המצב בשליטה

זהו. אחי יוסף יורדים למצרים יחד עם אביהם ובני משפחותיהם בעקבות הרעב הכבד ובנקודה זו מתחילה גלות מצרים...

אכן כן, הסיפורים מוכרים לנו היטב מהגננת תרצה וממבחני הבגרות בתנ"ך. במאמר זה הייתי רוצה ברשותכם, "לעלות כיתה" ולבחון את הדברים מנקודת מבט גבוהה יותר.

הרמב"ם, לוקח את הליך גלות מצרים ומתרגם אותו מעבר לפשט הדברים. התורה נדרשת בארבעה רבדים. פשט, רמז, דרש וסוד (ראשי תיבות פרד"ס). חשוב לדעת שגם כשלומדים את הטקסט על פי הרמז, אין זה ממעט אפילו כמלא נימה ממשמעות הפשט. הרמז מוסיף רובד נוסף, על פיו כל הסיפור הוא פלטפורמה לעניינים ומסרים אחרים לגמרי.

בסיפור גלות מצרים יש שלשה "שחקנים" ראשיים והם: מצרים, פרעה ומשה רבנו. 

אציג בפניכם את מה שהרמב"ם כותב באגרתו לבנו: "ויש לך לדעת בני, כי "פרעה" מלך מצרים הוא יצר הרע באמת... ותבין זאת מעניין המילה והרכבתה [פרעה – הערף]. ו"מצרים" בכללותו הוא הגוף [כוחות הגוף]. ו"משה רבנו" הוא השכל האלוקי [הנשמה] ו"ארץ גושן" הוא הלב משכן השכל האנושי".

מלמד אותנו הרמב"ם, שהמונחים "פרעה" ו"מצרים" אינם עובדות היסטוריות בלבד. סיפור הליך השעבוד ואופן הגאולה אינו רק נחלת העבר, אלא סיפורו של כל אחד ואחת מאיתנו. כל אדם באשר הוא מתמודד באופן תמידי מול "פרעה" קטן שנמצא בתוכו, המנסה ללא הרף לכולאו ולמסגרו בתוך "מיצרים"... בואו נודה שאחוזי ההצלחה שלו מרשימים...

במאמר זה ובבאים אחריו, ניקח על עצמנו משימה מאתגרת, והיא: "הכר את האויב". ננסה להבין יחד את העובדה ההיסטורית כיצד התחיל השעבוד הפיזי שלנו כעם, וכך נוכל להבין ולהכיר את הליך השעבוד הרוחני שכול אחד מאיתנו עובר ברמה כזו או אחרת - שעבוד שמתנהל בניצוחו של היצר הרע, או בשמו   הנרדף - "פרעה", שם שניתן לו זה עתה על ידי הרמב"ם. הרעיון ארוך והוא מתפרס על פני כמה פרשות, במאמר זה נתמקד על נקודה אחת ובעזרת השם נתקדם איתו גם בפרשות הבאות.

איך מתמודדים מול היצר? בואו נעיין בפרשתנו פרשת ויגש, ונראה כיצד יוסף מתמודד ומתנהג עם המצרים. מי לנו מורה גדול יותר מאשר יוסף שזכה לשלוט על מצרים, אם נבין כיצד יוסף שלט על המצרים נוכל להבין כיצד לשלוט על "מצרים" שלנו...

בראש ובראשונה צריך לדעת שחייבים את עזרתו של הבורא! וכך כותב התלמוד: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכול יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו!" יוסף זכה בסוף לשלוט רק על ידי עזרתו של הבורא, כך כותבת התורה "ויהי השם את יוסף, וכול אשר הוא עושה אלוקים מצליח בידו.." 

יש כאן פרט חשוב מאוד: בני משפחתו של יוסף יורדים למצרים. יוסף יודע שהמצב הרוחני של מצרים ירוד עד מאוד, הוא פוחד שבני משפחתו יושפעו מהתרבות המצרית הקלוקלת. מה הוא עושה? הוא נותן להם חבל ארץ מיוחד – את ארץ גושן. למה? יוסף חושב לעצמו - אין ברירה, לרדת למצרים הם מוכרחים אבל לפחות שיגורו בנפרד, שלא יטמעו בתוך המצרים - שישבו שם - בארץ גושן...

אין אדם שלא מושפע מסביבתו, הרמב"ם כותב (הלכות דעות פרק ו'), ש"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו...", זה טבע! יוסף ידע זאת ולכן הוא מייחד להם חבל ארץ נפרד.  

