הילדה ביקשה לשלם שקית מטבעות עבור שרשרת הזהב היקרה

מעשה מרגש אירע אצל בעל חנות לתכשיטי יוקרה בירושלים. אל חנות התכשיטים נכנסה ילדה כבת שבע, והחלה להתבונן בתכשיטים היקרים. המוכר פנה אליה ושאל למבוקשה.

הילדה השיבה, כי היא מעוניינת לרכוש שרשרת נאה מזהב. המוכר, שהינו וותיק בתחום, מעולם לא נתקל בתופעה שכזו, ושאל בפליאה: "הגעת לקנות שרשרת לבד?! היכן אימך?".

"אין לי אמא" - ענתה - "אחותי הגדולה מגדלת אותי ואת שאר אחי היתומים. כעת היא עומדת להתארס, ולכן החלטנו לקנות עבורה תכשיט נאה".

הילדה הצביעה על שרשרת יקרה מזהב, ואמרה כי היא מוצאת חן בעיניה. המוכר התרגש מדבריה, אך ביקש לברר: "יש לך מספיק כסף לקנות שרשרת כזו?".

הילדה הוציאה מהתיק שלה שקית קטנה, והניחה אותה על הדלפק. השקית היתה מלאה במטבעות, של שקלים, חצאי שקלים ועשר אגורות... "מניין לך הכסף?" שאל המוכר. והיא משיבה: "זו תקופה ארוכה שאני ואחַי אוספים כסף עבור המתנה הזו. כל פרוטה שקיבלנו, הוכנסה לשקית, וכעת ברוך ה' השקית התמלאה במטבעות".

המוכר מנה בזריזות את המטבעות, וגילה כי הסכום אינו מגיע אפילו למאתיים שקלים, כחמישית מערך השרשרת...

נכמרו רחמיו על היתומה, ואמר לה, "תוכלי לקחת את השרשרת וליתנה לאחותך הגדולה". הוא עטף את השרשרת בעטיפת מתנה נאה, וביקש מהילדה שתשמור עליה היטב, כי שוויה רב.

עוד באותו ערב, כאשר עמד המוכר הצדיק לסגור את חנותו, לפתע מגיעה נערה כשבידה שרשרת הזהב. הנערה הציגה עצמה כאחותה הגדולה של רוכשת השרשרת, התנצלה בפני המוכר, וביקשה להשיב את השרשרת, "אני יודעת היטב ששווייה גדול בהרבה מסכום המטבעות של אחי הקטנים. הנה לכם השרשרת ואקח בבקשה את שקית המטבעות בחזרה".

"זה בסדר" - ענה המוכר - "היא שילמה את מלוא הסכום! יתירה מזו, מעודי לא שילמו לי באופן מושלם כל כך עבור תכשיט".

אך האחות לא וויתרה, "איני מוכנה בשום אופן לענוד שרשרת שיהודי הפסיד במכירתה, וגם לא ליהנות מן הצדקה".

אך גם המוכר אינו מוותר, "איני מדבר בדרך מליצה או גוזמא, מעולם לא היה קונה ששילם מחיר מלא כפי שהיא שילמה...", וכאן המוכר הסביר את דבריו, והדברים מרגשים: "תכשיט אינו צורך הכרחי כל כך, אלא נחשב למותרות ('לוקסוס'), כך שכאשר אדם מחליט לקנות תכשיט, זה משום שיש לו מספיק כסף למחייה ושאר צרכיו החיוניים, והוא מרשה לעצמו להפריש מעט כסף לתכשיט. אך מעולם לא קרה, שבא אדם לרכוש תכשיט במלוא כספו... ולכן כשבאה הילדה וביקשה ליתן עבור השרשרת את כל כספה, התרגשתי מאוד, והחלטתי שהמטבעות הללו בוודאי יכולים להיחשב כתשלום מלא בעסקה שכזו...".

עד כאן סיפור המעשה, ונוכל ללמוד ממנו פרק מאלף בעבודת הבורא:

לפעמים עולות מחשבות לאדם (מצד היצר הרע): וכי מה שוות המצוות שלי, המלאות בנגיעות וב'שלא לשמה', ומה שווה לימוד התורה שלי, כמה קְשה-הבנה אני, וכמעט שאיני זוכר כלום מהלימוד?! הניחא כשמדובר במצוות הנעשות על ידי גדולי תורה, ולימוד התורה שלהם, אבל אני?! אך לא בחכמה יאמר זאת!

כי כל מצוה הנעשית במסירות נפש, בפרט בתקופתנו, גם אם נניח שהיא 'נגועה' בנגיעות כאלו ואחרות, ערכה רב ועצום; כי אם אדם 'משלם' (מקיים את המוטל עליו), ולו בדבר מועט, אך את מה שיכול ומסוגל, בשמים הדבר מתקבל באהבה, משום שעשה את כל מה שבכוחו לעשות, וכמה גדול ערכם ומה רבה חשיבותם של מצווות כאלו ולימוד תורה שכזה, ובוודאי שבכוחם להשפיע עלינו שפע של ישועות ונחמות.

ומסופר בספר שבחי ר' חיים ויטאל, על האר"י ז"ל, שהיה משבח רבות את תלמידו הגדול ר' חיים ויטאל, על גודל מעלתו ומעלת נשמתו. פעם אחת הביע ר' חיים ויטאל בפני רבו את פליאתו על דבריו אלו, וכך אמר: שאלתי את מורי, איך היה אומר לי שנפשי יש לה מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקיבו?! ויאמר אליי מורי, דע, כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן ליבות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא, כל מעשה אפילו קטן מאוד בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים.

דווקא משום שאנו כל כך קטנים ופחותי ערך, ודווקא משום שהניסיונות בדור הזה כה גדולים ועצומים - כל מעשה קטן וכל פעולה פעוטה, הנעשות מתוך הקרבה ומסירות, עד היכן שיד האדם מגיעה, עושים רושם גדול בשמים ויש להם השפעה רבה. כאשר נתחזק ונשמר מדבר עבירה, למרות הפיתויים והניסיונות הקשים, יש לזה עוצמה אדירה בשמים, כמו מצוה נשגבת של צדיק מדורות קדומים!

* * *

וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה (ויקרא ב', א'). הוראת שֵם מנחה, דבר שהעבד מראה בו הכנעתו לאדוניו, יורה בו שפלת מדרגותו נגד מי שנתעלה עליו במדרגה, ולכוונה זו ישמש שם מנחה בשלוח גם על כל מתנה הנתונה מאדם לחברו, כמו מנחה לעשו אחיו, שרצה יעקב להראות לעיני עשו שהוא נכנע תחתיו ומכבדו כאדון על העבד; ולדברינו מצאנו טעם שקראו חז"ל תפילה שאחר חצות היום בשם תפילת מנחה, כי מחצות היום ואילך השמש שוקעת ממעמדה באמצע הרקיע ומשפלת ויורדת למטה עד גמר שקיעתה, דומה למליצת הנביא (שופטים י"ט) 'רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב', 'וְהַיּוֹם רַד מְאֹד' (הכתב והקבלה). 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.