המדענים מודים: יש חיים לאחר המוות

נצטט כאן לדוגמא כתבה מן העיתונות (צילום הכתבה מופיע בחוברת הידועה ''החיים מדוע ולשם מה'' עמ' 16: יש חיים אחרי המוות טוענים - בפעם הראשונה - אנשי מדע רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים, וחזרו אחר-כך לחיים - מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים, לדבריהם, כי המוות אינו חידלון.

ד''ר רימונד א. מודי, רופא צעיר המתמחה בפסיכיאטריה ובעל תואר בפילוסופיה מאוניברסיטת ווירג'יניה מביא בספרו ''חיים לאחר החיים'' שיצא לאור לאחרונה, עדויות של אנשים ש''ראו את המוות''; חולים קשים או פצועי-תאונה שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כ''ניסים רפואיים''. הם מספרים על ניסיונם בוואריאציות שונות, אך אלמנטים מסויימים משעות או רגעי ''הפטירה'' חוזרים בכל הסיפורים: מנהרה אפילה, אור גדול וחזק שהיה ''ישות'' שופעת אהבה ללא קץ.

הישות דברה עמם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לפניהם באים לקראתם, הם ראו תמונות מהירות אך ברורות, מחייהם, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, היו מסוגלים לראות ולשמוע את כל הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו ''למטה''. כולם סיפרו פרטי פרטים על שולחן הניתוחים עליו ''נפטרו'' או על המכונית המרוסקת בה ''נהרגו'', פרטים מדויקים עד לפרט הרפואי הקטן ביותר, והרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו אותם שעה שהיו מתים לפי כל כללי הרפואה ללא דופק, ללא נשימה וללא גלי-מוח.

''ידעתי שאני נפטרת'', סיפרה אשה ש''נפטרה'', ''אך לא יכולתי לעשות דבר, כי אף אחד לא שמע אותי. יצאתי מתוך הגוף, אין לי ספק בכך, כי ראיתי את גופי מונח על שולחן הניתוחים ושמעתי את הרופאים ''מוותרים'' עלי, הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות. פתאום ראיתי אור. הוא היה עמום תחילה אך התחזק. זה היה אור עצום, קשה לתארו. הוא עטף את הכל, אך לא סינוור אותי ויכולתי להמשיך לראות את חדר-הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי - או נכון יותר, כשהייתי בתוכו - לא הבנתי מה קורה, אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות, היתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם. אך זה לא היה אדם.

זה היה האור שדיבר... שהתקשר. ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות. היתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת. הרגשתי כל-כך טוב. הרגשתי ביטחון ואהבה. קשה לתאר, קשה להסביר...'' עדה נוספת, סוזי הולדה, מתארת את ''כמעט המוות'' שלה כך: ''הוחשתי לבית חולים בחודש החמישי להריוני מכיוון שהייתי חולה מאוד. הרופאים היו בלחץ והחליטו על ניתוח קיסרי דחוף, אולם אני הייתי חסרת דאגה. אני חושבת שבשלב הזה כבר גמלה בליבי ההחלטה להסתלק... לאחר מכן אני זוכרת, שאיבדתי את ההכרה. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני מביטה מעל גופי, כשאנשים רכונים מעליו.

אחר כך ראיתי עיגול מקרין אור לבן, ובתוכו אור כחול, ומצאתי את עצמי נשאבת לתוך האור הכחול. שלווה רוגע ויופי מוחלטים הקיפו אותי. התחושה היתה כמו לצוף. נשאבתי עמוק לתוך מנהרה, שבקצה היה אור, ובתוכה שמעתי קול מדבר אלי: 'האם את באמת חושבת שעשית מה שהיית צריכה לעשות? האם את מתכוונת להשאיר את ילדך סימון בן השלוש לבדו?' הקול הזה חזר על עצמו ברכות שוב ושוב. חשבתי לעצמי: 'אילו אנשים ידעו באמת מהו פירושו האמיתי של המוות, הם לא היו פוחדים, מכיוון שאין זה משנה מה קורה לגוף שלך, אתה אינך נמצא בו.

