אז אנחנו לא מתאימים?

את דנה (שם בדוי), פגשתי כחודשיים לאחר חתונתה. בהיותה שמרטפית לילדיי, התיידדה עמי, למרות פער הגילאים, וחיבבתיה עד מאוד.

"נו, איך החיים?", שאלתי אותה בחיוך חם.

"מעניינים, מפתיעים, שונים מכל החלומות שרקמתי לאורך השנים...", ענתה, וחיוך רציני נתלה בזוויות פיה.

"מה פירוש?", שאלתי אותה, על אף שבלבי ניחשתי את התשובה.

"דווקא הוא בסדר גמור, אך שונה ממני כל כך, אין מינימום של התאמה".

"את יכולה לפרט, בבקשה?".

והיא פרטה ברוח טובה ואפילו פיוטית...

"אני אש, הוא מים. אני ארץ, הוא שמים. הוא אוהב חום, אני אוהבת רוח. הוא מחבב מתוק, ואני רק מלוח. לפניו הכול ורוד, ואני רואה שחור. הוא רואה מכלול, אני רואה רק חור. הוא חושב בראש, השכל בו שולט. ואצלי דווקא הרגש בעיקר בולט. הוא עובד במרץ, ואני עוד חושבת. הוא כמו רוח פרץ, ואני עוד יושבת. אני פזרנית, והוא חסכן. אני קנטרנית, והוא חייכן. אני תנור, הוא מיזוג... תגידי לי, ראית פעם כזה מין זוג?"...

הבנתי לנפשה של דנה. הנה, היא נתקלת בזיופים קלים במנגינה. הנה היא מגלה כי החלומות אשר רקמה אינם תואמים בדיוק את המציאות. ואולי המציאות יפה יותר? אולי יפיקו מיתרי כינור חייה מנגינה יפה יותר מזו שתכננה?

לדנה זו, התובעת תשובה, ולעוד אלפי כלות צעירות הנישאות באושר ושואלות, אולי בתמיהה ואולי במעט דאגה: איה ההתאמה?! ולכל אותן נשות ישראל הכשרות, אשר שואלות את עצמן ואת קירות ביתן כבר עשרים שנה: איך שורדים הבדלים כאלו ורבים אחרים? כיצד מתמודדים עמם? למה בעל ואישה כל כך שונים זה מזה? כיצד מתמודדים עם כאלה ניגודים בתכונות?

למענכן נפתח מדור זה, וננסה בס"ד לענות על השאלות החשובות.

הבדלים מהותיים

בורא עולם ברא את שני בני הזוג שונים איש מרעהו שינוי יסודי ועמוק. מלבד השינוי הפיזיולוגי, הם שונים גם בטבעם ובמהותם הפנימית. הם חושבים אחרת, שואלים, מקשיבים, פועלים, עצובים, שמחים ומגיבים באופן שונה זה מזה בתכלית השינוי, ולכל אחד מהם צרכים אחרים.

מלבד ההבדלים המהותיים שבין הבעל והאישה מעצם בריאתם, ישנם שינויים גם בתכונות האופי. כאשר בחורה מצויה בתקופת השידוכים היא מחפשת ´התאמה´. כאשר היא נישאת היא רואה כי אכן קיימת התאמה בסיסית, אך עדיין יש ניגודים רבים והבדלי אופי.

אין ולא תהיה התאמה מושלמת בין בעל לאישה.

התאמה נבנית לאט-לאט: בעמל מידות ממושך, בראיית הטוב בשני, בקבלת השוני, בבחירה נכונה, בגישור בין הפערים ובתקשורת נכונה.

כל זוג יכול להיווכח, אף ממש בתחילת הנישואין, כי מעבר לכל הטוב אשר שוכן בקרב בן הזוג, קיים פער משמעותי: הוא קמצן והיא פזרנית או להיפך, הוא נוהג בדרך החינוכית הזו והיא גורסת באחרת.

כאן בדיוק נשאלת השאלה, מדוע ה´ ברא אותנו כל כך שונים? הן ה´ היה יכול לתת לנו בן זוג הדומה לנו כתאום, אשר תכונותיו ונטיות נפשו זהות לשלנו, ומבטו על החיים דומה למבטנו. מדוע בחר הקדוש ברוך הוא בשבילנו חיים משותפים עם בן זוג אשר כל כך שונה מאיתנו, נטיות נפשו הפוכות משלנו ותכונותיו מנוגדות לשלנו?

