סוחר היודאיקה שילם עבור החתול אלף דולר כדי לזכות בקערת החלב...

מעשה בסוחר יודאיקה בשם ראובן, שנסע לחו"ל לצורך מסחרו, והגיע לאזור בו נמצאים בתי מסחר לעתיקות. לאחר סיור של כמה שעות, ראובן לא מצא את מבוקשו, ועמד לעזוב את המקום כלעומת שבא.

והנה, בדרכו חזרה הבחין בחנות קטנה, בירכתי המתחם, שטרם נכנס אליה. גם בחנות זו לא מצא פריטים נדירים, אלא שלפתע צדה עינו קערת כסף מרהיבה, בעלת חיטובים מיוחדים, ולפי מומחיותו העריך, שמדובר בקערה עתיקה ונדירה מאוד, ושוויה מסתכם בכמה מאות אלפי דולרים... פנה למקום צדדי, ושלף מתיקו את קטלוג היודאיקה, ואכן איתר שם את הקערה הזו.

שב אל החנות, נעץ עיניו בקערה, וכאן מחזה מוזר התגלה לנגד עיניו: בעל החנות נטל את הקערה, יצק לתוכה חלב, והניחה לפני החתול שלו...

ראובן חושב בליבו, בעל החנות בודאי אינו מודע לאוצר הגדול שברשותו, זו הזדמנות פז לרכוש את הקערה בזול ולהתעשר. אלא, שאם יגלה התעניינות מיוחדת בקערה, יבין המוכר שערכה רב. הוגיע את מוחו, כיצד אוכל לרכוש את הקערה?...

ומצא רעיון מבריק.

התחכם ראובן ושאל את המוכר: 'בכמה תמכור לי את ה...חתול שלך?' המוכר השיבו לאלתר: 'אתן לך אותו תמורת אלף דולרים!'.

'מדוע הוא כל כך יקר?!', התפלא ראובן. 'זהו המחיר', אמר המוכר, 'אם רצונך קנה, ואם לא החתול יישאר אצלי!'

ראובן שלף את הסכום, שילם למוכר, ואמר: 'כעת אני בבעיה איך אתן לחתול לאכול ולשתות? אוכל לקחת בבקשה את קערת החלב...'.

'בשום אופן לא', השיב המוכר נחרצות. ראובן הציע תשלום סימלי עבור הקערה, והמוכר שוב מודיע בהחלטיות שאין על מה לדבר. ראובן ממשיך להוסיף עוד ועוד במחיר, עד שהמחיר כבר טיפס לאלפי דולרים, אך המוכר נותר בשלו... לבסוף שואל ראובן: 'מדוע אינך מוכן למכור לי את הקערה תמורת סכום כה רב?'

'אגלה לך את הסוד', השיב, 'אני לא מוכר רק פריטי יודאיקה. אני מוכר גם - - - חתולים! בזכות הקערה הזו זכיתי לגרוף הון רב על ידי מכירת חתולים לסוחרים מפולפלים כמוך, שחשבו להתחכם ולקבל את הקערה עם החתול...'.

ומה השאלה שכעת התעוררה? – ראובן קם ותבע מהמוכר להשיב לו את האלף דולרים ולקבל בחזרה את חתולו, 'זהו מקח טעות, כי מעולם לא חשבתי לקנות חתול במחיר מופקע כל כך, וברור שכל כוונתי היתה לזכות בקערה...'.

לעומתו טוען המוכר: 'המקח שריר וברור וקיים, כי נעשה מתוך דעה צלולה, ומאחר ולא העמדת שום תנאי אודות מכירת הקערה, הרי שקנית חתול בשק...'.

עם מי הדין?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: (יצויין, שהשאלה הובאה לפני מורינו הרב בשבוע בו קראו פרשת תולדות, ודרכו בקודש של מורינו הרב להטעים את תשובתו בסמך מתוך פרשת השבוע).

רבינו האור החיים הקדוש שואל (בראשית כ"ה, ל"ג): התורה הצדיקה את מכירת הבכורה של עשו ליעקב, תמורת נזיד עדשים, כדכתיב 'וימכור את בכורתו ליעקב'. ויש להבין, מדוע אין המכירה בטלה מדין 'אונאה' (והרי הלכה בידינו, שכאשר שיעור האונאה היה למעלה משישית במחיר, המקח בטל), והלא עשו מכר ליעקב דבר השווה מאה מנה במנה, וממילא מקח הבכורה צריך להיות בטל?!

ומיישב האור החיים: עשו ידע היטב כי מדובר במחיר מופקע, ובכל זאת הסכים לעסקה ומחל על בכורתו, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ רכ"ז ס"ט): "אם מכר מפני דוחקו, וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה, שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל, אינו יכול לחזור בו, דידע ומחל". ומעתה - אומר האור החיים - הגם שמכר עשו דבר מופלג הערך, תמורת לגימה אחת של נזיד, ממכרו מכר.

וכך גם נאמר בנוגע לשאלתנו – ראובן 'ידע ומחל', הכניס עצמו מדעת לסיכון, ונטען כלפיו: 'חייתא דקטרי (שק קשור המלא ברוח) סברת וקבלת' (ב"ק ט'.), כשהחלטת לרכוש את החתול במחיר כה רב בחושבך שתקבל גם את הקערה! והיות ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה, ממילא אין לו תביעת אונאה על המוכר.

והגם שעשה זאת רק על מנת לזכות בקערה הנדירה, מכל מקום לא התנה שהקנייה היא רק על דעת שיקבל גם את הקערה, רק חשב על כך בליבו, והרי 'דברים שבלב אינם דברים', כפי שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' ר"ז ס"ד): "המוכר סתם, אף על פי שהיה בליבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה, אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים".

עם זאת, במידה ויד בית דין תקיפה, מוטל עליהם למנוע רמאות ועוול מהציבור, ולכן עליהם להורות למוכר החתולים לחדול מהנהגת מכירת החתולים שגורמת עוולה והפסד לסוחרים.

לסיכום: מכירת החתול קיימת, וראובן אינו זכאי לקבל את כספו בחזרה. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.