ואומר חלותי היא: חדר הבקרה של העולם מחכה לך

ההזדמנות: את יכולה להשפיע על העולם

מה דעתך על הזדמנות חד-פעמית להיכנס לחדר הבקרה של העולם?

כן, ממש כך: להיכנס למקום שממנו אפשר להשפיע על העולם כולו, ולא רק בתור אורחת – אלא בתור אחראית ההפעלה של חדר הבקרה. זו יכולה להיות הזדמנות חייך: תוכלי לממש, סוף סוף, את השאיפות שלך לשנות את העולם, להפוך אותו למקום טוב יותר, ולהבטיח לך ולמשפחתך כמה מתנות מיוחדות. רוצה?

אם התשובה שלך היא "כן" – את מוזמנת. בואי, פה תמצאי את המפתח לחדר הבקרה, יחד עם הזמנה מיוחדת מבורא העולם אלייך: חדר הבקרה של העולם מחכה לך. יש לך הזדמנות לתקן משגים מהעבר, לשנות את המציאות בהווה ולמשוך שפע של ברכות לעתיד.

תנאי הכניסה לתפקיד רב-ההשפעה הזה הם פשוטים מאוד: קמח ומים.

ההחלפה: חבלי בצק במקום חבלי משיח

הרגעים הקשים, המתוקים האלו. נשמה חדשה עומדת לבוא לעולם. ככל שמתקרב הרגע הגדול, מתעצמים הצירים ומתגבר הכאב. לוחץ, מייסר, קשה, ומלא ציפייה.

העולם כולו נמצא עכשיו בדיוק במצב הזה: חבלי המשיח, כמו חבלי הלידה, הם לא קלים, והם הולכים ומתעצמים. האויבים מאיימים עלינו מבחוץ והקרעים בעם מאיימים עלינו מבפנים, הכלכלה חונקת אותנו, שלום הבית וחינוך הילדים הופכים להיות אתגר מורכב יותר מדור לדור. עוד מעט, ממש עוד מעט, יתמלא העולם באור והאדון יבוא אל היכלו. אבל הצירים שבינתיים, צירי סוף הגלות שמקרבים אותנו אל רגע הגאולה המופלא, הם מייסרים ולוחצים. הכאב גדול, ואין לאן לברוח.

אבל לך ולי, נשות העם, ניתנה אפשרות להיות אחראיות על חדר הבקרה, זוכרת? אנחנו מסוגלות להגן על העולם ולהציל את העם שלנו מכאב צירי הגאולה. בורא העולם מעניק לנו את היכולת המדהימה להחליף את חבלי המשיח בחבלים אחרים: חבלים של בצק. כן, הבצק הזה שאת לשה, מרדדת ואופה, עשוי להיות זה שיציל את העולם מכאב צירי הגאולה.

"ואומר חלותי היא..." – הכל תלוי בהפרשת חלתי, במצווה המיוחדת שקיבלנו ובתפילה שלנו בזמן שאנחנו מקיימות אותה. אנחנו יכולות, ממש בידיים, לשנות את מצב העולם!

אנחנו לוקחות קמח ומים, שמרים וסוכר, מערבבות ולשות ויוצרות בצק. מפרישות חלק קטן מהבצק ומברכות עליו. כל שלב במצווה הזו הוא בעל משמעות מיוחדת, ולכל שלב יש את הסגולה שלו.

ההגדרה: מה זאת "חלה"

מה זאת, בעצם, "חלה"?

פעם-פעם, הרבה לפני עידן אנג'ל וברמן, הייתה האישה החרוצה מכינה בכל בוקר לחם לבני המשפחה שלה בכמות קטנה, שתספיק להם לאותו היום. רק ביום שישי הייתה כמות הבצק מוכפלת, כדי שהלחם יספיק גם לסעודות השבת וללחם משנה, ואז הגיעה כמות הבצק לשיעור החייב בהפרשת חלה. מכאן השתרשה המציאות שביום שישי יש 'חלה' – כלומר: הפרשת חלה – ויצרה את הכינוי "חלה" ללחם השבתי.

אבל במקור, השם "חלה" הוא שמו של החלק הקטן המופרש מהעיסה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו הכוהנים המשרתים בקודש מוסרים את עצמם לעבודת המקדש, ולא היה להם זמן לדאוג לפרנסתם. לכן, ניתנו להם כ"ד מתנות כהונה. מתנת כהונה מיוחדת נמסרה באהבה בידי הנשים, והיא מתנת החלה. וכך אומר הפסוק: "בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה... ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה..." (במדבר ט"ו, י"ט).

מכאן מקור השם "חלה".

חוץ מהעובדה שמתנת הכהונה הזו היא מיוחדת לנשים, זו גם המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כאשר הם נכנסו לארץ ישראל, ולכן היא חביבה במיוחד.