אתה תודעה משוחררת ומלאת אור.' הבנתי שזהו רגע הבחירה. יכולתי להמשיך לתוך האור, אך מצאתי את עצמי נשאבת בחזרה. היה מין רעש כזה, ופתאום מצאתי את עצמי בתוך הגוף שלי, כשמסביבו אינפוזיות והמולה גדולה.'' מי שחוקרת כבר שנים ארוכות וברצינות רבה מאוד את הנושא היא הפסיכיאטרית האמריקאית הנודעת אליזבת קובלר-רוס. ''אני יודעת מעבר לכל צל של ספק, כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי'', כך מסכמת רוס מחקר של למעלה מ - 20 שנה. מטבעי אני מאוד סקפטית, ועל כן בחנתי בקפידה כל היבט של החוויה הזו. גיליתי, למשל, שאנשים שמגופם נקטעו אברים, סיפרו כי כשעזבו את גופם, כנשמות שוב היו שלמים. יתר על כן, עיוורים מלידה תיארו בפני בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר בו גופם היה מונח, אילו תכשיטים ענדו ומה עשו. 

זה הרי בלתי אפשרי! כיצד הם יכלו לדעת זאת?'' קובלר-רוס אינה רואה כל צורך או טעם לשכנע אנשים אחרים באמיתות התופעה. ''אלו שפתוחים לשמוע - ישמעו, ואלו שאוטמים את אוזניהם - יזכו להפתעה...'' היא פוסקת. חקר תופעת ה''כמעט מוות'' מצביע על אלמנטים רבים המשותפים למיליוני עדים (30 מיליון!) מכל קצוות כדור הארץ. התיאור הראשוני והמשותף לכולם הוא ריחוף מחוץ ומעל לגוף הפיזי.

העדים מספרים, כי היו ערים לכל האירועים שהתרחשו סביבם. לאחר מכן רובם מתארים הימצאות בסביבה מוארת ובעלת יופי פנימי ''וגלישה'' דרך מנהרה חשוכה לעבר אור בהיר. רבים מספרים על קול שדיבר אליהם. נכים סיפרו על תחושה של השתחררות מכבלים, וכמעט כולם ציינו את היעלמות הפחד האנושי מאותו הדבר המסתורי הקרוי ''מוות''. חוקרי התופעה מצביעים בראש ובראשונה על העובדה, כי לא ייתכן שאלמנטים זהים יחזרו בעדויות של מיליוני אנשים, אלא אם כן אכן חוו כולם משהו אמיתי. ספר מרתק בשם ''LEBEH'' (''חיים''), אשר ראה אור השנה בגרמניה המערבית ושובה שם לבבות צעירים ומבוגרים כאחד, טוען כי האדם המודרני, בן המאה ה20-, אומנם שואל את עצמו שאלות כמו:

 ''מאין אני בא'' ו''לאן אני הולך'', אולם מכיוון שנקודת המבט שלו על החיים היא חומרית בלבד, הוא נוטה להתחמק מנושא המוות ואף מפתח פחדים וחרדות בקשר לכך. החיים הארציים, קובע הספר, הינם רק חלק מן החיים האמיתיים.

הם תחנת ביניים במסע הנשמה. זוהי תקופת לימוד עבור הנשמה. כדור הארץ הוא בית הספר. הנשמה, לפי ''חיים'' חודרת לגוף הפיזי ברגע הלידה וקשורה אליו עד למוות, שאינו אלא כהסרת בגד מגוף. לעיתים הנשמה יוצאת מן הגוף, במיוחד בעת שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. אולם בניגוד למוות, במצבים אלו היא עדיין מחוברת לגוף בחוט דק של אנרגיה. יוהה שנל, תרפיסטית מגרמניה, מספרת כי במשך 20 שנה היתה עדה לתהליכי מוות רבים, ותמיד לאחריהם היתה מסוגלת להבחין בהעתק אנרגטי של המבנה האנושי לובש צורה מעל הגוף הפיזי בו כבו החיים.

ואולי המעניין מכל הוא, שהחוקרת, קובלר-רוס, עברה בעצמה חוויה של ''כמעט מוות''. ''יש הבדל גדול בין חקר עדויות של אנשים אחרים לבין התנסות אישית'', היא אומרת, ''בצחוק אני אומרת לעצמי, שהמקרה שלי היה יפה יותר מכל אותם 20000 מקרים שחקרתי. אחרי שהיית פעם אחת בתוך האור הזה וחווית את הרוגע והאהבה, זה משנה לחלוטין את כל ערכיך ואת איכות חייך. עד כאן מן העיתונות. אגב, המספר הרב של השבים לחיים בדורינו, מוסבר על ידי פרופסור קנט רינג, פרופסור לפסיכולוגיה תודעתית באונברסיטת קונטוקט ומייסד מחלקת חקירת ''תופעת כמעט מוות'' באוניברסיטה, בכך ש''טכניקות ההחייאה החדשניות בזמנינו החזירו אנשים רבים ממצב של כמעט מוות אל החיים''. לאנשי המדע נודע לראשונה בזמנינו כי יש חיים לאחר המוות.