מכאן למסר עבורנו: בלי עזרתו של הבורא אנו לא יכולים להתמודד מול היצר,  מתי יש עזרת שמים? בתנאי אחד, והוא: שאדם לא יביא את עצמו לידי ניסיון! אלוקים עוזר כשהניסיון בא אליך ולא כשאתה מביא את עצמך אליו... אנו חייבים להשתדל כמה שיותר לא להתקרב לאזורים גרועים ולחברה מסוכנת מבחינה רוחנית...

וכאן מגיע התובנה הבאה: הרמב"ם כתב ש"ארץ גושן הוא הלב משכן השכל האנושי". מה כוונתו? הרי השכל משכנו במח ולא בלב?

כאן טמון הסוד. איך אפשר להתמודד מול "מצרים"? רק בארץ "גושן"! מה הכלי להתמודד מול היצר הרע? השכל! ההיגיון!

זאת אומרת. כל אדם אחרי שהוא עושה מעשה שלילי מרגיש רע עם עצמו, הוא "אוכל" את עצמו למה לא שלטתי בעצמי. בינינו, מי לא מתחרט על מעשה שלילי שהוא עושה... אז למה הוא חטא? כי לפני החטא היצר הרע "עובד" על האדם, הוא צובע לו את העתיד בוורוד ווירטואלי... האדם מתפתה, הוא נמשך אחרי היצר כמו מגנט – ודקה אחרי שהאדם עשה את מה שעשה – הוא מתחרט... חכמים אומרים שהעולם הזה דומה לשותה מים מלוחים, ככל  שהוא יותר  שותה הוא יותר צמא...

איזהו חכם? הרואה את הנולד! אתה רוצה להתמודד מול היצר? תפעיל את השכל, את ההיגיון ותסתכל צעד אחד קדימה! בחשבון פשוט מגיעים למסקנה שלא כדאי להתפתות...

זו כוונת הרמב"ם שארץ גושן הוא הלב משכן השכל האנושי. שאלנו - הרי השכל נמצא במח? התשובה פשוטה – כולנו יודעים שלא מספיק רק לדעת, צריך ליישם! אדם צריך ללמוד כיצד הידיעה תהיה מיושמת בפועל! בשביל ליישם, צריך לשלב את הלב וההרגשות ולכן הוא משכן ובית למח! לפני שהאדם עושה מעשה שלילי הוא יודע בינו לבין עצמו שזה לא טוב, הבעיה שהוא לא פועל כפי ידיעתו. כשהאדם יפעל כפי ידיעתו או אז מעשיו יהיו חיוביים...

זאת ועוד: ה"מצרים" הם כוחות הגוף. לכוחות הגוף יש כוח רב. יוסף מלמד אותנו כיצד נוכל לשלוט על גופנו ולא חלילה ההיפך... כשם שבמציאות הממשית יוסף מגיע ממצב של עבד ואסיר למצב של שליט על ארץ מצרים, לא רק שליט אלא הוא כלכל ופרנס את כל המצרים. המסר עבורנו: ביהדות אין מושג שנקרא "תכונות", יש "מידות", משום שבכל מידה שאלוקים ברא בנו צריך להשתמש במידה. עבודתנו בחיים היא להיות כמו יוסף - לשלוט בדחפים וביצרים. אנו צריכים לדעת כיצד לנתב ומתי להפעיל כל מידה ומידה. יוסף כלכל את המצרים, לא ההפך! גם אנו צריכים לשלוט על היצרים ולא שהיצרים ישלטו עלינו. יוסף כלכל את המצרים, הזין אותם, אבל היה לו תנאי – הוא ביקש רכוש תמורת אוכל... הוא רתם את כל כוחות גופו למטרה נעלה יותר, הוא רתם את גופו לחיי הרוח... גם אנו צריכים לדעת כיצד להפיק את התועלת מכל תכונה ותכונה, יוסף כלכל את המצרים – צריך לכלכל את הגוף אבל בחשבון ובמידה, כשההיגיון פועל בהרמוניה עם הלב והוא השולט.  רק כך, בחכמה, נוכל לנתב את יצרנו ונזכה שה"אני" האמיתי הוא השליט...

כיצד עושים זאת באופן מעשי? נמשיך ללוות את יוסף ובני ישראל בפרשות הבאות, כך נוכל לקבל מהם את הדרך לגבהים אישיים...

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויגש – כל הסרטים ב-VOD הידברות