כי נר ה’ נשמת אדם: למה אנחנו מדליקים נר נשמה?

שאלה: שלום. רציתי לדעת מה המקור למנהג להדליק נר לעילוי נשמת נפטר, ובפרט בימי השבעה. כיצד זה מועיל, כי שמעתי לאחרונה מאנשים מסוימים שאין בזה שום ענין?

חס ושלום מלומר כן, ואציג לטובת הקוראים את מעלתו וחשיבותו של העניין. נוהגים להדליק נר שמן בבית הנפטר כל שבעת ימי האבלות, כי נר ה' נשמת אדם. וכמו שאמר רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא (במסכת כתובות קג.), נר יהא דלוק במקומו. וכתב רבנו היעב"ץ בהגהותיו שם שאולי מכאן סמך למנהג להדליק נר לעילוי נשמת הנפטר.

בשו"ת יביע אומר (ח"ד סימן לד) ציין לספר 'מאמר אסתר' שנתן טעם למנהג זה, כי הנר רמז לנשמה, נר ה' נשמת אדם, והשמן רמז להשפעה, והמים רומזים לחומר שנפסד, כמו שכתוב "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה". ובשו"ת תורה לשמה (סימן תקכ) כתב: ועל מה ששאלת בעניין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר, דע כי כתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת תרומה וזו לשונו: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעידוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה. מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל. ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה. אף על פי שהוא אור גופני, והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה המלך עליו השלום לנר, והוא שאמר נר ה' נשמת אדם.  הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור.

ואל תתמה על זה, כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף. וכמו שכתבו רבותינו זכרונם לברכה: איזהו דבר שהנשמה נהנית? זה הריח. והטעם מפני שהריח הוא רוחני. ולכן מגיעה ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית. וכל שכן האור, שהוא יותר דק ורוחני מן הריח, ועל כן בתוך השבעה, אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות, וכמו שכתב רבנו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות: לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש.

ועוד כתב בספר 'אמרי אמת' (ליקוטי מצוות דף נה): מנהג הדלקת הנר במקום שמת בו מת ר"ל, אפילו שהאבלים יושבים במקום אחר, שיש להדליק בבית הנפטר, כמו שאמרו חז"ל: הנשמה עולה ויורדת במקום ההוא. והוסיף רבנו הגדול הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (שם): ודע שמנהגינו להדליק נר נשמה בבית האבל, אע"פ שהמת נפטר בבית חולים, או בבית אחר. שכשם שהתפלה בבית האבל מועילה לנחת רוח לנשמת המת, אע"פ שאינו בית שנפטר שם המת. וכמ"ש בספר 'יקהל שלמה': כן הדלקת הנר מועילה לעשות נחת רוח לנשמת המת. וכמו שנוהגים גם להדליק נר נשמה לכבוד הצדיקים, ולעילוי נשמתם.

ואמנם ראיתי בספר 'לשון חכמים' (בהלכות אבלות סימן כח) שכתב שראה שיש שהסבירו כי בידינו להדליק נר ז' ימים אחר כל אדם שנפטר, ודווקא בשבעה הימים הראשונים. וגם דווקא בבית המת שנפטר שם, ולא בבית אחר. ולכן קרוביו שמתאבלים עליו בבית אחר אין מדליקין שם נר. מפני שאין מנוחה למת, שמחויב לילך מנר לנר כאופן המתגלגל.

וכתב מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו, שלפי דעתו אין לסמוך על דברי קבלה כאלה שאין להם יסוד מוסד בדברי חז"ל. ויש להשיב על זה כעין מה שכתב הגאון הרב בן איש חי זיע"א בשו"ת 'רב פעלים' ח"ד (אורח חיים סימן לה), שהביא דברי השואל, שאמר שמצא מפורש בספר אמת ליעקב אלגאזי בשם מהר"י מולכו, שאמר בשם חכם גדול בסתרי תורה, שהיה מונע מלומר השכבות למתים, מפני שכאשר מזכירים נפש המת היא יורדת למטה ואינה יכולה לעלות עד שייפרעו הצדקה שנודרים בעבורה. וכתב על זה: דע, כי דברים אלו לא ניתנו להיאמר מכוח סברא לסמוך עליהם, אלא אם כן יוצאים ממדרשי חז"ל או הזוהר הקדוש או מרבינו האר"י ז"ל שקיבל מאליהו הנביא ז"ל .

סיכום ההלכה: מנהג ישראל להדליק נר זיכרון בימי השבעה לעילוי נשמת הנפטר. ונחת רוח יש בזה לנפטר, כשם שיש נחת רוח לנפטר כשמתפללים בביתו. וטוב לכתחילה להדליק נר שמן זית לעילוי הנשמה.

הרב שי עמר הינו רב במדור ההלכה של הידברות

שאלות לרב 054-8448909