אסיפת הורים: איך להפיק מהן את המרב?

זוכרים את הלילות הארוכים באלו, בהם הלכו אבא אמא לאסיפת הורים? זוכרים את ההתהפכויות מצד אל צד במטה, ואת הדאגה הגדולה: מה יגיד עלי המורה?

ספרה לי אישה מבוגרת כי בלילות אסיפת הורים היא היתה תמיד נרדמת בלחץ גדול, ולמחרת רצה בבהילות מזורזת לבית הספר. העיקר לא לשמוע מה אמרו עליה. וכשדברה על זה – בהפרש של חמישים שנה לפחות (!) – עדין היה דיבורה מהיר ולהוט ולחוץ!

כל ילד זוכר את החוויה הזו כחוויה רבת רושם. אין ילד שלא אכפת לו, מה יאמרו עליו. בפרט להורים שלו. ברגעים האלו מתפוגגת לה כל המסכה של 'לא מזיז לי' ואפילו בני העשרה, מפגיני האדישות הכרוניים, מוכנים להודות שזה כן מעניין אותם.

מעמד אסיפת ההורים בבית הספר הוא מעמד מרגש. מה בסך הכול קורה שם? המורה וההורה משוחחים ביניהם. אבל: מה הנושא? אני! על מה הם מדיינים? עלי! את מי הם מתארים? אותי! על התחושה המרגשת, המלחיצה, והמסקרנת, וכל מה שכרוך בה – בכתבה שלפניכם.

מי מפחד מהמורה?

הורים רבים מגיעים לאסיפת ההורים במתח גדול שלופת אותם ומכרסם מבפנים. חלק מן ההורים זוכים לרגש מתוק שמתלווה אל הסקרנות. זה קורה להורים שיודעים כי הם עושים את מלאכתם אמונה, ואף משערים כי הם עומדים לשמוע דברים טובים מאוד. הם זוכים להתענג על הציפיה המתוקה והידיעה שמחכה להם חוויה מענגת וטובה. זה טוב? לא תמיד.

"באתי לאסיפת הורים בכיתה של מלי בתי", מספרת אפרת, אם לארבעה. "ידעתי שמלי ילדה חלקה וטובה. ציפיתי לשמוע כמו תמיד שבחים ונפלאות. המורה באמת דברה בקורת רוח על ההישגים שלה, אבל בקשה ללבן אתי סוגיה חברתית לא קלה. אני נבהלתי. הרגשתי מותקפת. התווכחתי עם המורה ולא נתתי לומר את מה שרצתה. אחרי שיצאתי והלכתי הביתה ליוותה אותי תחושה קשה. רק כעבור כמה ימים נרגעתי והבנתי. לא היתה בי מוכנות לשמוע דברים. המורה שרצתה להעיר ולעזור מצאה אם שבכלל לא מוכנה. חשבתי שאם היא מעירה לי היא אומרת לי שאני לא בסדר, שהילדה לא טובה כפי שחשבתי, וזה לא נכון. מלי היא הבכורה וזו תסמונת בכורות ידועה. היום כאשר אני באה לאסיפות הורים של בתי השניה אני מגיעה עם הרבה יותר מוכנות. הרי אין הפתעות באסיפת ההורים. זו רק הזדמנות פז להאיר כל מיני נקודות מועילות".

אמא'לה, זה אותו ילד

"ראיתי שהורים רבים מתקשים לשמוע חסרונות של ילדיהם", מספר הרב ש', משגיח בישיבה לצעירים. "הרבה פעמים עלי לדבר עם ההורים על נקודות לשיפור. מצאתי לי שיטה מצוינת. אני אומר להורה: אתה מכיר את הילד שלך. נכון? איך הוא בבית? בדרך כלל כאשר יש בעיה בישיבה, היא ניכרת גם בבית. ילד שאינו מתמיד בלימודיו? מתבטל גם בבית. ילד שמתקשה לקבל מרות? מתחצף גם להורים. אני לא מבין איך יתכן שהורים שולחים את ילדם השובב לישיבה וחוטפים הלם מזה שאומרים להם שהוא לא מספיק מרוכז. משום מה יש אימהות שחושבות שכאשר הילד בישיבה או בבית הכנסת הוא יושב ולומד רצוף. אם הם מכירים את הילד שלהם, שאיננו זוכה עדיין להרגיש אהבת הלימוד, למה הם בטוחים שבישיבה הוא כן לומד יומם ולילה? קשה לאכזב הורים, אבל כדי לעזור חשוב לפעמים להעמיד דברים על דיוקם.