ההכרזה: השם הוא האלוקים

עוד לפני שאנחנו מדברות על היכולת של מצוות הפרשת חלה להשפיע על מצב העולם, כדאי שנזכור שהמצווה הזו, בעצם, היא אחת הסיבות שבזכותן נברא העולם. סיפור בריאת העולם בתורה נפתח במילה "בראשית", והחלה, כזכור, נקראת "ראשית" ("ראשית עריסותיכם", כמו שכתוב בפסוק שמובא למעלה). אומרים חז"ל: "בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, בזכות מעשרות ובזכות ביכורים" (בראשית רבה פרשה א).

כשאת ואני מפרישות חלה, אנחנו מפעילות מחדש את הזכות שבגללה העולם שלנו נברא. ולא רק זה: הפעולה הזו, של הפרשת החלה מן העיסה, גורמת לנו גם לזכור מחדש מיהו בורא העולם, ועל ידי כך לזכות לחסדיו.

תראו איך מגיעה אלינו החיטה: החקלאי חורש את השדה, זורע, מטפח, קוצר – ואז, כשהוא מחזיק סוף סוף את החיטה, פרי העמל, הוא מרים ממנה תרומה ומעשר. מה המשמעות של הפעולה הזו? זו פעולה שיש לה אמירה: לא כוחי ולא עוצם ידי הביאו לי את החיטה הזו, לא השכל שלי ולא ההשקעה שלי, החיטה הזו היא ברכת השם!

כמעט בכל דבר אנחנו מצווים לתת את הראשית להשם: פדיון הבן, בכור בהמה, פטר חמור, ביכורים וחלה. המעשה הזה, הקדשת הראשית של פרי עמלנו לקדוש ברוך הוא, הוא מעשה שמזכיר לנו שכל מה שיש לנו – הכל ממנו יתברך.

גם הפרשת החלה, הפרשת ראשית העיסה, מפעילה בלבנו את ההכרה הזו בחסדי השם. באמצעותה, אנחנו יכולות לתקן את חטא העבודה הזרה.

בפרשת שלח לך, מיד אחרי ענין הפרשת החלה, סמוכה האזהרה שלא לעבוד עבודה זרה. סמיכות העניינים מלמדת אותנו שהפרשת החלה מתקנת את העבודה הזרה, כמו שכתוב: "כל המקיים הפרשת חלה כאילו ביטל עבודה זרה, וכל המבטל הפרשת חלה כאילו קיים עבודה זרה".

"עבודה זרה?" את בוודאי שואלת. "מה זה קשור אליי?"

אף אחת מאיתנו לא עובדת עבודה זרה, חלילה וחס. אבל עבודה זרה היא לא רק להשתחוות לפסל. קיימת עבודה זרה גם בדקויות: בהרגשת הגאווה, בתחושת הבעלות, בשכחה למי שייך העולם ומי מנהל אותו. כשאדם לא רואה את הקדוש ברוך הוא בתוך חייו, ומרגיש כאילו הוא בעל הבית – הוא כאילו עובד עבודה זרה, חלילה.

וכשאנחנו מפרישות חלה, אנחנו מכריזות בכל פעם מחדש: השם הוא האלוקים, והכל רק ממנו. ההצלחה, היכולת, הפרנסה, המציאות כולה, היא רק מאת השם. הפסוק בתהילים אומר: "האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור", ראשי תיבות: "חלה גואל". כשאדם רואה את עצמו כ'אפס', וזוכר שכל חייו וכל אשר לו הם מתנה מהשם, הוא זוכה ל'לנצח חסדו', זוכה לחסד השם לנצח נצחים.

וזו הזכות שלנו: אנחנו יכולות, על ידי הפרשת החלה, לזכות ולזַכּוֹת את העם שלנו בחסד השם.

התיקון: להחזיר את הקדושה לאדם

אמרנו שהפרשת החלה יכולה להשפיע על מצב העולם. בואו נבין איך ולמה.

הידעת, שהאדם בעולם הוא כמו החלה בעיסה? קודם כל, בגלל צורת הבריאה: האדם נברא על ידי ערבוב של עפר ומים, כמו שבצק נוצר על ידי ערבוב של קמח ומים. וגם בגלל המהות: כמו שהחלה היא החלק הקטן והמקודש שמופרש מן העיסה, כך האדם הוא החלק המקודש שהופרש מעולם החולין. ר' יוסי אומר: "כאישה הזו שהיא מקשקשת עיסתה במים ומגביהה החלה, כך בתחילה 'ואד יעלה מן הארץ', ואחר כך 'וייצר ה' אלוקים...'"

כשאלוקים ברא את העולם, היה העולם כולו חולין. ביום השישי לבריאת העולם קידש אלוקים רק חלק קטן, והגביה אותו מעל החול: האדם, נזר הבריאה. האדם הוא החלק הקדוש בבריאה, והתפקיד שלו הוא לקדש את העולם.

ביום שבו נברא האדם, שנקרא "חלתו של עולם", גרמה חוה לאדם לאכול מעץ הדעת – מהחיטה. נכון שהחיטה שאותה אנחנו מכירות היום היא נמוכה וקטנה, אבל בעבר הייתה החיטה עץ גדול, וכך היא עתידה לחזור ולהיות בימות המשיח: "לעתיד לבוא בימות המשיח עתידה חיטה שתיטמר כדקל בראש הרים ועתידים גרעיני החיטה להיות כל אחד כגודל הכליה של שור גדול".

