כל משאית שנשקה לכותל הבית, מוטטה אותו כליל...

יהודי יקר, שזכה לאחרונה לשוב בתשובה שלימה, סיפר לפעיל הקירוב שלומד עמו ומקרבו, סיפור מזעזע:

במשך שנים רבות, היה בבעלותי מפעל גדול, שממוקם בתוך שכונת מגורים עם בתים חד קומתיים. אל המפעל הגיעו משאיות רבות, לפרוק ולהעמיס סחורות, ולנהגים לא היה פשוט כלל לנווט את המשאיות בין הסמטאות הצרות בשכונה.

לא אחת אירע, שמשאית עמדה לחנות בצמוד למפעל, בנסיעה איטית ברוורס, ולפתע פגעה בנגיעה קלה בחומה הגדולה של הבית הסמוך למפעלי. התוצאה היתה טראגית... החומה הגבוהה התמוטטה לפתע כולה בקול רעש גדול! הנהג יצא ונבהל לגלות שגרם להפוך את הגדר המפוארת לתל אבנים, משום שככל הנראה התקדם קצת יותר מדי. פתאום אנשים החלו לנהור לעבר הנהג ואמרו לו 'אתה בצרה כי בעל הבית הזה הינו אדם אימתני ומגושם...'.

בעל הבית הגיע, ובארשת פנים זועמות הקים קול צעקה כלפי הנהג: 'הרסת לי את הבית, זעזעת את היסודות! אתה תשלם על כך ביוקר!'. לפתע הופיעה אשתו מחלון הבית והחלה לצעוק שגם הארון והמנורה המוזהבת נפלו והתנפצו, בעקבות 'רעידת האדמה' שגרם לה הנהג...

לאחר 'משא ומתן' ממושך, הסכים בעל הבית 'להתפשר' על פיצוי של שמונת אלפים שקלים במזומן.     

ממשיך בעל המפעל לספר: מהומה כזו לא התרחשה פעם אחת בלבד, אלא כמעט מידי שבוע, כל פעם עם נהג משאית אחר, שניסה לנווט את רכבו ברווח של המילמטרים הבודדים שבין שער המפעל לחומת הבית הסמוך, וכשרק 'שרט' את החומה, היא התמוטטה עד היסוד... ובכל פעם הנהג היה משלם לבעל הבית דמי התפשרות כדי שיבנה מחדש את הגדר.

החלטתי לעקוב אחרי בניית הגדר, והבחנתי, שלמעשה בעל הבית לא בונה אותה כלל, אלא פשוט מערים את האבנים זו על זו, ללא מלט, טח בקצת טייח כדי להסתיר את העובדה שזו לא גדר אלא ערימת לבנים, ולהבטיח שבכל פגיעה קלה של משאית, החומה תתמוטט בקול רעש גדול... ואכן זה הפך לעסק של ממש. הנהגים היו מגיעים, עושים רוורס, וכל מכה קטנה בגדר, הפילה אותה, ואז מתחילה הצגה שלימה.

אמרתי לעצמי - ממשיך בעל המפעל - שאני לא אהיה שותף לעוולה הנוראה הזו, והחלטתי לשנות את מיקום שער המפעל. אלא שכאן הופיע בעל הבית הנוכל, שהבין היטב את מניעיי, ואמר לי: 'תראה, אני מוכן לתגמל אותך בעשרים אחוז מרווחיי, ובלבד שתשאיר את השער על כנו...'.

בעוונותיי הרבים, פחז עלי יצרי, והסכמתי להצעה הנבזית שלו. ואכן, במשך כמה שנים, תוגמלתי בסכומים לא מבוטלים, הודות למעשי הנוכלות של שכני ה'זועם'.