"אני אומר להם: איך הילד בישיבה? איך שהוא בבית. אל תצפו להפתעות. ממילא הם גם לא מאשימים אותי כאשר אנחנו ממשיכים לנתח את הבעיה. היא הרי מוכרת להם והגיעה עם הילד מהבית. חשוב שהורים יבינו: לאנשי החינוך יש האומץ להעלות על השולחן בעיות חינוכיות, אבל הם לא יצרו אותן. גם ההורים לא אשמים. יש לנו בין הורי התלמידים הורים נפלאים. אי אפשר להאשים אותם בבעיות של הילדים שלהם. חבל שהורים מרגישים מותקפים כאשר מדברים על בעיות של הילדים. אנחנו יחד באותו מתרס רוצים לעזור לילד, וכשהורה לוקח את העניין אישי ופוגע, הוא אינו מסוגל לעזור, ואז הנזק גדול".

שפה אחת, דברים אחדים

כמו שלכל איש בעולם יש שפה משלו, גם כל מורה מאופיין בסגנון אישי. יש מורה שמתלהב ומשבח ברוחב לב ובשפה עשירה. אבל יש מורה שמדבר בקיצור ואינו משתפך במילותיו. "היה קשה לי מאוד המעבר", מספרת אמא של שפרה. "שיפי המיוחדת שלי עלתה לסמינר. ציפיתי לשמוע באסיפת ההורים הראשונה על היהלום שלי. כך כינו אותה בבית הספר הקטן שבו למדה קודם לכן. אבל המורה בסמינר היתה כל כך קשוחה ורצינית. היא היתה אדיבה אבל בכלל לא חגיגית. עברה אתי יחד על ההישגים וציינה ש'מדובר בילדה חיובית ואיכותית בהחלט'. אני נבהלתי קצת מהסגנון, ובתחילה חשבתי שהיא מזלזלת. אמרתי לעצמי: זו מורה אחרת, וגם הסגנון שלה הוא שונה. היא אומרת שהילדה בסדר גמור, ולזה היא מתכוונת. לכל ההשתפכויות הנלהבות אני צריכה להגיד שלום".

חשוב להורים לדעת את העובדה שהורים שמגיעים רוצים לשמוע את האמת. נכון שהם חוששים ומתוחים. לפעמים קשה להם להגיב בקבלה מיד במקום. אבל בכל זאת ביום אסיפת ההורים מתכוון כל הורה לקבל תמונת מצב עדכנית על הילד שלו. "מאוד התאכזבתי מצוות המורות בבית הספר", אומרת אם כאובה לנערת תיכון. "הם כל הזמן אמרו לי שהילדה די בסדר, ולא עדכנו אותי בבירור לגבי המצב הלימודי שלה. כשהגיע הרישום לסמינר, וכולם דחו אותנו קלטנו שיש בעיה. זה מאוד כאב לנו. מאוד. למה באסיפות הורים לא הסבירו לנו מה קורה? אני מאמינה שיכולנו לעזור לה בשיעורים פרטיים. יכולנו לעורר אותה להשקיע יותר. אסור למורות להתעלם מצד של הורים".

אמא, תקשיבי

מורים רבים מספרים כי הקושי בשיתוף מלא של הורה נעוץ בהתנהגות ההורה בשטח. יש הורים רבים שמתקיפים את המורה כאשר הוא מרמז על חיסרון או נקודת תורפה. חשוב מאוד להורים להתאזר בסבלנות ולשדר הערכה אל המורה דווקא כאשר הוא משוחח אודות חיסרון של ילדכם. אם הורים מפגינים קוצר רוח ותוקפנות, הם לא ישמעו את חוות הדעת האמיתית של המורה, אלא את התנצלויותיו הפגועות. הורים חייבים להשליט שכלל על רגש. למרות הקושי הגדול לשמוע חסרונות של הילדים. אין זה הזמן להתעסק ברגשות קטנוניים של פגיעה ושל מרירות. כשאתם באים לרופא אתם מאזינים לו, מגייסים את כל החושים כדי לשמוע אבחנה ולדבר לעניין. רק אחר כך אתם מותירים מקום לפרץ רגשות של תסכול, אכזבה או צער. נכון? אז גם אצל המורה אותו דבר. המורים עוסקים בחינוך ילדכם, וזו רפואתו החינוכית והנפשית. אל תקדישו את הזמן היקר שהוא נותן לכם להתעסקות עם רגשות קטנוניים של עלבון ואכזבה. עכשיו עליכם להיות ענייניים ולפעול לטובת הילד שלכם. זו המטרה, ולא אחרת. המורים משקיעים הרבה בעבודתם. הם רוצים לשתף אתכם פעולה ובדרך כלל קשה להם מאוד לעשות זאת מול גילויי מרירות של ההורים. תנו להם כוח, אל תרפו את ידיהם.

