מחאת התיכוניסטיות: לעבודה הייתן הולכות ככה?

את המחאה שזכתה לשם 'מחאת המכנסונים' אפשר לפרק לאינספור נושאי משנה: האופן בו הרשתות החברתיות מצליחות להביא מחאות מעבר לים ולהפוך אותן לתופעה בינלאומית, חוסר המודעות המוחלט שמתקיים בקרב תלמידי ישראל הטוענים שמטרתם היחידה של המכנסונים היא 'נוחות ובריאות' שהרי בלעדיהם: 'החום הכבד מסוכן לנו', הריצה של חברי הכנסת הרגילים להגן על הזכות הקדושה ללבוש-מה-שבא-לי... בעיני, עם זאת, הנושא הבולט ביותר כאן הוא דווקא הצביעות של מערכת החינוך.

אפשר להניח שאף אחד מקוראי הידברות לא היה רוצה לראות את הבת שלו מסתובבת בלבוש שהיה גורם לפיטוריה ביום הראשון לו הלכה כך לעבודה. אבל מה שברור ומחויב בעולם האמיתי – בעולם של עסקים ומשפט ופוליטיקה – משום מה איננו קיים באותה בהירות ונחרצות בבתי הספר, אלה שאחראים להכין את תלמידיהם לעולם האמיתי.

האם שמעתם מימיכם על עורך דין שהותר לו להופיע במכנסים קצרים בבית משפט, פשוט כי חם מאד? נשיא ארצות הברית נשא נאום בקהיר הלוהטת – האם הוא עשה זאת בבגדי חוף? ומי ראה אי פעם מנכ"ל או מנכ"לית מסתובבים במכנסונים הנחוצים כל כך לנוחותן של תלמידות ישראליות? בעולם בכלל, ואפילו בישראל הבלתי רשמית ושונאת הפורמליות, יש קווים שלא חוצים. ככל שהמעמד שלך חשוב יותר או המקום אליו אתה רוצה להיכנס מכובד יותר, כך חופש הבחירה שלך מה ללבוש – מוגבל יותר. 

מדוע, אם כן, מתעלמת מערכת החינוך מנושא זה? יש לכך כמה סיבות. ראשית, מנהלים ומחנכים מעדיפים לצמצם עימותים מול בני נוער. שילבשו מה שירצו, שיראו כמו הכלאה של הומלס ואסון טבע, העיקר שלא יקימו מהומות. שנית, בשם השוויון הקדוש, בתי ספר חוששים כי, רחמנא ליצלן, משהו כמו 'צניעות' עלול להתגנב לתקנון.

אפנת המכנסונים, מסתבר, הצליחה לנצח את החששות העתיקים האלה. כנראה שלבתי ספר היתה סיבה טובה להאמין שהאווירה במוסד מתחילה להיות דומה יותר לאווירה של חוף ים, בטרם החליטו לאסור על לבישתם. זהו איסור שנולד, כאמור, לא בארץ אלא בחו"ל. מכנסיים קצרים כל כך לנשים פשוט לא היו באופנה בעבר – ולפיכך לא נזקקו למגבלה זו.

אלא, שכמו הרבה פעמים, לעשות משהו באופן חלקי מאד גרוע מאשר לא לעשות אותו בכלל. גם אם פריט לבוש אחד צועק את חוסר התאמתו – אין פירוש הדבר שפריטי לבוש אחרים טובים ממנו. וכך נמצאו תלמידות שדורשות לדעת, בצדק גמור, איך ייתכן שחצאית קצרצרה באותו האורך מאושרת – ומכנס לא. וכך קמה מחאת של בנות שרצו לדעת מה פתאום לתלמידים בנים דווקא כן מותר ללבוש מכנס קצר מאד ובלתי מכובד.

הקונספט היהודי של 'צניעות' הוא בדיוק מה שיכול היה לעזור לבתי הספר לגבש ראיית עולם צלולה יותר והוראות נכונות יותר. בניגוד לתפיסה הציבורית המקובלת, צניעות איננה עניין של נשים בלבד על פי היהדות. על אף שישנם הבדלים בפרטי ההלכות, בהסתכלות הכללית ובשאיפה למראה מכובד וראוי אין כל הבדל. לא סתם לא תראו אף פעם בחור ישיבה במכנס קצר. אפילו בגילאי הגן, בנים חרדים מסתובבים במכנס ברך – לא מכנס קצר ממש.

מול המחאה על הזכות להתלבש באופן בלתי מכובד ככל שירצו, על מערכת החינוך היה להגיב בקוד לבוש חד משמעי, לבנים ולבנות, שאיננו מכוון כלפי פריט לבוש מסוים אלא מכוון להשיג הופעה כללית מכובדת. הניסיון לסתום את החור בסכר באצבע מהוססת הוא זה שהוביל למחאה הנוכחית, המתוקשרת-היטב. רוצים אווירה מכובדת ומכבדת בבית הספר? מעוניינים בתלמידים שנראים כמו תלמידים ולא כמו ארחי-פרחי? זו עבודה של חינוך, תפיסת עולם, וגבולות ברורים. זהו לא יעד שניתן להשיג באמצעות תוספת סעיף אחד לתקנון.