אז מי גילה את הקרינה?

אילו חכמי תורת ישראל דאז היו חיים עימנו כיום, סביר להניח שהיו מביטים באנשי המדע דהיום כעל משתמשים בדרכים עוקפות ובאמצעים מלאכותיים להפקת הקרינה מן הטבע. שהרי הם הכירו את כח הקרינה המקורי ביותר והישיר ביותר שבטבע! הם הכירו את תולעת השמיר.

 

לשם הבנת הדברים והציטטות המובאות לקמן, נקדים, כי לחכמי תורת ישראל היה צורך בידיעת ובהכרת סוד - כח טבע זה לשם חיתוך האבנים אשר ישמשו לבנין בית המקדש, ללא כלי ברזל. וככתוב: ''והבית בהבנותו וכו' ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו'' (מלכים א' ו, ז).

 

שימוש נוסף מצומצם יותר בהיקפו נעשה במידע חשוב זה בתקופת משה ודור המדבר כארבע מאות שנה קדם בנין בית המקדש, לצורך חריטת שמות השבטים על שתי האבנים היקרות אשר היו באפוד, ועל שתים עשרה האבנים היקרות אשר היו בחושן המשפט שבבגדי הכהן הגדול, וכדלהלן. בספר קהלת (ב, ח) מעיד שלמה המלך על עצמו שעשה שימוש בשדים (לפי אחד הפירושים). ובתלמוד (גיטין סח, א) מבואר כי השימוש שהשתמש בהם שלמה היה לצורך גילוי מקום המסתור של תולעת השמיר. ואלה דברי התלמוד (מתורגמים מארמית): ''...שנאמר והבית בהבנותו וכו'.

 

אמר להם שלמה לחכמי התורה: כיצד אעשה (לבנות את בית המקדש באבנים שלא נחתכו על ידי כלי ברזל)? אמרו לו, יש תולעת שמיר שהביא משה לאבני האפוד. אמר להם, היכן ניתן למוצאו? אמרו לו הבא שד ושדה וכפה אותם לגלות'' וכו'. (וראה עוד שם את דרך השגת השמיר) דרך פעולת החיתוך והביקוע של השמיר לא היתה באמצעות עצם חד הבולט מגופה וכדו', אלא באמצעות קרינה הבוקעת ממנה. וכמבואר בתלמוד (סוטה מח, ב): ''אבנים הללו (-שבאפוד ובחושן) אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר פתוחי חותם.

 

ואין מסרטין עליהן באיזמל, משום שנאמר במילואותם (-שיהיו שלימות גם לאחר פיתוח שמות השבטים עליהן. והאיזמל מחסר מהן). אלא כותב עליהם בדיו (-לסימן), ומראה להן שמיר מבחוץ, והן נבקעות מאליהן - כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום''. כלומר, כדי לחרוט באבן היקרה לא היה כלל צורך בנגיעת השמיר באבן. אלא מציב את השמיר באויר ממול המקום הרצוי, והחריטה היתה מתבצעת באמצעות הקרינה אשר היתה בוקעת ממנה!! נסיים פרק זה בנתון נוסף, מפליא ומאלף לכשעצמו.

 

לאחרונה התגלה שאף על פי שאיחסון קרינה רדיואקטיבית וקרני לייזר אינה יכולה להתבצע בשום חומר, מפני שהקרינה תחדור אליו ותעבור דרכו החוצה, חומר אחד ישנו שהוא יוצא מן הכלל - והוא העופרת. העופרת חסינה מפני קרינה. וכיצד היו מאחסנים את השמיר? הנה ציטוט לשון חז''ל בדבר השמיר ודרך איחסונו: ''משחרב בית המקדש, בטל שמיר. מה טיבו של שמיר זה? בריה היתה מששת ימי בראשית. משנותנים אותו על גבי אבנים, על גבי קורות, מתפתחות (-מתבקעות) לפניו כלוחי פנקס.

 

ולא עוד אלא כשנותנים אותו על גבי ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו. ואין כל דבר יכול לעמוד בו. כיצד עושין לו (-לשומרו)? כורכין אותו במוכין של צמר ונותנים אותו לתוך כלי של עופרת מלא סובין של שעורים''. (תוספתא סוטה טו, א וראה עוד בתלמוד סוטה מח, ב) הרי לנו דוגמה נפלאה נוספת לגילוי סוד טבע נדיר, על ידי בורא העולם לעמו-עם ישראל, לשם מתן אפשרות קיום מספר מצוות ממצוות.