ימי הרחמים והסליחות: חודש אלול בהלכה ובמנהג

א. ראש חודש אלול ואילך הם ימי הרחמים והסליחות וימי רצון. ויש לכל אדם לעורר לבו בתשובה לכפר על אשר חטא על הנפש מיום היותו על האדמה, למען יזכה בהישפטו כשבת המלך על כיסא הדין ביום הרת עולם. וימים אלו מובחרים ומזומנים יותר לתשובה מכל השנה, להיותם ימי רחמים ורצון.

אמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי: יש הנוהגים לומר בכל יום מראש חודש אלול ואילך אחר גמר התפילה בשחרית מזמור 'לדוד ה' אורי' (תהלים כז), והיא סגולה נפלאה לזכות בדין. הנה לא נזכר בשולחן ערוך ובנושאי כליו אמירת מזמור זה, והוא נזכר לראשונה בספר שם טוב קטן (שנת תסו) וזו לשונו: האומר מזמור זה מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה – אז הוא מובטח שיוציא שנותיו וימיו בטוב ויכניע על ידי זה את כל המקטרגים. ויוצאים בדימוס זכאי ובדין, עכ"ל (ספר נטעי גבריאל ר"ה).

תקיעת שופר בחודש אלול

ב. לאחר ראש חודש אלול ואילך למנהג הספרדים, שכבר מתחילים באמירת הסליחות מתחילת החודש, תוקעים בשופר באמירת יג מידות של רחמים באמירת הסליחות (כף החיים סימן תקפא). ולמנהג האשכנזים נוהגים בכל יום לאחר גמר תפילת שחרית לתקוע בשופר (רמ"א סימן תקפא).

הטעם שתוקעים בשופר מבואר בטור בסי' תקפא: תניא בפרקי דר' אליעזר, בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה. שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה. משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקב"ה נתעלה באותו שופר, שנאמר (תהלים מז): "עלה אלוקים בתרועה וגו', "לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בראש חודש אלול בכל שנה ושנה ובכל החודש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה". שנאמר (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו". ועוד כדי לערבב השטן (הובא בד"מ סק"א).

ג. בשעת תקיעת שופר יש להתעורר בתשובה. כן כתב בספר קב הישר פרק מח, וזו לשונו: על כן יתעורר כל אחד ואחד לקול השופר המכריז ומעורר על התשובה, וקום קרא לאלוקיך בבכי ותחנונים כפי מנהג אנשי מעשה. כשתוקעים בשופר מראש חודש אלול הופך פניו אל הקיר וקורא לה' בקול בכי ויללה. ואומר חנני חנני ה', אל מלך יושב על כיסא רחמים מתנהג בחסידות וכו' ויעבור ה' עד סוף י"ג מידות, ואחר כך יעורר לב חברו לעשות תשובה וכו'.

דרך אמירת הסליחות

מצאנו בדברי רבותינו התייחסות לדרך ולצורת אמירת הסליחות:

א.החיד"א בספרו 'מורה באצבע' (סי' ח אות רמד) כתב על הדרך הראויה לאמירת הסליחות – "והעיקר הוא לאומרם כהוגן, בשפל קול התחינה, ולהבין מה שמוציא מפיו. ועפעפיו ייזלו מי המרים על אשר חטא, ויראה עצמו שהוא מזומן לדין לפי מלך מלכי המלכים הקב"ה היודע מחשבותיו ומרמותיו. אז ייכנע לבבו הערל. ואין לצעוק צעקות כעומד ברחוב וכסיל לא יבין מה שאומר, כי בקול רינה יצעק צעקה, ולו חכמו ישכילו וכו'... שאונסים עצמם לקום ולאבד שנתם לבוא לביהכ"נ, וגם פה לא עשו מאומה רק צעקות – הלא אלו שמם סליחות ולא צעקות וכו'.

ב. לעומתו, ר' חיים פלאג'י, בספרו מועד לכל חי (סי' יא אות כב) כתב בעד הצועקים. וביאר שמכוונים על דרך שאמרו חז"ל שאחד מן הדברים הקורעים גזר דינו של אדם הוא הצעקה. אלא שיהיה בדחילו ורחימו כמש"כ בתיקונים תיקון ע' וכו', ועינך תראינה בזוהר הקדוש סדר שמות דף כ, דהפליג מאוד במעלת הצעקה דמושלת על מידת הדין. ועל ידה נוחל העולם הזה והעולם הבא ונקראת צלותא שלומתא וכו'... והיא קרובה לקב"ה יותר מכל. אלא שצריך שיהיה בשקל הקודש. לא בדרך הוללות חס וחלילה. והוא פשוט.

ונסיים בדברי רבנו הפלא יועץ שכתב שאפילו מי שהוא עם הארץ ואינו יודע מה שמוציא מפיו, על כל פנים יאמר הסליחות אות באות, תיבה בתיבה, בקול בכי קול תחינה, ביודעו הכוונה שהוא מבקש לפני המלך ה' צבאות על אשר חטא על הנפש, וחרדה ילבש. חודש טוב ומבורך.

הרב שי עמר הינו רב במדור ההלכה של הידברות

שאלות לרב 054-8448909