הנכרי ביקש מהיהודי שיכניס עבורו ’קויטל’ לתוך אבני הכותל המערבי

יהודי מבלגיה שלח אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א את השאלה הבאה:

לפני יציאתי לביקור בארץ ישראל, פנה אלי שכני הנכרי ושאל: 'האם אתה עומד לבקר בכותל המערבי?', 'בוודאי' השבתי, והנכרי המשיך: 'שמעתי שזהו מקום התפילה הקדוש ביותר, ושרבים מכניסים לבין האבנים הקדושות פתקים עם בקשות ותפילות... האם אוכל לתת לך פתק עם תפילה לבריאות לכל בני ביתי ובקשה לפרנסה טובה, ואת הפתק תנעץ עבורי בכותל...?'

שואל היהודי: כיצד עלי להתייחס לבקשת הנכרי?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

לאחר ששלמה המלך בנה את בית המקדש, התפלל להשי"ת ובין השאר ביקש (מלכים-א', ח', מ"א-מ"ג): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול, ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה, ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי". וכן נאמר בנביא (ישעיה נ"ו, ז') "כי ביתי בית תפילה יִקָּרֵא לכל העמים", וביאר הרד"ק: "לכל העמים - כמו שאמר שלמה בתפילתו 'וגם אל הנכרי', כל שכן לשבים לדת ישראל". וכמו כן, הלכה בידינו שמקבלים מהנכרים עולות שבאים בנדר ונדבה, ומקריבים אותן על גבי המזבח (רמב"ם מעשה הקרבנות ג'-ב').

ולכן ניתן לקחת את פתק התפילה של הנכרי ולהניחו בכותל (כאשר ברור שאין בו חשש פנייה לע"ז וכדו').

האופה הנכרי חילק חלות בכל ערב שבת

מסופר בספר 'רבי שמעון חסידא', על הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל: שמו של רבינו יצא לתהילה גם בקרב השכנים הנכרים, שידעו כי איש קדוש הוא, והאמינו בכח תפילותיו. פעם קרה שאחד הגוים, בעל מאפייה גדולה בעיר, לקה בהתקף לב, והגיע עד שערי מוות. באה אשתו אל בית רבינו, והיא מתייפחת בבכי שיתפלל לרפואתו. פתח וקרא: "רבש"ע הרי יש לך כל כך הרבה גוים עלי אדמות, רפא נא גם לזה שיוסיף ויחיה...", (יעויין ב'שדי חמד' כללים ל'-קי"ז), ותפילתו הועילה! שבה רוחו של הנכרי אליו, עד שהבריא לחלוטין.

מאז והלאה, במשך שנים רבות נהג האופה הנכרי לחלק בכל יום שישי חלות לעניים יהודים לכבוד שבת, מבלי לבקש עבורם כל תמורה, לאות הכרת טובה מצדו לרבנו זצ"ל. והיו הולכים מיהודי העיר באופן קבוע למאפייה שלו, כדי להשליך קיסם לתוך התנור, כדי להינצל מאיסור פת עכו"ם.

* * *

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה (ויקרא א', ב'). ולא מן החיה, הכשיר הכתוב לצורך קרבן הבהמות שהן נרדפות, ופסל החיות שהן רודפות. ומזה דרשו רז"ל (שבת פ"ח:) "הוי מן העלובין ולא מן העולבין, מן הנרדפין ולא מן הרודפין", שהרי אין לך נרדפים בעופות כתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח. וזהו שאמרו: הוי מן העלובין ולא מן העולבין, מן הנרדפין ולא מן הרודפין, הוכיחו אותו רז"ל מן הפסוק שאמר (שופטים ה', ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", ועניין הכתוב, כי קרא הכתוב העלובים אוהביו והמשילם כשמש, לפי שהשמש היתה עלובה כשקטרגה הלבנה ואמרה (חולין ס':) "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד", וכשם שהמשיל עלבונם לעלבון השמש, כן המשיל שכרם וזכות אור נפשם לזכות אור השמש, כצאת השמש בגבורתו (רבינו בחיי).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.