תנו כוח

הורים חכמים מנצלים את הזמן הקצר הזה של אסיפת הורים (וגם הזדמנויות אחרות, כן, תחפשו!) בשביל לתת כוח למורים. זה המקום להודות, לשבח, לספר כמה אתם מרוצים (ולהתעלם מכמה דברים שמוציאים אתכם מדי פעם מדעתכם). עכשיו עליכם להיות מכבדים וקשובים, ולתת את כל האמון בדבריו של המחנך. הקשיבו לחוות דעתו, שאלו אותו מיוזמתכם מה כדאי לתקן, ותנו לו לדבר! אל תקטעו את דבריו בכל מיני סיפורים על נפלאות הילד, ואל תהפכו אותו למאזין חכמות הינוקא שלכם מגיל אפס. אל תדברו הרבה, נצלו את הזמן להקשיב! אל תקטעו את דברי המלמד ואל תתפרצו לדבריו. כבדו אותו ונהגו כפי שאתם מצפים מילדכם שינהג בשעה שהוא מדבר עם המורה שלו. רק כאשר סיימתם לשמוע את דברי המחנך, אתם יכולים להגיב, לשתף, להסביר את מה שאתם רואים מנקודת מבטכם, אבל לעולם לא בתקיפות ובעזות. היו נינוחים ומכבדים. זה יעזור לכם ליצור קשר של שיתוף פעולה. התועלת המלאה תהיה שלכם ושל ילדכם.

אסור להגיד לו מלה

יש הורים שאסור להגיד להם מילה, יספרו לכם מורים בעלי ניסיון. הסוד הזה עלול לעבוד מפה לאוזן, ממחנך אחד למשנהו. אל תהיו מאותם הורים שכולם מזהירים קודם שאסור להגיד להם דבר. אף תועלת לא תצמח מזה שלא יגידו לכם את החסרונות של ילדכם. אם לא יאמרו לכם שהיא מתקשה בחשבון, הקושי יעלם? להפך, היא עלולה לצבור פער גדול יותר. יעלימו מכם את העובדה שהיא מתחברת עם ילדה שלילית? זה נורא ואיום, ממש מסוכן. היו קשובים. תנו יד להצלחת חינוך הילדים שלכם. מעולם לא נפתרה בעיה מתוך זה שהכחישו אותה.

לא פעם זכינו לפגוש מורים מסורים שזוכים לעשות את מלאכתם באמונה ללא פניות ורק לשם שמים. הם מוכנים להכניס את ראשם לכל ענין ולעזור גם לילדים למרות רוגזם של ההורים.  יש לי חברה שהבחינה כי יש לה תלמידה בכיתה ח' (!) שאינה קוראת היטב. היא בקשה מהאם לתת לילדה שיעורי תגבור בקריאה. האם התרגזה, נפגעה, ועד היום מפטפטת על אודותיה בכל אתר ואתר. בעצמי שמעתי מאותה אם ש 'חברה שלך מורה פזיזה, מחליטה דברים על ילדות, בלי רגישות, בלי מחשבה'. בסך הכול היתה חברתי שליחה טובה להציל את הילדה ולעזור לה. אבל האם, במקום להודות, רק מתקיפה, ועד היום נוטרת איבה. קשה להבין את כפיות הטובה הזו, אבל מפליא עוד יותר מנין שואבת אותה מורה את הכוח לפעול לטובת הילדה, למרות התגובות הצוננות של האם. מנין? 'מתחושת השליחות'. אמרה לי חברתי. 'אי אפשר להיות מורה, אם לא מלאים בתחושה הזו, שעוזרים לילדיו של האלוקים, למענו ולכבודו'.

בוקר טוב לאבא

הורים משקיעים בעלי ראש על הכתפיים אינם מותירים את הקשר עם המחנך לימי אסיפת ההורים. הורים חכמים יוצרים קשר מראש, ושומרים על ערוץ פתוח. הם מתעדכנים כל הזמן ולא מסתפקים במפגשים הקצרים והרשמיים שמזמן בית הספר. הורים ששומרים על קשר יוצרים מחויבות אישית של המורה כלפיהם וזוכים לטיפול שיש בו כפל נאמנות. המורה חש אחריות כפולה לילד שהוריו עומדים מאחוריו ונכונים לעזור לו. למה? כי אם יש למי לדבר, מדברים. אם יש הורים שמוכנים לטפל בכל בעיה, לא מזניחים. חשוב מאוד שהורים יזכרו כי לעולם הם-הם הכוח הגדול שיכל להשפיע על ילדיהם. כל הורה צריך לשנן לעצמו את הכלל 'אם אין אני לי מי לי'. אל תסמכו על הצוות החינוכי, אלא כשליחים. גבו את המורים של ילדכם ותנו להם את הכוח, כך הם יזכו לעזור לכם במלאכת הקודש.

