סיפור לשבת: כדי שהאש תמשיך לבעור

"סע נא לקוריץ העיר", הורה מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש, לאחד מתלמידיו, "שם תפגוש את רבי יצחק. תבקש ממנו להתארח בביתו ושם תלמד אורחות חיים בעבודת ה'".

התלמיד לא הרהר אחר רבו, לא שאל מיהו "רבי יצחק" האמור, אלא נטל את חפציו וצרורו ויצא לדרך. אך דרכו רגלי התלמיד בשערי קוריץ, החל לשאול את היהודים שנקרו בדרכו האם מכירים הם יהודי בשם "רבי יצחק".

הראשונים ששאל נדו בראשם לשלילה. לא שמעו מעודם על יהודי תלמיד חכם בשם זה המתגורר בעיר. סבר התלמיד שבבית הכנסת לבטח יהיה מי שיכירו. אך עד מהרה התבדה. גם זקני העיר שישבו בבית הכנסת רוב שעות היום ולמדו – לא ידעו לומר לו על צדיק ורבי יצחק שמו...

נאמן למצות רבו חיכה התלמיד יום ויומיים בעיר, ובכל פנים יהודיות שנתקל, היה מיד שואל: "כלום מכיר הינך את רבי יצחק?"

ביום השלישי חל מפנה כאשר פגש את בער'ל. בער'ל זה חטטן גדול היה, במחילה מכבודו, וכיוון שנשאל אודות "רבי יצחק" לא הרפה מן האורח ובטבורו של רחוב החל מגלגל בזכרונו ומוציא בשפתיו שם אחר שם, כל כינוי שדמה לרבי יצחק נשטח ונבדק עד תומו, ואז אורו עיניו, ומיד הועמו בשנית.

"אינני יודע אם לאיש זה אתה מתכוון", התנצל בער'ל לפני האורח, "שכן איש המוני וגס הוא, כל ימיו מבלה הוא בבקתתו ואינו מגיע כמעט לבית הכנסת. אך הוא היחיד בעיר זו שאליו יכול אני להפנותך. איציק'ל שמו..."

האורח ניגש בלית ברירה לפאתי העיירה, שם פגש את איציק. גבוה ורחב גוף היה האיש, והאורח מצאו עומד בחצר הבית כשהוא שולף דגים מלוחים מתוך חבית ענק שעמדה בחצר.

"שלום עליכם רבי יצחק", פנה האורח ביראת כבוד, בטוח היה שלפניו עומד צדיק נסתר. איציק נחר בבוז. "רבי יצחק? לא רבי אני ולא רב. מה תרצה?" האורח ביקש בנימוס להתאכסן בביתו יומיים-שלושה יען כי זר הוא בעיר. איציק הסכים ברוחב לב.

בשהותו שם עקב האורח בשבע עיניים אחר בעל הבית, שמא קם הוא בחצות לילה או מעין זה, אך איציק זה, שחי בגפו, היה עסוק כל היום בשלושה דברים: לאכול ולאכול ולאכול. בזמנים שבהם לא עסק בהבאת המאכל אל פיו, היה עסוק בהתקנת דברי המאכל או בשינה קצרה וחטופה.

לאחר שלושה ימים נפרד ממנו האורח, אך לפני ששב לרבו הקדוש החליט לשאול את איציק מדוע הוא אוכל כל כך הרבה. איציק ניאות לספר: "ילד קטן הייתי בעת שהגיעו גויי העיירה והכריחו את אבי להמיר את דתו. אבי סירב כמובן, והארורים העלוהו על המוקד ושרפוהו על קדושת ה'.

אבי היה רזה ודל, כחוש בשר, ותוך רגעים מספר כילתה האש את גופו. באותו הרגע", המשיך איציק בסיפור המצמרר, "נשבעתי בלבי שאני אוכל ואוכל ולא אפסיק מלאכול, כדי שאם ישרפוני הגויים על קדושת שמו יתברך – האש תבער זמן רב וכבוד ה' יתגדל בעולמו..."

כששב התלמיד אל רבו, מרן רבי ישראל בעל שם טוב, אמר לו הצדיק: "שלחתיך לביתו של כפרי גס כדי שתלמד שגם מאכילה בלי סוף, ובכמות בלתי אנושית, ניתן לעבוד את ה' ללא הרף..."