תיקונים: הטור של ידידיה מאיר

1. יש לי חבר שהוא רב צעיר, שמחתן לעתים זוגות, דתיים ולא דתיים.

פעם סיפר לי שבמפגש האחרון שלו איתם לפני החתונה, אחרי סדרת מפגשים חביבים שבהם הוא משתדל להיות מובן ונהיר, הוא מקפיד לשלב כמה מקורות וציטוטים שהם לא יבינו.

דברים גבוהים ונעלים, שאפילו הוא עצמו לא מבין אותם עד הסוף, על הקשר בין זכר לנקבה שם למעלה, בעולמות העליונים, ועל מה קורה לשכינה כשזוג בישראל נישא, ועוד ועוד.

"אני יודע שזה גדול עליהם, אבל חשוב לי שהם ירגישו שקורה כאן משהו, שיש פה איזו התרחשות משמעותית", הוא אמר לי. "אפילו אם הארמית והמילים הקשות והדוגמאות מספר הזוהר על 'נוקבא' ו'דוכרא' לא ברורות להם, אני רוצה שהם יידעו בכמה חרדת קודש המקורות שלנו מתייחסים לבניית הבית שלהם".

אני נזכר בחבר הזה בכל שנה מחדש, לקראת חג השבועות ולקראת תיקון ליל שבועות. אני לא מקובל ולא למדן גדול, אבל לפני שאני מתחיל ללמוד בלילה הזה, אפילו אם אני יודע שעוד מעט אירדם או סתם אצא לאכול אבטיח ברוטב רוגעלאך, אני מקפיד להגיד את התפילה שתיקן האר"י לומר לפני הלימוד. לא כי אני הולך לכוון כוונות ולייחד ייחודים, אלא רק כדי לדעת ולהזכיר לעצמי שקורה פה עכשיו משהו גדול, ואני הקטן חלק ממנו. אחרת אני עלול להתבלבל בקלות.

הרי לפי חלק מהמודעות בחלק מעיתוני פרשת השבוע, תיקון ליל שבועות הפך לערב עיון, לפאנל סאטירי או לסתם 'שבתרבות'. אני לא מדבר על חילול החג של חלק מהמשתתפים בדרך לתיקון (בפרט השנה, כשמדובר בשבת שצמודה לחג), אלא יותר על הטיימינג ועל ההקשר. ויכוחים ופולמוסים על התורה אפשר, ואולי גם צריך, לנהל כל השנה. לא חבל לבזבז את השעות הקדושות האלה על כך? האם בלילה הזה אי אפשר להסתפק בלקבל את התורה בשמחה ולנסות ללמוד אותה כפי יכולתנו, בלי לשמוע מה הסלבריטאי החילוני או הפוליטיקאי התורן חושב כרגע עליה (ובעיקר על עצמו)?

אז הנה הטקסט של האר"י. לא למקובלים בלבד:

"ריבון העולמים ואדוני האדונים, אב הרחמים והסליחות, מודים אנחנו לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, בקידה ובהשתחוויה, שקרבתנו לתורתך ולעבודתך עבודת הקודש, ונתת לנו חלק בסודות תורתך הקדושה. מה אנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה? על כן אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, שתמחול ותסלח לכל חטאותינו ועוונותינו, ואל יהיו עוונותינו מבדילים ביננו לבינך. ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתכונן את לבבנו ליראתך ולאהבתך, ותקשיב אוזניך לדברינו אלה, ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך, ויהיה לימודנו זה נחת רוח לפני כיסא כבודך כריח ניחוח, ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינותנו, ושיתנוצצו ניצוצות עבדיך הקדושים אשר על ידם גילית דבריך אלה בעולם, וזכותם וזכות אבותם וזכות תורתם ותמימותם וקדושתם יעמוד לנו לבל ניכשל בדברים אלו. ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים, כמאמר נעים זמירות ישראל דוד המלך בספר תהלים 'גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך'".

אמן.

2. ביום שני השבוע התפללו רבים בעולם היהודי את תפילת השל"ה על חינוך הבנים, שנהוג לומר בערב ראש חודש סיוון.

היה מי שאמר את הטקסט הזה במתינות אחרי תפילת שחרית, בדמעות ליד קברי צדיקים, או סתם בחיפזון מתוך המייל של המשרד. אבל אף אחד לא זכה להתפלל את תפילת השל"ה כמו הקורא מוטי בוטרמן (ומעניין, גם אצלו הכול התחיל בפגישות הכנה עם זוג חילוני לפני החתונה). וכך הוא כותב:

"שלום ידידיה, אני רוצה לספר לך סיפור אמיתי ומרגש, שקצת קשה לי עדיין להאמין שהוא אמיתי. שמי מוטי בוטרמן ואני עובד ברשת בתי הספר 'שובו'. את דרכי בעולם החינוך והקירוב ליהדות התחלתי בארגון 'בשניים' בראשותו של אחי, הרב יהודה בוטרמן. זה ארגון שמלמד זוגות חילוניים לפני החתונה את הלכות הטהרה ואת הרעיון שעומד מאחוריהן כדי לחבב עליהם את המצווה. מפליא לגלות כמה ההתעניינות רבה.

"לפני כחמש שנים הגיעו למרכז של אחי בתל אביב ניר ולימור. הוא קיבוצניק, לוחם נח"ל, והיא הייתה מ"כית בצה"ל. שניהם כבר אחרי צבא, עובדים ומצליחים, בקיצור, מלח הארץ - ושניהם בלי שמץ ידע ביהדות. פשוט כלום. לאחר הדלקת הניצוץ ותהליך ארוך מאוד של מפגשים שבועיים, בני הזוג הכשירו את המטבח שלהם, החלו לשמור שבת ועוד".