וכאן, מסיים בעל המפעל את סיפורו, ומבקש לשאול: כעת זכיתי בס"ד לשוב בתשובה, וכמובן ששיניתי לאלתר את מיקום שער המפעל. בנוגע לממון שקיבלתי מחמת היותי 'חולק עם הגנב' (העשרים אחוז מדמי הגניבות), בכוונתי להשיבו לידי הנהגים הנגנבים, אך מנקרת השאלה בליבי – האם עלי להשיב גם את השמונים אחוז מהממון הגנוב שהגיע לידי בעל הבית הגנב (שלמעשה לא שייך כלל להוציא ממנו את הממון), משום ששימשתי כשותפו לפשע, או שמא כל תביעתם אינה אלא על בעל הבית?

ראשית כל נאמר, שבעל המפעל עבר על איסור חמור של מסייע ביד עוברי עבירה, בכך שאִפשר וסייע לגנוב את ממונם של הנהגים התמימים, וכלשון הטור (חו"מ סי' שס"ט) "אסור להחזיק ידי הגזלן ולסעדו בשום דבר, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה". ואם על הקונה מהגנב נאמר (שם סי' שנ"ו) "עוון גדול הוא, שמחזיק ידי עוברי עבירה, שגורם לו לגנוב פעם אחרת", כל שכן שאחד שמאפשר לגניבה להתבצע בפועל, וחולק עם הגנב, שחבר הוא לאיש משחית, ועוונו גדול מאוד!

עם זאת, היה נראה שלא ניתן לחייבו בהשבת שאר דמי הגניבה (שגנבם בעל הבית), לא מדין גנב ולא מדין מזיק; שכן מי שלמעשה הוציא את הכסף במרמה היה בעל הבית, ובעל המפעל רק נקט ב'שב ואל תעשה' ולא מנע מהגנב לבצע את זממו, ועל כך לא ניתן לחייבו בתשלומין. וגם לא ניתן לחייב את בעל המפעל מחמת הזמנת הנהגים אל רשתו של הנוכל הזדוני (מדין 'גרמי'), היות והבאת נהג למקום אינה בגדר 'ברי היזקא', כי מי יאמר שהנהג אכן יפגע בכותל ויפילו, ויתפתה לשלם לבעל הבית 'דמי התפשרות'... והיה נראה שאף בדיני שמים אינו חייב, וכל תביעת הנהגים אינה אלא על בעל הבית הגנב.

אולם, כאשר הצענו את הדברים בפני מו"ר שליט"א, אמר לנו כדלהלן:

מבואר בתוספות במסכת שבועות (ל':), שכאשר יודע אדם אודות איסור שעומד להיעשות, והוא יכול למונעו, אך אינו עושה מאומה על מנת למונעו, נחשב הדבר כאילו 'נעשה האיסור על ידו', ושתיקתו אינה בגדר 'שב ואל תעשה', אלא נחשב שעשה עבירה ב'קום ועשה'! ולכן כתבו, שעֵד שנמנע מלהעיד עדות שיכולה למנוע חטא, נחשב העד כחוטא בקום ועשה.

הרי לנו, שאי מניעת עבירה מהאחר, חמורה מאוד, ונחשבת לאדם, שיכול היה למנוע את העבירה, כאילו חטא בפועל. וגם בענייננו נראה שיש מקום לחייב את בעל המפעל בדיני שמים להשיב לבעלי המשאיות את מלוא הממון שנגנב מהם, מפני שהוא השתתף עם הגנב בכך שנמנע מלהעביר את השער למקום אחר, ומדיני שמים גם הוא נחשב לגנב בקום ועשה, כדוגמת העד הנ"ל ואף חמור ממנו. (ובשלמא סתם אדם שיודע אודות גניבה שעומדת להתבצע ואינו מונעה, אינו חייב כלל אף בדיני שמים, כי לא לקח את כספו של הנגנב, אך בשאלתנו, בעל המפעל נחשב ל'שותפו' של הגנב במעשה הגניבה, בכך שמנע את העברת השער על מנת שיגיעו הנהגים התמימים שמזמינם והוא יזכה בכספם).

לסיכום: מדיני אדם פטור בעל המפעל מתשלום חלק הגניבות שמוחזקים בידי בעל הבית הגנב. אך יש מקום לחייבו בדיני שמים לשלם את מלוא דמי הגניבות לנהגי המשאיות. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.