הרב יצחק זילברשטיין
האם עלי לקיים מצות ’השבת אבידה’ בכלֵי הפריצה של הגנב?
השוטרים הגיעו לזירה עוד בטרם החל הברנש במלאכתו, ומיד כשהבחין בהם, נטש את כלֵי הפריצה שלו, ונמלט על נפשו. לאחר מרדף ממושך, נלכד הגנב ונשלח למאסר
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם כ' סיון התשע"ה |עודכן
אל מו"ר שליט"א הגיע יהודי יקר וסיפר: באישון לילה הופיע בחצר ביתי גנב ועמו כלי פריצה משוכללים. מיד בהיכנסו לחצר, הבחין בו אחד השכנים בבניין שממול, ומיהר להתקשר למשטרה.
השוטרים הגיעו לזירה עוד בטרם החל הברנש במלאכתו, ומיד כשהבחין בהם, נטש את כלֵי הפריצה שלו, ונמלט על נפשו. לאחר מרדף ממושך, נלכד הגנב ונשלח למאסר.
ומה השאלה שהתעוררה כעת אצל בעל הבית? – האם אני צריך לקיים בכלי הפריצה היקרים - מסור חשמלי לניסור סורגים, מספריים מיוחדות ועוד - מצוות השבת אבידה ולהשיבם לגנב?...
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
לגנב עצמו בוודאי שאין להשיב את הכלים, כל עוד אוחז בדרכיו המקולקלות ולא חזר בתשובה, כדי שלא לסייע לו בפשעיו ולחזק את ידיו.
ומצינו בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' ס"א) שכתב: "מותר לגנוב מן הגנב כלֵי לסטיותו, ואף על גב דאמרינן בברכות (ה':) בתר גנבא גנוב וטעמא טעים (-הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גניבה), ואסור לגנוב ממנו, הכא למעט בתיפלה שפיר דמי, וישלם ליורשיו". מבואר אפוא, שמותר ליקח מהגנב את הכלים שבאמצעותם הוא גונב, אך יש לשמור אותם עד שייפטר הגנב מן העולם, ואז יתן אותם ליורשיו (אם הם אנשים ישרים).
אולם, נראה שמה שמותר להחזיר ליורשים את הגניבה, היינו דווקא כאשר לקחה מביתו של הגנב, שמן הסתם שלו היא (יעויין שו"ע חו"מ סי' שס"ט ס"ד), אבל כשמצא מציאה שלו, ויש חשש גדול שהיא של אחרים, לא יחזירה לו, עד שידע שהיא שלו. ולכן יש להכריז ברבים על כלים אלו, אולי ימָּצאו בעליהם וישיבם להם. ואם לא ימצאו יחזיקם אצלו. ואם יפָּסדו, ימכרם בבית דין.
ואם יזכה הגנב ויחזור בתשובה שלימה, אזי יוכל המוצא לשאול את פיו למי שייכים הכלים, ואם יאמר שהם שלו, ישיבם לו, ואם יאמר של אחרים הם, ישיבם לבעליהם.
* * *
וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ (ויקרא ה', כ"ג). כל חוטא לעולם לא ישים אשם נפשו, ודרך איש ישר בעיניו כי הוא מורה לעצמו היתר בכל דרכיו לומר שזה חייב לו ממקום אחר לפי דמיונו, או נדמה לו כי עשה לו איזו עוול, על כן הוא מעכב פקדונו, לפיכך ביום שֶׁיָשִׂים אשם בנפשו ויכיר טעותו וכי לא טוב עשה בעמיו, זה שאמר 'ואשם', שיאשים את עצמו ומורה גם הוא יורה איסור לעצמו על ידי שיכיר בחטאיו, ואז ודאי יתן אל ליבו לשוב בתשובה (כלי יקר).
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.