"זאת לא הייתה הצלחה מבחינתי"

דווקא בצלילה למצולות הים, במסגרת עבודתו כמדריך צלילה בקולומביה, יסודות האמונה החלו לפעפע בנשמתו של אלעד צדיקוב. "כשאדם נפגש עם הטבע, העין שלו מורגלת לכל, והוא כבר לא מתרגש משקיעה, גאות וכו", הוא מספר. "אבל כשאדם צולל למצולות הוא מגלה את הטבע מחדש. כל בעל חיים מצויד בחכמת חיים פלאית ואינסופית, ושם אתה מבין שלא יתכן שהכל התחיל משני תאים שהתפתחו לתורת דארווין. אני אדם מאוד שכלי, ומן המקום הרציונאלי של מצולות היום, בורא העולם נגלה אליך בהדר ופאר. מכאן התחלתי לחפש תשובות".

אלעד צדיקוב (32), הרצלייני בעבר וגם היום, נמצא היום במקום מנטלי-תודעתי אחר לגמרי. הוא מעביר הרצאות בנושאי יהדות, ועובד מול נוער, חיילים וציבור חילוני מכל הגוונים, על מנת לקרב אותם ולהכיר להם את היהדות מזווית מעט שונה מזו המוגשת להם על ידי המדיה. הוא בן בכור למשפחה בת חמישה ילדים. בצה"ל שירת כמפקד צוות בשייטת 13, אחרי השירות הצבאי טס לקולומביה שבדרום אמריקה, ועבד כמדריך צלילה עם לווייתנים באוקיינוס הפסיפיק. באותה תקופה, מתוך התבוננות בטבע, הבין שיש בורא לבריאה. "באותה תקופה חבר שעשה סיאנס סיפר לי על כך מתוך סערת נפש", מספר צדיקוב. "הוא העלה חבר שנפטר, אשר סיפר לו כל מני דברים על ההיתקלות שבה נפל חבר שלנו לצוות. הבנתי שקורה פה משהו. באותה תקופה, בהשגחה פרטית, קיבלתי את הספר מסע אל האמת של הרב זמיר כהן, וקראתי אותו בשקיקה. התחלתי לשאול שאלות. חזרתי לארץ למשך חודש, ואז נסעתי לעוד שנה, שבה עבדתי כקב"ט על אוניית נופש מן המפוארות בעולם, באיים הקאריביים. העלמא דשיקרא בשיא תפארתו".

אל אוניית הנופש נסע צדיקוב עם שתי מזוודות - אחת של בגדים ואחת של ספרי יהדות. בזמנו החופשי על האונייה הוא קרא ללא הרף. זה חיזק אותו מבפנים, אך עדיין לא גרם לו לשנות את אורח חייו. "כשחזרתי למדתי תואר ראשון במינהל עסקים, לצד לימודי גמרא פעם בשבוע. תוך כדי התואר התחלתי לעבוד בקבוצת סקאל, לאט לאט התקדמתי, ואחרי שנה וחצי, בגיל 27, מוניתי לתפקיד מנכ"ל חטיבת האופנה בסקאל. הייתי, מה שנקרא, עמוק בעולם הקריירה. דוגמניות, מסיבות, טיסות לחו"ל, כל עולם החומר. גרתי בהרצליה פיתוח על הים, אבל למרות כל החומר הזה סביבי הרגשתי שמשהו לא מלא. בתוכי הרגשתי ריקנות. פתאום החלה מלחמת לבנון השנייה. שם הייתי בקצוות. פתאום משיא הלחץ של עולם החומר עברתי למציאות קיומית של חיים ומוות. באותו שלב הבנתי שאני צריך לקום ולעשות מעשה, הרי אני יודע את האמת בתוכי. וכך החלטתי לעזוב את החברה".

למה בדיוק החלטת לעזוב, מה היה הטריגר?

"עולם האופנה הוא עולם קריירה אינטנסיבי. מ-8 בבוקר עד 22:00 בלילה אתה נמצא בטלפונים ובפגישות בלי סוף. הבנתי שעל פי קנה המידה של העולם החילוני אני נחשב מוצלח, אבל לפי האמת - ואני יודע כבר מהי האמת - זו לא הצלחה מבחינתי. הבנתי שאני צריך לצאת מהמרוץ ולהבשיל עם עצמי. יצאתי למזרח לטיול של חמישה חודשים, וחזרתי כבעל תשובה".

איך בדיוק האסימון נפל?

"האסימון הראשון נפל אחרי הצבא. במהלך שיחה עם חבר, הוא שאל אותי בזלזול מה, אתה שומר כשרות?. עד אז שמרתי כשרות מצד המסורת והפולקלור. אבל אחרי שהוא שאל - חשבתי לעומק והבנתי שזה חשוב לי. שאלתי את עצמי מה פתאום זה חשוב. בדרך ההתבררות בדקתי גם אמונות אחרות - רציתי לבחון את הנצרות, האיסלם והבודהיזם. אני מאוד סקרן ושכלי בעניינים האלה. כך מסע החיפוש המשיך, ובמזרח נוצר אצלי חיבור בין השכל והלב. שם הרגשתי שהחומר מתקלף, ופתאום אתה נשאר רק עם הרוח. התחלתי להרגיש מה זו שבת יהודית בבתי חב"ד ובבתים היהודיים שבמזרח, והנשמה שלי הבינה את האמת.

