"האם עלי להסיר את הלוח המכתיר אותי כ’נדיב לב’ כשכל התרומה היתה לתיקון גנבותיי?"

מעשה ביהודי שהגיע אל אחד הרבנים, ודמעתו על לחיו. 'במשך כעשרים שנה שימשתי כנהג מונית' – פתח ואמר – 'אך לצערי לא היה יום שלא גנבתי את לקוחותיי, בהפעלת המונה לפני הזמן, או בהפעלתו לפי תעריף גבוה יותר, ולפעמים גם ערכתי שינויים במכשיר המונה, באופן שירוץ מהר יותר'...

(ואגב, מו"ר שליט"א רגיל לומר, שיתכן שיעמוד אדם בבית הכנסת בתפילת נעילה ביום הכיפורים, יתוודה מתוך דביקות ובכי מר על כל עוונותיו, ואנו אומרים לו שגם ברגעים אלו ממש, עובר על איסור תורה... כיצד?! - כתב רבינו הבן איש חי (ש"ר, כי תצא ס"ב): "כל המשהה בביתו או בחנותו משקל חסר או מדה חסרה, עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה'. ואפילו אינו מודד בה כלל גם כן עובר באיסור זה. ונמצא לאו זה עובר עליו אפילו בעת תפילת הנעילה ביום הכיפורים". ונמצא שנהג מונית שתיכנת את מכשיר המונה שלו, באופן שהמכשיר מוסיף במחיר באופן שקרי, עובר הנהג בכל רגע על איסור השהיית מדה חסרה, אף בשעת הוידוי בנעילה!).

'בסייעתא דשמיא – ממשך האיש לספר – זכיתי לאחרונה לשוב בתשובה, אלא שאיני יודע להשית עצות בנפשי – כיצד אשיב לאלפי האנשים שאיני מכירם את אשר גזלתי מידם?!', (האיש הוסיף, שלנהוג עתה להיפך, דהיינו להפחית לכל נוסע מעט מדמי הנסיעה, זה לא שייך, כי כבר אינו נהג מונית).

הרב הקריא בפני האיש את ההלכה הידועה: גזל את הרבים ואינו יודע למי להחזיר – יעשה בממון 'צרכי רבים' (שו"ע חו"מ סי' שס"ו ס"ב. 'וכשיעשה צרכי רבים, יסבב השי"ת שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם, יהנה כפי ערך גזילתו, ואז ימחלו לו על גזילתו, והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים'. ערוה"ש). 'האם אתה יודע לשער מהו בערך סכום גנבותיך', שאלוֹ הרב. 'כחמישים אלף שקלים' – השיב – 'ואם הרב יורה לי ליתנם לצרכי רבים, אעשה זאת בשמחה!'

פתח הרב בפניו את דברי השל"ה הקדוש (שהובאו ב'אהבת חסד' פ"ד בהג"ה), שכתב כי ניתן לעשות צרכי רבים גם על ידי רכישת ספרי לימוד לבית המדרש, באופן שהרבים ילמדו ויהנו מהספרים שנדב. 'שמעתי', הוסיף הרב, 'שבבית המדרש החדש שבונים בעירנו, מחפשים אחר תורם לאוצר הספרים, ולמרבה הפלא, הגבאים סיפרו שעלות הספריות וספרי הקודש מסתכמת בכ-50,000 שקלים!'. (יצויין, שנהג המונית עבד באותו אזור שהציבור בו הינם בני תורה, ומן הסתם רבים יהנו מהספרים שנודב).

ואכן, בעל התשובה מיהר לגשת לגבאים, ומסר להם את מלוא הסכום, (מבלי להודיעם על המניע לנדבתו).

והנה, לאחר השלמת בניית הספרייה המפוארת, עמד התורם להיכנס לבית המדרש, ונדהם לראות בכניסה שלט גדול שעליו נחרט: "ברכה לראש משביר... לאיש יקר-רוח, נדיב-הלב, מורם-מעם... אשר נדבה ליבו לגשת אל המלאכה, ולתרום מהונו את כל אוצר הספרים המהודר...".