ומה תורת ישראל אשר ניתנה לפני אלפי שנים אומרת בענין?? ''וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ (-אלו ימי הזיקנה) ... עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף... וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ'' (קהלת יב, א-ז) תורת ישראל, אשר הקדימה את המדע - מעצם היותה על אנושית, לא רק ידעה שיש חיים לאחר המוות, היא גם גילתה לעמנו את אשר עתיד להתרחש עם האדם לאחר מות הגוף! מתוך אין ספור פרטי מידע שבתורה, נצטט כאן מתוך התורה שבעל פה מספר משפטים אשר האחרון שבהם נוגע לעניננו בגדר מעט המכיל את המרובה.

''הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.'' (אבות ג, א) עתה נתמקד בהתיחסות התורה לדברים האמורים במחקרים החדשים.

ובכן, התבוננות במחקרים אלו אשר תמציתן מובאת בכתבה הנ''ל (וראה עוד ביתר הרחבה בחיבורינו ''תשע תשובות ושאלה'' מתוך סדרת ''תורה מן השמים'', פרק ראשון) מחדשת לבן הדור המודרני חמשה נתונים מרכזיים: א. קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני. ב. הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא ''מציאות של מישהו'' השופע אהבה ללא קץ. הוא מדבר עמהם בדרך של העברת מחשבות. ג. הנפטרים רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה. ד. קרובים וידידים אשר נפטרו קדם לכן, יוצאים לקראת הנפטר.

המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף הגשמי המונח למטה (גם מי שהיה עיוור בחייו!!) למרבה הפלא (?) כל חמשת הנתונים הנ''ל, והרבה יותר מהם, מופיעים בתורה בכמה וכמה מקומות, ואף מבוארים ומפורטים ומוסברים יותר מן המחקרים המדעיים. נצטט נא בזה חלק מהם. א. קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני. במסכת שמחות (תחילת פרק ח) נאמר: ''יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים עד שלשה ימים. מעשה שפקדו אחד וחי עשרים וחמש שנים, ואחר כך מת.'' כלומר, עד שלשה ימים מהקבורה יש לצאת לבית הקברות ולבדוק אם הנקבר לא שב לחיים.

מכיון שעד שלשה ימים קיימת אפשרות של חזרה לחיים(!) [וראה בפרישה סימן שצ''ד שזהו דוקא בימיהם שהיו קוברים בכוכים]. ומעשה שפקדו אחד, וחי עוד עשרים וחמש שנה. ובתלמוד (בבא בתרא י, ב) מסופר על רב יוסף בנו של רב יהושע שנפטר ושב לחיים. אמר לו אביו מה ראית? אמר לו, עולם הפוך (-מכאן) ראיתי. עליונים (אנשים שנחשבו כאן לנכבדים מחמת עושרם וכדו') למטה, ותחתונים (אנשים שנחשבו כאן לפשוטים, אך היו עובדי האלקים כראוי) למעלה.

אמר לו אביו: עולם ברור ראית! ועוד מסופר בתלמוד (ראש השנה יז, א) על רב הונא בנו של רב יהושע ששב לחיים וסיפר לרב פפא שאמנם היה אמור למות ''ואמר להו הקדוש ברוך הוא הואיל ולא מוקים במיליה, לא תקומו בהדיה''. (-אמר להם הקדוש ברוך הוא, הואיל ואינו מעמיד על מדותיו - אלא מעביר על מדותיו, אף אתם לא תעמדו על הדין איתו לדקדק אחריו). כלומר רב הונא זכה אף לשמוע את סיבת שיבתו לחיים. וראה עוד בזוהר הקדוש במעשה הינוקא שהתפלל על אביו, שהוא זקוק לו כדי ללמוד, ושב אביו לחיים. ב. הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא ''מציאות של מישהו'' השופע אהבה ללא קץ. הוא מדבר עמהם בדרך של העברת מחשבות.

