הסוכן גילה לבעל החברה כיצד מצליח לצבור הזמנות רבות כל כך

אל מו"ר שליט"א הגיע בעל חברה לבניית מטבחים וסיפר:

מועסקים אצלנו מספר סוכנים שתפקידם לשכנע בעלי דירות להזמין מהחברה מטבח חדש. אחד הסוכנים, בולט בריבוי ההזמנות שמספק לחברה, ובאחד הימים פניתי אליו וביקשתי לברר: מהו סוד ההצלחה שלך, כיצד אתה מצליח לגרוף הזמנות רבות כל כך?

הסוכן השיב: מַנְחים אותי דברי שלמה המלך (קהלת ד', ד') 'וראיתי אני את כל עָמָל ואת כל כִּשְׁרוֹן המעשה כי היא קִנְאַת איש מרעהו', ודרשו על כך חז"ל (בפסיקתא זוטרתא שם) 'שאומר אדם, פלוני חברי בנה בית, גם אני אבנה; פלוני חברי קנה נכסים, גם אני אקנה'...

ובכן - ממשיך הסוכן - לאחר התקנת מטבח חדש בדירה מסויימת, אני מצלם את המטבח החדש, וניגש עם התמונות המרהיבות לדלת שממול, לדירת משפחה שגרה בשכנות לבעלי המטבח החדש. אני פונה אל בני הזוג ואומר: "ברצוני להראות לכם את המטבח היוקרתי החדש של שכניכם... התכנית היא ליצור אצלם 'השוואה', בין המטבח המדהים והנוצץ של השכנים, לבין מטבח המיושן שלהם, ואני מוסיף להציע לבעלת-הבית לבקש משכנתה לראות מקרוב את המטבח החדש שלה, ומעניין להיווכח, שהשיטה עובדת יפה!"

בעל החברה שומע את הדברים ותמה בפני סוכנו: וכי אינך זוכר את הפסוק בפרשת בלק (במדבר כ"ד, ה') 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל' - 'ראה בלעם שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה כנגד זה, כדי שלא יסתכל שום אחד באוהל חבירו, ולא יזיקוֹ בעין הרע' (כלי יקר); היאך אתה מעז ליצור רווחים על ידי יצירת קנאה, וגרימת עין הרע לאחרים?!

הסוכן לא התרגש מהדברים והצטדק: אין במעשיי שום פגם ועוולה, זוהי דרך רגילה של פרסום ושיווק.

כעת בא בעל החברה ומבקש לשאול: האם יש היתר לנהוג כפי שנוהג הסוכן שלי?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

כמובן שלכתחילה לא ראוי לעבוד בשיטה שכזו, ואם היה הסוכן בא להתייעץ עמנו, היינו מורים לו להשתמש בשיטות יותר הגונות לשיווק המטבחים.

אולם, כ'לימוד זכות' בעלמא, נוכל לומר, שמאחר והסוכן אינו עוסק באיסורים ממש (הוא לא גונב את בעלי הדירות, ואינו עושקם או משקר עליהם), אלא רק גורם לחשש עין הרע, ממילא יתכן שבדיעבד בעלי הדירות מוחלים על כך, כי לא יינזקו, היות והם מסייעים לאיש להתפרנס, והרי עסק בפרנסה נחשב למצוה (יעויין ברמ"א או"ח סו"ס רמ"ח), באופן שמתכוין האדם לעבוד את בוראו בשכר שמרוויח, וכדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה. ולכן נראה שבאופן זה שמתכוין להשתכר לשם מצוה, בדיעבד ניתן לשתוק ולהתעלם משיטת השיווק שלו.

ומסופר על מרן הגאון רבי ברוך בער זצ"ל, שהיה מקפיד שלא יצלמוהו (בטעם הנוהגים להימנע מלהצטלם יעויין 'ישכיל עבדי' ח"ב קו"א יו"ד סי' י"א), ופעם הגיע צלם אחד שחפץ היה לצלמו. ר' ברוך בער סירב להצטלם, והתחנן לפניו הצלם: "הרי זו הפרנסה שלי!". כששמע הגאון שמדובר בפרנסה של יהודי, הסכים להצטלם, ואף מיהר לסדר את זקנו ומלבושו כדי שהצילום יצא מוצלח... ונימק, שמדאגה לפרנסתו של הזולת לא יֵצא שום נזק.

סיפור דומה מובא על מרן הגרי"ז, הבריסקר רב זצ"ל, שסירב להצטלם, וכשהזדמן פעם אחת לחתונה, המתין לו צלם שמאוד רצה לצלמו. להפתעת הנוכחים, הגרי"ז הרשה לצלם לצלמו. במוחו עברו במהירות-הבזק כל החששות שיש בצילום, אבל ההכרעה המיידית היתה, שיש לדאוג לפרנסתו של יהודי!

כעין זאת נאמר גם בענייננו - אם מדובר בפרנסה של יהודי, שנחשבת למצוה, יתכן שלא תצא מכך תקלה ונזק, (ובדיעבד בעלי הדירות יימחלו ל'טועה בדבר מצוה'), ולפיכך, לאחר מעשה, ניתן ללמד עליו זכות, ולהניח לו להמשיך לעסוק בעבודתו.

* * *

אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' (ויקרא א', י"ז). נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח, ובעולת העוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין את לבו לשמים (מנחות ק"י.).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.