אין זאת כי אם משום שזו השלמות האמיתית! רק מן הניגודים וההפכים הללו ייבנה לתלפיות בניין עדי עד, אשר אבניו ולבניו תהיינה חזקות ואיתנות. זוהי הדרך היחידה שתאזן את שני בני הזוג, רק כך ילמד כל אחד מהם לקבל את השונה ממנו ויגלה את הטוב שבשוני. רק החיכוך התמידי – יסייע להם להיבנות.

כך מסבירים את המושג ´עזר כנגדו´: דווקא ה´כנגדו´ הוא ה´עזר´ הנצרך כדי לגדול, לצמוח ולהוציא את הטוב הטמון בנו. הן מטרתנו בחיי הנישואין היא להיות טובים יותר, בעלי מידות מתוקנות ומזוככות, לשפר את אישיותנו ואת מידותינו, ולעלות טפח וטפחיים מעל המקום שבו היינו. זאת אי אפשר לעשות לבד... גם לא עם בן זוג הזהה לנו באורחותיו ובהשקפותיו.

עלייה תוכל להתבצע אך ורק עם בן זוג השונה בתכונותיו מתכונותינו שלנו. באמצעות עבודת מידות ממושכת, יעלה כל אחד מצידה האחר של הפירמידה למקום גבוה וקרוב יותר, עד אשר יגיעו לפסגתה – לבחינת ´והיו לאחד´ – לצמצום פערים מוחלט.

חיי הנישואין אינם קלים. במילה ´נישואין´ טמונה המילה ´משא´ – לרמז כי אנו נושאים עמנו משא לא קל. מעולם לא שמענו את הביטוי ´לשאת נוצה´ כי הנוצה קלה היא ואינה זקוקה לנשיאה...

בחיי הנישואין שוכנים ביחד בני זוג הפוכים זה מזה – אדם נושא את היפוכו.

לא קל, אמרנו, אך אימרה באידיש אומרת: "כאשר כבד המשא, אות הוא כי אתה נושא זהב". העבודה אינה קלה, אך רווח גדול בצידה.

שלמות הבריאה

בני הזוג הם שני חצאים אשר עמל חייהם הוא להבין את השוני, להשלים האחד את רעהו ויחדיו לחתור ולהגיע אל מטרה אחת.

הקדוש ברוך הוא ברא לכל אחד מבני הזוג את התכונות המתאימות לו להגשמת ייעודו הפרטי ולהצלחת חייו המשותפים עם בן זוגו.

בעל ואישה נבראו כל אחד באופן המתאים למילוי תפקידו: הבעל הוא שכלי, הוא בעל הסמכות בבית, הכבוד, הצדק והאמת.

האישה, לעומתו, היא רגשית, גומלת חסד בכל עת, במעשיה ובעצם מהותה. היא מזדהה עם בני הבית, מרחמת, אוהבת וחומלת, ובגמישותה ורכותה מביאה את ההרמוניה אל הבית. בתוך המשפחה נפגשים שני היסודות הללו, ההפוכים כל כך, והם מתחברים זה לזה ומשלימים זה את זה בצורה נפלאה. כאשר כל חלקי התא המשפחתי ממלאים את ייעודם כהוגן, אזי הארמון שלם. כאשר האישה עושה את תפקידיה נאמנה והאיש את תפקידיו הוא, נוצרת הרמוניה ובריאות הנפש, יש שמחה ורוגע, אחדות ושלום, ועבודת מידות המביאה להשראת השכינה.

כאשר בן זוג ממלא את תפקידו, מתוך הכרה כי השוני בינו לבן זוגו הוא אך ורק לטובתו האישית, יש בו הרצון והכוח להתגבר על כל מכשול והוא פנוי רגשית ופיזית למילוי תפקידיו.

בית כזה משלים לא רק את עצמו אלא את החברה כולה, וכך נמצאת כל הבריאה מתוקנת. הן הקדוש ברוך הוא התנה את שלמות הבריאה בשלמות האדם (בראשית ט´, ט´, וברש"י, רד"ק וספורנו). איש לא ימצא את תיקונו עד אשר יגור בכפיפה אחת עם ניגודו המשלים – בין כתלי הבית היהודי.

מכאן אנו למדים עד כמה חשובה ידיעת הניגודים הללו והבנתם. הן הדבר אינו ממלא את מטרתו רק בתוך משפחתנו הפרטית, אלא משפיע על הבריאה כולה, ובכך רצוננו לעסוק.

לרכישת ספרי הרבנית אסתר טולידאנו בהידברות שופס, הקליקו כאן.