ומכיוון שחוה שכנעה את האדם לאכול מן החיטה – חיטה מלשון חטא – היא קלקלה חלתו של עולם. למה הכוונה? תארי לך שאת מפרישה חלה, ומישהו לוקח את החלה המקודשת שהפרשת ומערבב אותה חזרה בתוך העיסה... זה, בעצם, מה שעשתה חוה: היא לא העריכה את קדושתו של אדם הראשון, וערבבה אותו עם עולם החולין. חטא הוא תוצאה של בלבול וחוסר ידיעה מה מקומי בעולם וכמה אני מקודש.

ולכן, האישה היא זו שקיבלה את התפקיד האחראי: לתקן את חלתו של עולם. להפריש חלה מן העיסה, ולשמור על קדושתה. זהו תיקון החטא הקדמון. מתוך המצווה היקרה הזו, הפרשת החלה, זוכות נשים יהודיות בכל העולם להרבות קדושה בעולם.

הזכות: להביא ברכה הביתה

בואי ניכנס למעגל הקרוב אלינו.

דיברנו על היכולת שלנו להשפיע קדושה וגאולה לעם ישראל ולעולם כולו, אבל בואי תראי איך את יכולה, מתוך חדר הבקרה של המצווה, להביא ברכה גם על הקרובים לך ביותר: את, בעלך וילדייך. אנחנו – הנשים והאמהות – קיבלנו מהשם את היכולת המדהימה להשפיע על חייה של המשפחה שלנו.

אנחנו מוצאות במקורות את ההתייחסות להפרשת החלה כאל "ברכה". בספר יחזקאל כתוב: "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" (מ"ד, ל'). רבי אלעזר ברבי יהודה אומר: "בעוון אי הפרשת חלה, אין ברכה במחסני התבואה... ואם נותנים חלה מתברכים". רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי" זצוק"ל, אומר: "הפרישו חלה מעיסתכם והביאו ברכה לבתיכם".

הפרשת חלה היא ברכה - וברכה, היא בעצם הכל.

מה אנחנו רוצות מהחיים? כל מה שיכול לעשות אותם יפים: אנחנו רוצות זיווג הגון, ילדים, פרנסה טובה, בריאות, דירה נאה, עבודה מתאימה. כל מה שנראה לנו שעושה את החיים למאושרים.

אבל, האם באמת כל מי שיש לו את הרשימה המרשימה הזו הוא אדם מאושר? כל מי שנשוי, מבורך בילדים, מחזיק בבעלות על דירה ולא מגלגל חובות הוא אדם שמח? לא בדיוק. יש אנשים שיש להם ילדים, אבל גם צער לא מועט בגידולם. יש אנשים שיש להם כסף עם דאגות. יש אנשים שקנו בית, והם לא נהנים ממנו.

מה עושה את ההבדל ביניהם, לבין האנשים שטוב להם בחיים? הברכה. כל דבר בחיינו צריך ברכה כדי שנוכל ליהנות ממנו. כמו שהסבתות שלנו היו מברכות: "שתהיה לכם ברכה בכסף..."

כולנו זקוקות לישועה, כל אחת בתחום שלה, וכל אחת מחפשת סגולות לישועה. אז הנה, יש לנו בידיים את הסגולה המיוחדת, שטומנת בתוכה את כל הישועות: הברכה. את מבינה את עוצמת הדברים? אנחנו אלו שיכולות להביא את הברכה אל בתינו ואל חיינו, ולהשפיע את הישועה על משפחתנו!

הברכה הזו תלויה בכוח הרצון שלנו. מלכתחילה, החיוב להפריש חלה הוא פעם בשנה. אבל "חלה" היא לשון תוחלת, קיווי, רצון – השיעור שלה תלוי ברצון שלנו, ולרצון אין שיעור... ככל שנרבה לקיים את המצווה, ובמיוחד בערב שבת, נזכה לזמני תוחלת וקיווי רבים יותר, ונוכל למשוך ישועות רבות יותר.

אותיות המילה "רצון" מרכיבות גם את המילים "צנור" ו"נוצר". הרצון יוצר את הצנור עד כיסא הכבוד. בעת לישת הבצק, שתי ידייך הופכות להיות כעין צינורות עד כסא הכבוד, ודרכן זורמות אליך ואל משפחתך ברכה, ישועה והצלחה.

בפעם הבאה, כשאת נכנסת למטבח ומתחילה ללוש בצק, תדעי שברגעים אלו ממש נכנסת לחדר הבקרה של העולם והתחלת להפעיל אותו ולהשפיע דרכו ברכה עלייך, על משפחתך, על כלל ישראל ועל העולם כולו. איזו זכות מדהימה!

מח' חוגי בית והפרשות חלה – להזמנות חוג בית והפרשת חלה: טל' 073-2221290, מייל aviva@htv.co.il