חברי חזר בתשובה ולא מוצא פרנסה. מה ניתן להשיב לו?

יעקב שואל: "יש לי חבר מתחזק שלא מצליח להתפרנס ולמצוא עבודה, למרות שהוא מתפלל על זה בכל יום, והוציא הרבה מאוד כספים על מעשרות ועל סגולות לפרנסה. ודבר זה גורם לו לספיקות באמונה, כי הוא חושב שהיה מצליח יותר אם לא היה מתחזק ח"ו, שהרי יש אנשים שלא זכו לשמור תורה ומצוות ובכל זאת לא חסר להם פרנסה. אשמח למצוא תשובה בשבילו".

* * *

שלום וברכה יעקב, ותודה על שאלתך,

אני מבין את הקשיים שתיאר חברך, ואין לשפוט אדם בשעת צערו. אמרו חז"ל בגמרא (נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".

מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, שקובע את מאורעותיו בחיים.

באחת הפעמים התקשר אלי אדם מסכן בן 50 שהיה חשוך ילדים, ושאל בכאב מדוע הוא לא זכה בילדים למרות שחזר בתשובה וניסה הכל. הוא סיפר לי על ספיקותיו בעקבות כאבו האישי, ובדומה לחברך הוא תיאר בפניי אנשים אחרים שלא חזרו בתשובה, וזכו להביא ילדים לעולם ללא מאמץ.

לאחר דברי חיזוק וניחום, ציטטתי בפניו את דברי הגמרא, והסברתי לו מדוע אל לו להצטער על התחזקותו, כי לכל אדם יש חשבון פרטי משלו בשמים, כך שלא ניתן להשוות בין אדם לאדם. פירוש הדבר שגם אילו לא היה שב בתשובה חלילה, גם אז לא היו לו ילדים - שכן זו הגזירה הפרטית שנגזרה עליו עוד בטרם ירד לעולם, גזירה שעשויה להיות כפרה על מעשיו מגלגולים קודמים, ויש לה תכלית ונסיון שנסתר ממנו בעולם הזה. ואם  לא היה שב בתשובה ח"ו, לא רק שהיה נמצא באותו מצב, אלא גם שהיה מפסיד את כל מטרתו הרוחנית בחיים, וחי בצער רב יותר. דברים אלו הרגיעו את רוחו מאוד, כי לראשונה בחייו הוא חדל להשוות את עצמו לאנשים אחרים, והבין שלכל אדם יש את החשבון שלו. אמנם איננו יודעים מה הוביל לגזירה כזו או אחרת על אדם מסויים, אך יש לדעת שמי שנגזר עליו בשמים קושי מסויים בפרנסה, או בבריאות (ולעיתים קרובות, קובעים בשמים שיהיו קשיים לאדם בפרנסה במקום קשיים בבריאותו), הדבר נעשה לטובתו.

כמובן שחשוב להוסיף ולומר, שגם אם באופן פרטי הוטלה על אדם גזירה קשה בשמים בנושא שכזה, שאיננו יודעים את סיבתה, מכל מקום אין להתייאש, ויש להמשיך להתפלל ולנסות כפי היכולת, כפי שאמרו חז"ל: "אף חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מן הרחמים" (-התפילה). כי גם גזירות קשות עשויות להתבטל.

כמו כן חשוב ליידע את חברך, שגם עני חייב במתן צדקה לפי יכולתו, אלא שבמקרים קשים ובעייתים - כגון כשיש חובות או שאין הכנסה קבועה - אז צריך לשאול רב כיצד מוטל עליו לנהוג לפי ההלכה, כדי שלא יבזבז את כספו על מה שאינו נדרש ממנו, ובפרט בקמיעות וסגולות יקרות מסוג זה שצריך להיזהר ביותר מהבטחות שווא.

* * *

כל אחד קיבל את הכלים המיוחדים רק לו:

