לקח את המחשב על מנת להשיבו לחבירו, והתברר שהוא אינו בעליו

ראובן הגיע לביקור בירושלים עיר הקודש מעירו קריית-אתא. עלה לאוטובוס הנוסע בתוך ירושלים, התיישב, ולפתע הבחין באחד משכניו, שמעון, עולה לאוטובוס כשבידו תיק עם מחשב נייד. השניים החליפו מספר מילים, ושמעון הניח את תיק המחשב בתא שמעל למושבים והתיישב.

כעבור זמן-מה ירד שמעון מהאוטובוס, ולאחר שתי תחנות, כשעמד ראובן לרדת, הבחין בתיק המחשב של שמעון שנשכח ונותר בתא. החליט ראובן לקיים מצוות השבת אבידה, ואמר בליבו, אקח את המחשב, וכשאגיע לביתי אוכל ליצור קשר עם שמעון, ולהודיעו שהמחשב שלו שמור עבורו אצלי.

באותו ערב, מיד כשהגיע ראובן לביתו, מיהר לאתר את מספר הטלפון של שמעון, התקשר אליו והודיע בשמחה: 'אני מודה לך על שזיכית אותי לקיים היום מצוה נדירה, מצוות השבת אבידה...', שמעון לא הבין את פשר הדברים, וראובן הסביר: 'נו, המחשב נייד שלך, ששכחת באוטובוס... לקחתי אותו, וכעת הוא ממתין לך כאן בביתי'.

'אוי', זעק שמעון, 'המחשב הזה אינו שלי... פשוט מאוד כשעליתי לאוטובוס, הבחנתי ביהודי עם הרבה שקיות בידיו, וכשהצעתי לעזור לו, אמר קח נא את תיק המחשב, ומכיון שישבתי לידו, הנחתי את המחשב בתא שמעלינו...'. התברר שבעל המחשב ירד כמה תחנות לאחר ראובן, ובשעה שראובן ירד עם תיק המחשב, עסק בקריאת תהילים ולא הבחין שראובן נוטל את תיקו.

ראובן מיהר לפתוח את המחשב כדי לחפש פרטי זיהוי של בעליו, ואכן מצא ששייך ליהודה מ...ירושלים.

מצא את מספר הטלפון ויצר עמו קשר. יהודה שמע והזדעק: 'כל היום אני מחפש אחרי המחשב שלי, תשמע אני גרפיקאי ויש לי כמה עבודות דחופות, כך שאני זקוק למחשב בדחיפות, אנא תזדרז להשיב לי אותו, כתובתי היא...'

ראובן קטעו ואמר: 'אני מאוד מתנצל על שאירע, אך כמדומני שאתה הוא זה שצריך לטרוח ולבוא אלי כדי לקחת את המחשב שלך'... וכך המשיכו להתווכח, עד שהחליטו לעשות 'שאלת רב'...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראובן נהג בדיוק כפי שהתורה ציוותה עליו לנהוג לאור הנסיבות; שכן ראה את שמעון נוהג כבעל התיק ועולה כשהוא בידו, ושוכח אותו באוטובוס, ומניין היה לו להעלות על דעתו שהתיק שייך לאדם אחר?! הרי מבואר בדברי רבותינו (בשבועות מ"ו: ובעוד מקומות) ש'חזקה כל מה שתחת ידו של אדם שלו הוא', וכן נפסק בשו"ע (חו"מ קל"ג ס"א) 'כל דבר המיטלטל שהוא ביד האדם, בחזקת שהוא שלו'. (ויש להוסיף את ששמעתי מהגאון רבי שמעון זלזניק זצ"ל, בשם מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, שעל סמך כלל זה מובן מדוע אין חוששים בכל קידושי אשה שמא כסף הקידושין לא שייך לבעל והאשה אינה מקודשת לו, וזאת משום שאם הטבעת מוחזקת בידו - חזקה שהיא שלו).

ומכיון שהיה נראה שיש כאן מצוות השבת אבידה, וראובן נחשב ל'אנוס על פי הדיבור', בזה שקיים את אשר הוטל עליו, ממילא אינו חייב כלל לטרוח ולהוציא הוצאות בהבאת המחשב ליהודה, אלא יהודה יבוא ויטול את שלו.

ויש לציין את שמוסרים בשם רבינו החזון איש זצ"ל, והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שהמשיב אבידה אינו חייב לטרוח בהבאת החפץ שמצא לידי הבעלים, אלא די בכך שיודיע לבעלים אודות החפץ שנמצא והם יבואו ליטלו.

וגם אם נאמר שראובן אינו נחשב ל'משיב אבידה' (כי לא היה כאן כלל מאבד), מכל מקום אינו חייב, שכן אפילו גנב ששב בתשובה, מעיקר הדין אינו חייב להמציא את החפץ שגנב לידי הנגנב, אלא די בכך שיודיעו שהגניבה בידו (שו"ע חו"מ סי' שס"ז ס"א, וע"ע בערוך השולחן שם). ואמנם מבואר ב'נתיבות' (סי' ע"ו סק"י), שכדי לצאת ידי שמים צריך הגנב להשיב את החפץ לידי הבעלים, בכל זאת במקרה דנן בודאי שראובן אינו נחשב לגנב, ואפילו לא גנב בשוגג (וגם אם היה נחשב לגנב בשוגג, נראה שהיה פטור מלהביאו לידי הבעלים, יעויין בקצות החושן סי' כ"ה סק"א), אלא ראובן נחשב לאחד שגרם להיזק ליהודה, בכך שהרחיק ממנו את החפץ שלו, אך כאמור הדבר נעשה באונס גמור, ולכן אינו חייב להביא את המחשב לידי יהודה.

לסיכום: ראובן אינו חייב להביא את המחשב ליהודה, אלא יהודה יבוא וייקחנו מידי ראובן. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.