בין השורות

יש זירה נוספת שבה מתרחשים דברים בעת אסיפת ההורים. זהו המסדרון. במסדרון נאספים בדרך כלל האבות או האימהות והם מחכים יחד להגיע תורם להיכנס אל השיחה עם המורה. הקהל עייף, קצר רוח ומתוח. כל הורה סקרן לשמוע מה יאמרו לו. כללו של דבר, ההורים אינם במיטבם. הם מתוחים ונסערים ורוצים לשמוע כבר מה קורה עם הילד שלהם. בשלב זה מגיע בדרך כלל איזה שהוא הורה פטפטן שמתחיל להתסיס את הקהל. במקרה הטוב הוא יספר בשבח צוות בית הספר, ובמקרה הרע הוא יתחיל להתסיס את כולם נגד איזה מורה מצוות בית הספר. קל להשפיע על הורים עייפים ומתוחים, וחבל שיש לפעמים אי אלו הורים שאינם מנצלים את הכוח הזה להיטיב. יש לכם הערה? טפלו בעניין בדיסקרטיות ובכבוד. כך יהיה הטיפול יעיל וקצר. אם תבחרו לערב את הסביבה ולבוא בקול רעש גדול, תצרו הרבה 'רעש', אבל הפתרון יתרחק מכם. חבל.

"באסיפת הורים שהיתה לי בשנה שעברה", מספרת ציפורה, מחנכת בכיתה ה', "נכנסו שבע אימהות להתלונן על המורה לחשבון. התפלאתי מאוד. שבע אימהות הן קבוצה גדולה. כולן דברו על נקודה אחת: היחס של המורה לתלמידות. נלחצתי. הבנתי שהדבר צריך טיפול דחוף. כל כך הרבה אימהות מתלוננות! כאשר נכנסה האם השמינית והזכירה את הנושא, שאלתי אותה: למה החלטת לדבר על זה רק עכשיו? איך לא התקשרת לשוחח על כך בטלפון, מיד כשהבחנת בבעיה? האם ענתה לי בתום לב: האמת שלא שמתי לב שיש בעיה, אבל עכשיו בחוץ שמעתי מאחת האימהות שהמורה הזו ממש מציקה לילדות, והאם הזו אמרה שכדאי לבקש ממך לסדר את העניין.

"עכשיו הבנתי שיש בסך הכול אמא אחת שמתלוננת. כשהיא נכנסה ופניה אדומות וכעוסות שערתי מיד שהיא אמא של יסכה. יסכה המסכנה סובלת מבעיות התנהגות והיא הסתבכה קשות עם המורה לחשבון. עכשיו היתה לנו בעיה אחת לטפל בה, ולא שמונה.

"אז לגבי האסיפות האלו שמתנהלות במסדרון, אני באמת ממליצה לכל אמא שלא להיסחף. כדאי לדעת מה יש לך לומר כאשר את באה מהבית, ובכלל אם את מבין הקהל מומלץ לך להסיט את נושא השיחה למשהו ידידותי יותר. למה להגדיל את נפחם של דברים קטנים? מצחיק לראות איך לפעמים הופכת קבוצת אימהות לכתת ילדות קטנה, שמושפעת מדמות אחת דומיננטית".

תנו גם לדבר

אחת המטרות המוצהרות של אסיפת ההורים היא נתינת הזדמנות להורים להשמיע את דעתם. דווקא כאן, עוד יותר מאשר באסיפת הורים כללית, מתאים שהורים ישתפו את המורה ברעיונותיהם ובשאלותיהם. אבל כל זאת מתוך כבוד וסובלנות. אמנם ציבור המורים מונה אנשי איכות ומסירות, אבל כהורים עלינו לדאוג לכבד את מסירותם, לתת להם כוח והערכה על מנת שימשיכו באון ובשמחה בעבודת קדשם.

התפוח והעץ

"באחת השנים היתה לי כיתה קשה במיוחד", מספר אבנר, מורה בכתה ג'. "היה שם ריכוז גבוה של ילדים שובבים חסרי ריכוז. באסיפת ההורים גיליתי שהדבר הזה תורשתי. הורים של הילדים דפקו על הדלת בקוצר רוח ולא נתנו לי לנהל שיחות שקטות של יותר מדקה דקתיים.  דווקא בשנה הזו היה לי הרבה מה לדבר עם ההורים, אבל ההורים  פשוט לא נתנו. אז הבנתי מה מקור הכיתה הקשה הזו. הפיתוי הגדול היה לומר 'איך אפשר לדרוש סבלנות מהילדים אם ההורים שלהם כך מתנהגים?' אבל המנהל הסביר לי ש'זה חלק מהחבילה'. השתדלתי להתמלא בכוחות מחודשים לחנך את התלמידים שלי, שאולי בעתיד יבואו לאסיפות ההורים בת"תים של ילדיהם ותהיה להם מנה קצת יותר גדולה של סבלנות".