הרב זמיר כהן שליט"א מוסיף ומסביר בהרצאותיו, שהטעם שעל אדם אחד נגזר להיות עשיר והשני עני, הוא מכיוון שכל אדם זקוק לכלים מיוחדים משלו עבור תיקונו הפרטי. ודומה הדבר לטנקיסט בעת מלחמה אשר יבקש לקבל טנק, ולא יהיה מוכן לקבל מטוס אפילו שהוא יקר בהרבה, כי לפי הכישרון האישי שלו וצורך המלחמה נדרש ממנו להשתמש בטנק, כך גם אדם שיורד לעולם הזה מקבל את הכלים והכשרונות המדוייקים לנסיון החיים הפרטי שלו, בכדי לחשל אותו ולתקן את נשמתו על פי המסלול המיוחד רק לה. וכפי שמספרים, שהנשמה קודם שיורדת לעולם הזה, רואה את כל מה שנגזר עליה ואומרת "רוצה אני", כי היא מבינה שאלו הכלים הטובים ביותר בעבורה. ואמרו חז"ל שבאחרית הימים נברך גם על הרעה בברכת "הטוב והמטיב", כי אז נבין את התועלת העצומה שבכל נסיון וצער בחיינו, כפי שהחולה מבין את צורך הניתוח, והספורטאי מבין את הצורך באימונים הקשים.

גם חשוב תמיד לזכור ולהזכיר לעצמנו, שהעושר האמיתי נמצא בקיום התורה והמצוות, והעמידה במבחן האמונה, כי העולם הזה הוא טפל וארעי, ומשמש רק כפרוזדור בפני העולם הבא. וכי היה נוח לאדם שיהיה עשיר גדול, אם לא יהיו בחייו את האמונה והתורה? וכי איזו שמחה תהיה לו בכל עושרו, כשאין לו ערך אמיתי לחיות למענו? והרי זה כגוף בלי נשמה. ובודאי שמעת על אנשים עשירים ומצליחים ומפורסמים שחזרו בתשובה, לאחר שגילו שאף בפסגת ההצלחה החומרית אין את הסיפוק הרוחני שאותו באמת דרשה נשמתם. כך שוודאי אין לחברך על מה להצטער, כי התורה שהוא זוכה לקיים בחייו, אין לערכה גבול ומחיר.

* * *

להפוך את הייסורים לקורבן קדוש לפני הקב"ה.

בהרצאתו המעניינת של הרב אהרון לוי ("סוד הצדק העליון"), הוסבר שעוד לפני שרבי עקיבא ירד לעולם - נגזרה עליו מיתה בידי הרומאים, אך בזכות שחזר בתשובה, מיתתו נסובה על קידוש השם הגדול והמפורסם ביותר בהיסטוריה היהודית, והוא זכה במיתה זו לקדש שם שמים ולהעלות למדרגה בשמים שמעטים זכו לה. וכפי שמסופר בגמרא (ברכות דף סא), שבאותו דור גזרו הרומאים איסור ללמד תורה, ותלמיד בשם פפוס הניח את לימוד התורה כי לא רצה להסתכן במיתה, ורבי עקיבא המשיך ללמוד תורה וללמד קהילות בישראל; לבסוף נתפסו שניהם בידי הרומאים בעקבות איסורים שונים - פפוס נתפס על עלילה שהעלילו עליו בענייני עסקים, ורבי עקיבא נתפס בגלל שלימד תורה, ונגזר על שניהם מיתה. אז אמר פפוס לרבי עקיבא: "אשרך שנתפסת על דברי תורה, אוי לי שנתפסתי על דברים בטלים". הם ידעו כי בשמים כבר נגזרה המיתה, והדבר היחיד שנמצא בידינו הוא המעשים שלנו. כפי שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". בכל מצב שבו נהיה, יש לנו תמיד את הבחירה אם להאמין ולבטוח בקב"ה ולעשות טוב, או לבחור ברע חלילה. אם לקבל את הייסורים מתוך אמונה וביטחון, או לקבל את הייסורים מתוך רוגז וטרוניה חלילה.

בסופו של דבר נוכל לראות שכולנו ירדנו עם מנת ייסורים לעולם הזה, כל אדם והייסורים הפרטיים שלו, אך יש מי שמתייסר ולא זוכה להתעלות, ויש מי שמתייסר וזוכה להפוך את ייסוריו לסולם, שבאמצעותו הוא מתקדש וזוכה לשפע רוחני עצום ונצחי, כשהוא עומד במבחן האמונה הקשה של חייו, ובוטח בה' שאוהב אותו ועושה הכל לטובתו. ועל זה צריך לכוון בקריאת שמע: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך (-אפילו נוטל את נפשך), ובכל מאודך (בכל מה שיש לך)". ביכולתנו להקריב את סבלנו כקורבן לפני ה', ולזכות לאהבה שאין לה סוף.  ומכל מקום נמשיך תמיד להתפלל ולקוות לזכות להטבה גלויה גם בעולם הזה, כי אף תפילה אינם הולכת ריקם.

תודה מיוחדת לרה"ג זמיר כהן שליט"א שסייע לי בכתיבת התשובה.