התברר שבתיק שהאיש נושא עמו לכל מקום, מונח כל כספו...

בימי המלחמה, בחודשים תמוז-אב תשע"ד, פנה אל מו"ר שליט"א רב בית הכנסת באחת מערי הדרום, וסיפר:

מאז תחילת ימי ירי הטילים לעבר יישובנו, אחד ממתפללי בית הכנסת הקבועים, החל להגיע לבית הכנסת כשבחיקו תיק שחור מעור, בימי חול ובשבת קודש. המתפללים הסתקרנו, 'מעניין לשֵם מה נושא עמו את התיק השחור, מה הוא מניח שם?'.

כאשר העזו כמה לשאול אותו "מה יש לך בתיק?", האיש השיב בשתי מילים בלבד: "פיקוח נפש"! כולם חשבו שמניח שם גלולות נגד מיחושי לב, או מכשיר החייאה וכדומה, אך אחד המתפללים הצליח להציץ בדרך כלשהי לתוככי התיק (מבלי שבעליו ישים לב), וגילה לתדהמתו, שבתיק מונחים המון שטרות של דולרים...

המעניין הוא, שהיהודי מגיע עם התיק גם לשיעורי התורה בשבת, וגם לאחר שדרשתי על כך, ואמרתי באופן ברור שכסף הוא מוקצה גמור בשבת ואסור לטלטלו, האיש ממשיך להגיע בשבת כשתיק הכסף בידו.

מאוחר יותר, כשהחלטתי לגשת ולשוחח עמו על העניין, התברר שהוא נושא עמו בתיקו את כל כספו, (מדובר בלא מעט כסף!). האיש, שדר לבדו בביתו, הסביר: "מסיבות שונות, איני יכול להפקיד את הכסף בבנק, ובעת שכזו, שנשלחים לעברנו טילים רבים, אני ירא מאוד להניח את הכסף בביתי ללא שמירה קפדנית, שמא חלילה תפרוץ דליקה, וכל הממון שחסכתי במשך שנות חיי יישרף, ולא אוכל להתקיים בעולם. ולוותר על תפילת השבת וקריאת התורה, זה לא שייך מבחינתי, ומשכך, החלטתי לקחת עמי את הכסף לבית הכנסת..."

עתה - מסיים רב בית הכנסת - כשנודעה לי תעלומת התיק השחור, התעוררה אצלי השאלה: האם מותר להמשיך ליתן ליהודי לעלות לתורה בשבת (כשבא לבית הכנסת וכספו בידו), או שמא אין ליתן לו עלייה?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

הצעתי את השאלה לפני גיסי מרן רבי חיים קניבסקי שליט"א, והשיב לי: אם האיש סבור (מחמת טעותו ובהילותו), שהכסף עבורו "פיקוח נפש", ודוחה איסור מוקצה, אפשר לתת לו לעלות לתורה.

ונראה להסביר דבריו, על פי דברי הגאון מרוגאצ'וב זצ"ל (ב'צפנת פענח' סי' ל"ט), שנשאל אודות אחד שנסע בשבת קודש כאשר אויבים נכנסו לעיר, ואף שאנשי המקום העריכו שאין סכנה, ברח האיש מתוך פחד, וחילל את השבת, ולאחר זמן שאל את הגאון מרוגאצ'וב אם עוון חילול שבת בידו. תשובתו היתה, שמאחר ונסע מתוך פחד, הרי הוא נחשב לאנוס.

והגם שבשאלתנו לא מדובר בחרדה ממש, בכל זאת מאחר ואיש זה בודד, ומרגיש שממונו הוא חייו, עדיין ניתן להחשיבו כאנוס קצת, שכן כבר אמרו חז"ל ש'אדם בהול על ממונו' (שבת קי"ז:), ו'אין אדם מעמיד עצמו על ממונו' (שם קנ"ג., ויעו"ש ברשב"א שהביא שיש הסוברים, שמי שמתיירא מן הליסטים או מן השלטון, מותר לו לטלטל את מעותיו כדי להחביאן, דמשום הפסד ממונו התירו לו לטלטלו). ויש לצרף לזה את שיטת הנתיבות (סי' רל"ד) שאדם שעבר בשוגג על איסור דרבנן, אינו זקוק לכפרה, משום שאינו נענש על השוגג באיסור דרבנן. וגם בענייננו יהודי זה נתקף בפחד וחושב שהוא בגדר פיקוח נפש, ומשום כך עובר על איסור דרבנן של טלטול מוקצה, ולכן ניתן לומר שלא יענש על כך.

לסיכום: ניתן לתת לאיש לעלות לתורה. (אך יש לדאוג שישאיר את התיק במקומו, כי אם יגש לבימה עם התיק בידו, הרי שבהזמנתו לעלות לתורה אנו מכשילים אותו בטלטול מוקצה).

עם זאת, יש לייעץ לו, שמערב שבת יניח בתיק גם דְּבר-היתר הנחוץ לו בשבת, כגון את הסידור והטלית שלו, ובזה יתכן, שהתיק יהיה כבסיס לדבר האסור והמותר, שכאשר הדבר המותר חשוב לאדם יותר מהאיסור, משום שנצרך לשימוש בשבת, אין הבסיס נאסר בטלטול (יעויין שו"ע ש"י-ח', ומשנ"ב רע"ז-י"ח). ואמנם ברור שאין בכך כלל היתר לכתחילה, בכל זאת אולי יש בעצה זו בכדי להקל על איסור טלטול המוקצה של האיש. ומאחר שכאמור הוא אינו עובר בשאט-נפש על האיסור, אלא נחשב קצת לאנוס, נוכל לייעץ לו 'להפחית' בחומרת האיסור, (כשם שרבינו ישראל מסלנט זי"ע יעץ לסוחרים מחללי שבת, שלעת-עתה לא היה סיכוי שיסכימו להימנע מכתיבה בשבת, שעל כל פנים יכתבו בשינוי, ביד שמאל, כדי למעט בחומרת האיסור).

* * *

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה (ויקרא ו', ב'). האי מאן דיהיר, חכמתו מסתלקת ממנו. ודרך דרש ומוסר אפשר לומר טעם לזה, דעל ידי הגאווה נעשה גופו כלי משוקץ ומוסרח, כמו שנאמר באגדה דאליהו זכור לטוב אמר לר' יהושע בן לוי שאדם שיש לו גאווה הוא סר"ח העודף מנבילה מוסרחת, ואם כן התורה צריכה להיות במקום נקי וטהור, וקי"ל דבמבואות המטונפות אסור להרהר בדברי תורה. ולכן, מי שיש לו גאווה, שהוא מוסרח יותר מנבילה, חכמתו מסתלקת ממנו, דהתורה צריכה מקום נקי וטהור. וזה רמז 'זאת תורת העולה', פירוש, תורה עם גאווה, כלומר החכם שעוסק בתורה ויש לו גאווה, אז 'היא העולה' – היא התורה עולה ומסתלקת ממנו והוא נשאר בגאוותו (ספר 'חומת אנך' לרבינו החיד"א זי"ע). 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.