האיש ניגש אל גבאי בית המדרש, וביקש להסיר את השלט. הגבאי - שחשב שבקשת הנדיב נובעת מענווה - לא התבלבל, ומיד ציין בפניו את המבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקפ"א, הביאו הרמ"א ביור"ד סי' רמ"ט סי"ג): "מי שמקדיש דבר לצדקה, מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזיכרון. וזו מדת חכמים היא, ומדת וותיקין, כדי ליתן שכר ולפתוח דלת לעושי מצוות. ומדת התורה היא, שהיא כותבת ומפרסמת עושי מצוה. ואם התורה עשתה כן, צריכים אנו להלך אחר מדותיה של תורה שהן דרכי נועם". ולפיכך, סיים הגבאי, כך גם אנו נהגנו!

כעת, בא בעל התשובה ושואל האם עליו להתעקש ולתבוע את הסרתו של השלט, כי אולי יש בהעמדתו חשש שקר וגניבת דעת, שהרי זוכה על ידו לכבוד ולתהילה, כאשר האמת היא שתרומת אוצר הספרים לא נבעה מ'נדיבות לב', אלא מהשבת הגזילה, ולמעשה בתרומתו לרבים השיב להם כביכול את השייך להם, ומה פתאום שיזכה עבור כך לשבח וכבוד כנדיב לב גדול?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ניתן להשאיר את השלט, משום שאכן יש כאן מעשה שניתן להגדירו כ'נדיבות לב', שכן רבים לא היו פועלים כפי שפעל האיש, והוא החליט לציית בתמימות ובשמחה לדין התורה, ונדבה רוחו לתקן את חטאיו ולמסור לאלתר את הסכום הגדול, וגם על כך ניתן להכתירו בשבחים, ולפרסם 'עושי מצוה' כמדת התורה.

ואמנם בשו"ת 'אגרות משה' (חו"מ ח"א סי' פ"ח) מבואר שאין ליתן את הצרכי רבים בתורת צדקה באופן שיחזיקו לו טובה או יכבדו אותו על כך, מכל מקום נראה שדבריו נאמרו באופן שהנודב מתכוון לזכות לכבוד או שיחזיקו לו טובה מחמת תרומתו, אך במקרה דנן, לבעל התשובה לא היתה כלל כוונה לכך, אלא כל נתינתו נבעה מרצון אמיתי לשוב לאלוקיו על ידי תיקון גנבותיו בעשיית צרכי רבים.

לסיכום: ניתן להשאיר את השלט התלוי בכניסה לבית המדרש.

(בשולי הדברים נציין, שבדרך כלל מייעץ מו"ר שליט"א לעשות 'צרכי רבים', על ידי נתינת הממון לבתי חולים, לצורך רכישת מכשור רפואי שהרבים מאוד זקוקים לכך, או לארגוני החסד והסיוע לחולים שמשאילים ציוד רפואי לנצרכים. כמו כן, ניתן לדאוג להקמת בתי כסאות במקום שהדבר נחוץ לשימוש הרבים (כגון בתחנות דלק שאין שם בית כסא זמין), וכדברי רבינו החפץ חיים (ביאו"ה סי' ג' ס"ב): "וראיתי באיזה מקומות שמתעצלים בבניית בית הכסא לרבים, ויש על ידי זה כמה מכשולות, שמלבד שחסר על ידי זה מדת הצניעות, עוד באים לכמה קלקולים... גם יש על ידי זה חשש סכנת נפשות כי עמוד החוזר מביא לידי הדרוקן. ועוד כמה וכמה קלקולים. על כן מצוה רבה לסייע בזה כדי להסיר המכשולות האלו מישראל, ויזכירו את שמו יתברך בקדושה").

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.