"עד אז ידעתי שיש בורא לעולם ושתורת משה אמת, אבל לא ביצעתי. שם הלב נפתח, והבנתי שהחיבור עם הקב"ה הוא זה שמעניק את החיות. הייתי מוקף בחומר, אבל כלום לא האיר בי בנקודה הפנימית. חזרתי לארץ עם ידיעה שאני רוצה ללמוד תורה, וכך עשיתי. לא היה קל למצוא את הכיוון שלי. בדרך היו הרבה תפילות, התבודדויות וחיפוש דרך, עד שבסוף הגעתי לבית מדרש של בעלי תשובה ברעננה. התחלתי ללמוד בוקר וערב, ותוך כדי התחלתי לעבוד כשותף וסמנכ"ל בחברת סטארט-אפ בתחום האינטרנט והקמעונאות. הייתי מונח שם שנה וחצי-שנתיים, עד שהכרתי את אשתי. התחתנו בט"ו באב תשס"ט, ואז הדברים התגבשו כך שעזבתי את העבודה בסטארט-אפ. אני עדיין שותף בו, אבל לא פעיל. היום אני לומד תורה חצי יום".

בדיוק כפי שסיפרת קודם, הרבה אנשים נמצאים בתוך קו התפר הזה שבין ידיעה לבין ביצוע של המצוות. איך אתה מציע לעבור לשלב הבא?

"אמונה היא לא מלשון להאמין. הרי פתי מאמין. אמונה זה מלשון אמון. קונים אמון בשתי דרכים. הראשונה היא צא ולמד. כציבור חילוני, מנעו את זה מאיתנו. לא לימדו אותנו באמת מהי יהדות. החלק השני הוא הרגש. תפילין, נרות שבת, תפילה. לאט לאט לנסות דברים, לבדוק אותם, ולראות שזה פועל היטב על הפנימיות שלנו ועל האור שבחיינו. מעבר לכך, אנשים פוחדים להגיד חזרתי בתשובה. חבר מהיחידה שגם התחזק - ב"ה, אחד מני רבים - אמר לי שהוא אף פעם לא חשב שהוא יחזור בתשובה, אבל ברגע שהוא ניסה וטעם, התקדם עוד מילימטר - ראה כי טוב. רואים שזה לא כזה קשה ומורכב. אם אדם מתחיל להתקדם, יש לו הרבה פחות שאלות. טוב לו שם. הפיתרון הוא שאדם יקח על עצמו משהו קטן ולא קשה. אפילו להתחיל לברך על המזון. לאט לאט זה פועל על הנשמה. פשוט שזה כך".

היום עוסק צדיקוב בעיצוב טבעות אירוסין, ומקדיש את מרבית זמנו ללימוד תורה ולהרצאות מול ציבור חילוני ודתי לאומי. "בעבר הייתי שבוי בתוך ההתבוננות המוטעית. היום כשאני יודע את האמת, אני רואה צורך להביא את הכח החזק לכיוון השני", הוא אומר. "כיום צריכים לרתום אנשים טובים לדרך ולעשות את השינוי. ב-48 החלוצים שהיו במדינה יבשו ביצות והקימו יישובי חומה ומגדל. כיום יש לנו תפקיד דומה, במהלך הרוחני. אין לי ספק שתוך 20-30 שנה - למרות הציפייה בע"ה שהמשיח יבוא היום - רוב עם ישראל יהיה דתי. לכן צריכים להכין היום את הקרקע, לתת תשובות מסודרות לכל השאלות. צריכים להתחיל להכין כלים לזה בכל הגזרות. אני אולי מכוון קצת גבוה, אבל אני רואה שהמון אנשים שותפים לדעות האלה. לא יכול להיות שבערב שבועות אני יושב עם בני נוער בנתניה, אני שואל אותם מי יודע מה זה חג שבועות, ורק אחד מתוך קבוצה גדולה מרים את היד ואומר זה חג שאוכלים בו חלב, לא?. לעומת זאת הם יודעים היטב שבסילבסטר יוצאים לבלות ומחכים עד חצות. לא יכול להיות שבבתי ספר תיכונים בישראל מלמדים ביקורת המקרא וטוענים שתוהו ובוהו הם שני אלים. לא יכול להיות שהמוסר ואמות המידה יהיו כל כך לקויים. את כל אלה אנו חייבים לתקן, ובהקדם האפשרי".

סייעה בהכנת הכתבה: אפרת כהן

מספר הטלפון של אלעד צדיקוב, להזמנת הרצאות: 054-3455886