ויסודות חשובים מונחים בה. נתמקד במילה אחת הקשורה לענייננו: "וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי". מה מתווסף במילה הזו – "ועתה"?   

המילה "ועתה" מהווה מפתח לקבלת התורה ולכל שינוי רוחני בחיים. אתה רוצה להתקדם? תעשה את זה "עתה", עכשיו. אל תיתן לשיני הזמן לנגוס בך.

כשאדם רוצה להתקדם ברוחניות ולהתמסר אל מצוות התורה, עליו לקחת בחשבון גם את הזמנים הקשים ורגעי הניסיונות. קבלת עול תורה אמתית פירושה "עתה", עכשיו ובכל רגע נתון, גם אם הזמן קשה. באותו מצב בו אדם נמצא כרגע – זה הזמן לקבל את התורה. כשאדם מקבל על עצמו עול תורה עכשיו, פירושו של דבר שהוא מצהיר – לא משנה באיזה מצב אמצא, אני לא אתן לזה להקפיא את ההתקדמות שלי. מתוך המצב עצמו ניתן למצוא את הדרך להגיע אל ריבונו של עולם. החיים מורכבים מרבבות רגעים של עכשיו.  

ה"עכשיו" הוא כה גורלי, שהלל אמר: "ואם לא עכשיו – אימתי?" (אבות א, יד). רגילים אנו לפרש את דברי הלל, שאדם נדרש לקדש את הרגע, משום שכל רגע שחולף, לעולם לא ישוב. כל רגע טומן בחובו אירועים חדשים, סיטואציות שונות, וחיובים חדשים שנולדים באותו רגע. אומר הלל, מה שאתה יכול לעשות עכשיו תעשה עכשיו, שהרי מי אמר שתוכל לעשות אחר כך מה שאתה יכול לעשות עכשיו?

לאור מה שהזכרנו, דברי הלל מקבלים נופך נוסף: אדם אומר לעצמו שקשה לו להתקדם כעת משום  שיש לו קשיים. אומר הלל: "ואם לא עכשיו – אימתי?", אם במצב הזה אינך יכול להתקדם, מתי כן תוכל? הרי כל החיים רוויי קשיים, ולעולם לא תגיע למצב בו תהיה משוחרר לגמרי מקשיים. אומר הלל – מוכרחים למצוא נוסחה המאפשרת להתקדם בתוך הקושי, שהרי אם לא נמצא נוסחה כיצד להתקדם מתוך קושי, לעולם לא נצליח להתקדם.

החיים מורכבים ממיליארדי חלקי שניות, כל חלקיק הוא מציאות חיים.

העבר נמצא רק בזיכרון, העתיד נמצא רק בדמיון, כך שמי שלא חי את ה"עכשיו", אין לו חיים.

פרשת במדבר נקראת בדרך כלל בסמוך לחג השבועות – חג מתן תורה. בני ישראל קבלו את התורה כאשר היו במדבר, בדרך, במסע, רחוקים מארצם ומנחלתם. מדוע התורה ניתנה דווקא עכשיו, במדבר?

זו התשובה – דווקא עתה, במדבר, זו קבלת התורה האמיתית.    

החיים של האדם מורכבים מימים וכל יום מורכב מרגעים.

בואו נילחם על הרגע. כן, גם עכשיו – במדבר.