בזוהר הקדוש (בראשית ריח.) נאמר: ''בשעתא דאשלימו יומי דבר נש לאפקא מעלמא, איתייהיב רשות לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה וכו''' (בשעה שנשלמו ימיו של האדם לצאת מן העולם, ניתנת רשות לאדם לראות מה שלא היה לו רשות לראות). ידוע שגילויים עליונים משולים לאור. וראה בספר הישר (שער יד): ''והעולם הבא הוא רחב, בלא קצוות וכו' אורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה''. עוד ראוי לציין כאן את דברי חז''ל: ''הרי הוא אומר: כי לא יראני האדם וחי (שמות לג). בחייהם - אינם רואים, אבל רואים הם בשעת מתתן''. (במדבר רבה, סוף נשא)ועוד.

אמרו חז''ל:''כיון שבא האדם להפטר מן העולם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וכו''' (ילקוט שמעוני איוב, תתקכ''ב) ג. הם רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה.לפני המצאת המצלמה ומכשירי ההסרטה וההקרנה, המנציחים את ההוה ומראים בעתיד את העבר כהוה היו דבריהם של החוזרים לחיים בלתי נתפסים בשכל: לראות את אשר נעשה בעבר?!? כיצד יתכן??לפני אלפי שנים כתבו חז''ל משפט חד זה:''כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו''.

(ספרי, האזינו) ד. קרובים וידידים אשר נפטרו קדם לכן, יוצאים לקראת הנפטר. בזוהר הקדוש, בהמשך הציטוט המובא לעיל באות ב' בדבר מתן האפשרות לאדם לראות בשעת הפטירה, נאמר כך:''אבוי וקריבוי משתכחן תמן עימיה, וחמי להון, ואישתמודע להון, ואזלין עם נשמתיה עד אתר דתשרי באתריה''. (אביו וקרוביו נמצאים שם עמו, והוא רואה אותם, ומתוודע אליהם, והם הולכים ומלווים את נשמתו עד המקום אשר בו היא תשכון).

על אשר התרחש ביום פטירת רבי שמעון בר יוחאי מספר הזוהר הקדוש (בתחילת האדרא זוטא):אתעטף רבי שמעון, ויתיב. (התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב). פתח ואמר לא המתים יהללו יה וכו' אמר: הא רב המנונא סבא הכא, וסחרניה ע' צדיקי גליפן בעיטרין מנהרין כל חד וחד וכו' (הנה רב המנונא סבא נמצא כאן וסביבו שבעים צדיקים חקוקים בעטרות ומאירים כל אחד ואחד וכו') עד דהוה יתיב אמר (ובעודו יושב, אמר): הא רבי פנחס בן יאיר הכא, אתקינו דוכתיה. אזדעזעו חברייא דהוו תמן וקמו ויתבו בשיפולי ביתא וכו' (הנה רבי פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם וקמו וישבו בירכתי הבית וכו')... וראה עוד בתלמוד (ברכות כח) אודות רבן יוחנן בן זכאי שאמר סמוך לפטירתו: ''הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא!

'' (שבא אלי ללוותני. רש''י שם) ה. המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף הגשמי. חז''ל, אשר מקור המידע שבידם איננו נובע ממחקרי השבים לחיים ממוות קליני זמני, אלא מתורתו העמוקה והרחבה של בורא האדם, ידעו מאז את אשר אנשי המחקר יודעים זה עתה, וידעו גם את אשר אנשי המחקר עדיין אינם יודעים. חז''ל מציינים בדבריהם את משך הזמן שבו הנפש שוהה בסביבת הגוף.

וכך נאמר בתלמוד ירושלמי (יבמות פרק טז, ה''ג): ''כל שלשה ימים אחרי הפטירה, הנפש טסה על הגוף''. ועוד נאמר בתלמוד (שבת קנב, ב): ''כל שאומרים בפני המת, יודע''. וראה עוד בתלמוד מסכת ברכות (יח, ב) אודות נשמות המשוחחות ביניהן לאחר המוות. ובמסכת בבא מציעא (פד, ב) מסופר שרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי היה משיב לשאלות לאחר פטירתו. ובמועד קטן (כה, א) שיחת יהודה וחזקיה בני רבי חייא בקברם.

ובכתובות (קג, א) אודות רבי יהודה הנשיא שהיה מגיע לביתו לאחר פטירתו בכל ערב שבת. ובתענית (כג, ב) אודות גדול בתורה שלאחר פטירתו סייע לבנו. ובשבת (קנב, ב) רב אחאי גער מתוך קברו בחופרים. ובברכות (יח, ב) זעירי מבקש פקדונו מאשה שנפטרה אשר גילתה לו את המקום שהחביאה ובישרה על פלונית העתידה להגיע למחרת לבית הקברות, כי תפטר. וראה עוד שם אודות שיחת שמואל עם המתים.