התוכחה שאין עליה תשובה

בפרשתנו פונה יהודה ליוסף, ומגולל בפניו את סיפורה הקשה של משפחתם. יהודה פונה אל הרגש, מנסה לשכנע דרך המצפון של יוסף מדוע לא לקחת את בנימין: "ועתה, כבואי אל עבדך-אבי, והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו". ליקוי המאורות הזה לא אפשר ליוסף להתאפק יותר. הוא מצווה לכל באי ביתו להתפנות מהבית, והתוודה לפניהם: "אני יוסף! העוד אבי חי?!". התורה מתארת את תגובת האחים לבשורה המטלטלת: "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ממה נבהלו האחים? מבאר המדרש: מהמילים "העוד אבי חי?!". יש כאן תוכחה גדולה לאחים, אתם מדברים איתי על כך שאבא לא יכול לעמוד בלקיחת בנימין? מדוע אבא לא נלקח בחשבון כשמכרתם אותי? וממשיך המדרש אלינו ואומר: "אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא - על אחת כמה וכמה!". שתי נקודות מתגלות במדרש: ראשית, יוסף הוכיח את אחיו בשעה שהתגלה אליהם. שנית, ביום הדין של כל אדם, יבוא הקב"ה ויוכיח אותו על מעשיו, כל אחד לפי מעשיו.

אך שני הדברים טעונים ביאור: מניין לנו לחשוב שיוסף הוכיח את האחים בשעת המפגש? אולי מדובר בהתרגשות רבה מהמאורע, ותו לא? ועוד, מהי אותה התוכחה שיוכיח הקב"ה כל אחד ואחד לפי מעשיו? כאשר יוסף שואל העוד אבי חי, הוא אינו מתכוון לשאול בשלום יעקב. הרי כבר במפגשים הקודמים הוא שאל אותם לשלום אביהם. אם כן, יש לומר שהדברים עמוקים יותר: יוסף רוצה לנקות את אחיו מהכתם הרוחני שדבק בהם ממכירתו, ולכן מחייב אותם להביא את בנימין למצרים כדי שיוכל לאסור אותו, ואז יידע האם הם נשארו בקלקלתם, בכך שישאירו את בנימין במצרים או שהם חזרו בתשובה ממעשיהם, ואז ימסרו נפשם להחזירו לאביהם.

והנה בשעת המבחן, האחים נלחמים למען בנימין ומתחננים לפני יוסף שיחזיר להם אותו כיוון שיש להם אב זקן שעלול למות. על זה הוכיח אותם במילים "העוד אבי חי": כשמכרתם אותי, הרי לא דאגתם לבריאותו של אבא, ומדוע כעת אתחשב בדאגתכם אליו? לתוכחה זו לא יכלו האחים לענות. ומכאן התוכחה הגדולה לכל אדם. הקב"ה עתיד להביא לפני כל אדם את מעשיו שלו, ולומר לו: מדוע בענייני החול נהגת באופן רציני, בעוד שבעניינים הרוחניים נהגת בזלזול? למשל, אדם שלא נתן צדקה במשך כל ימי חייו, אחרי פטירתו מגיע לבית דין של מעלה ולשאלה מדוע לא נתן צדקה בחייו, טוען להגנתו: "מצבי הכלכלי היה קשה מאוד, ולא היה לי מהיכן לתת". משיב לו הקב"ה: "אם מצבך הכלכלי היה קשה, מדוע על דברי הבל הרשת לעצמך לבזבז כסף רב?". זו תוכחה שאין עליה תשובה. "ולא יכלו אחיו לענות מפניו". חז"ל מלמדים אותנו לפקוח את העיניים לבל יהיו סתירות במעשינו. לדעת מה העיקר ומה הטפל, להשקיע את המשאבים במקומות הנכונים, וכך לעשות את רצון ה בלבב שלם. שבת שלום.

נערך מתוך הרצאת הרב באתר הידברות

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויגש – כל הסרטים ב-VOD הידברות