האמת היא שאפשר היה להפסיק כבר כאן, ולהכתיר את הסיפור הזה של בוטרמן כאמיתי ומרגש. מה, ככה? כל כך בקלות? זהו, רק לומדים קצת עם זוג קיבוצניקים וכבר הם שומרים שבת וכשרות? וואלה. מפתיע ומשמח לגלות. אבל הוא ממשיך וכותב כך:

"לאחר זמן מה אביו של ניר חלה, ולצערנו נפטר. זה היה זה בערב ראש חודש סיון תשע"ד. ההלוויה הייתה אמורה להיערך בבית העלמין החילוני המפורסם של קיבוץ עינת. ניר התקשר אל אחי כדי לספר לו על הפטירה, ומיד, בשבע וחצי בבוקר, אחי דאג שיגיעו אנשים מחברה קדישא בני ברק לקחת את הנפטר לטהרה. אחר כך התברר שיש 'חוק' בקיבוץ הזה, לפיו חייבים לקבור בתוך ארון (לא ניכנס כאן לבעיה ההלכתית, שקשורה לעניינים נשגבים כמו חיבוט הקבר ועוד).

''אז אחי עשה הזמנה מיוחדת של ארון קבורה צבאי - ארון מנוקב מלמטה שהוא כשר לקבורה על פי ההלכה. במקביל לכך פנה לארגון זק"א כדי לארגן הלוויה. הם שלחו לקיבוץ אדם שניהל את הלוויה כדת וכדין, כולל קריעה, קדיש, א‑ל מלא רחמים, בקשת מחילה ועוד. זה היה חתיכת מעמד. היו שם כשלוש מאות בני קיבוצים, שעמדו יחדיו בהלוויה מרגשת ומיוחדת במינה שבטח לא התקיימה כמוה עד אז במקום הזה.

"אבל כאן לא נגמר הסיפור. אינני יודע אם הזדמנת פעם לבית קברות של קיבוץ. זה נראה כאילו לכל מצבה מזמינים אמן שיעצב אותה. הייתה שם מצבה אחת עצובה במיוחד. מצבה צבעונית ויפה, עם דמויות צעצועים מיציקת זכוכית, ועליה כתובות בכאב שלוש מילים בלבד: 'יעל, ילדתנו המתוקה'. וכך כל מצבה, עם עיצובה וסיפורה.

"ההלוויה החלה בשעה ארבע וחצי ונמשכה שעתיים. לאחר סיומה רציתי ללכת משם מהר ולהספיק לומר את תפילת השל"ה לפני השקיעה, שכן התאריך היה ערב ראש חודש סיוון. אך כמו מעשה שטן, עיכבו אותי שם בני המשפחה, בכיכובו של ניר היקר, לבירור ההלכות. הזמן הלך ואזל. התחלתי לצאת מבית העלמין כשלפתע צדה את עיני – כשלוש מצבות מהקבר הטרי – מצבה מיוחדת במינה. מה היה כל כך מיוחד בה? מה שהיה מיוחד זה שהיא לא הייתה מיוחדת. זו הייתה מצבה רגילה, כמו שאנחנו רגילים לראות בבתי הקברות הסטנדרטיים.  נעצרתי לידה. לא הבנתי מה עושה מצבה כזו כאן, והתחלתי להתעניין.

"ואז ראיתי שהנפטר הוא מקרקוב. עוד הבחנתי כי שמו של האיש היה יחיאל בן ר' יצחק אלימלך הלוי איש הורוביץ. הכיתוב הזה מגלה לי כי נראה שגדל בבית דתי, שהרי למה יכתבו על מצבתו את הביטוי ר'? אני עובר לשורה הבאה - וכמעט נופל... 'דור אחר דור לבעל השל"ה הקדוש'.

"נשמתי נעתקה. בערב ראש חודש סיוון, חצי שעה לפני השקיעה, בלי שום הכנה ובהשגחה פרטית מלאה, אני עומד כאן בבית העלמין החילוני של קיבוץ עינת על קברו של צאצא ישיר של השל"ה הקדוש! חיפשתי מיד בכיסי את תפילת השל"ה (חשבתי שיהיה שם עותק בזכות אחד מארגוני הצדקה, אם לא עשרה מהם) אבל לא מצאתי. ביקשתי מאחד הנוכחים שתמה לפשר התנהגותי שיחפש באייפון שלו את תפילת השל"ה. תוך כמה שניות שקעתי בתפילה, ובכוונתי על ילדיי כיוונתי גם על ילדיו של נפטר זה הקבור בקיבוץ, שאינני יודע מי והיכן ילדיו. והמשכתי וניסיתי לכוון על צאצאיהם של כל משתתפי ההלוויה, שאני משער שלא זכו שאביהם יאמר עליהם תפילה זו... וכך עמדתי שם שעה ארוכה, מתפלל על צאצאיי שלי, צאצאיו של הנפטר, ואפילו על צאצאיו של בעל האייפון שהמתין בסבלנות ראויה לשמה.

"אחר כך הסברתי לכל מי שנותר שם על המציאה הגדולה שמצאתי ועל חשיבות התפילה הזאת. השם יעזור לכולנו שבשנה הבאה נאמר תפילה זו בביאת גואל צדק. ואם חלילה לא יבוא המשיח, הם יוכלו לומר שם את התפילה הזאת יחד איתי, כי אני מתכוון בלי נדר לחזור לשם. אני יודע שאלפים נוסעים לקבר השל"ה לטבריה, להתפלל שם, אבל אני מתכנן ללכת לאזכרה לאביו של ניר, ואז לעמוד לי בשקט ליד קברו של הצאצא הקיבוצניק של השל"ה".

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il