ההסוואה, הכשרות וחלב הסויה: מותר או אסור?

פעמים קורה, שניצבת בפנינו שאלה, שלכאורה אין שום מוצא ממנה, ולא מובן איך אפשר לחפש בה זכות להתיר, אבל רק ידע הלכתי ומקצועי יכול לפתוח לנו פתח, גדול כל כך, עד שאין אנו מבינים איך עלתה השאלה הזאת, ולשם דוגמה חלב סויה.

לכולנו הפולי סויה מוכרים כסוג של קטנית עגלגלה בצבע חום בהיר, שאינה ניתנת לאכילה כלל, מבלי שתתבשל כראוי, כך שאם היינו נשאלים מה דינם של פולי סויה שהתבשלו על ידי גוי, ודאי תשובתנו תהיה ללא כל פקפוק - הפולים אסורים באכילה.

ואם אכן כך, בואו ונעצים את השאלה, כיצד גופי הכשרות המהדרין נותנים כשרות לחלב סויה המיוצר במפעלים בחו"ל, בעוד כל עובדי המפעל הם גויים גמורים, והליך ייצור החלב נעשה תוך כדי בישול הפולים קודם המיצוי הנעשה מהם, ומדוע לא נאסר חלב הסויה מחמת הבישול הנעשה על ידי הגוי.

אבל בל נקדים את המאוחר, ונספר קצת על הליך ייצור חלב הסויה.

חלב סויה - אגדות עם רבות סופרו אודות הממציא הראשון של חלב הסויה, אבל ככל הנראה הקרדיט לחלב הסויה נתון לאזור המזרח הרחוק, אולי ליפנים או לסינים שאינם משתמשים בחלב מן החי, אלא בחלב סויה וקוקוס בלבד. ודווקא הדשדוש בעבר הרחוק מגלה על צד נוסף בפן ההלכתי, השונה במעט מהייצור המקובל כיום, שבו משרים את פולי הסויה במים, כדי שהפולים יספחו את המים ויתנפחו, ולאחר מכן נטחנים פולי הסויה ועוברים בישול, אולם במקומות מתקדמים יותר, יש סירי בישול המתוכנתים על ידי מחשב, שבהם משולב בישול הסויה תוך כדי טחינתם, אבל בשתי השיטות מתקבל בסוף הבישול, נוזל סמיך המזכיר במעט את הדייסה, את אותו הנוזל מערבים במים וסוחטים עד שמתקבל נוזל צח בצבע לבן, הנקרא חלב סויה. חלב הסויה מורכב מ-92.5% מים, 3.4% חלבון, 1.5% פחמימות ומכיל גם ויטמיני B.

אמנם, כשנפענח את הליך ייצור החלב סויה נגלה, שהמים הם המרכיב העיקרי, ואילו חלבון הסויה מהווה רק כבסיס לנתינת צבע, מרקם, וטעם, ומזכיר את משקה הקפה שהמים הם המרכיב העיקרי שלו, ואילו אבקת הקפה ניתנת באחוזים נמוכים רק כדי ליצור מראה וטעם. ולכן כשבא חלב הסויה לבית מדרשו של הגר"מ יוסף שליט"א ראש הבד"ץ, כבר מתחילה המליץ עליו, ופתח בפניו פתח שלא יגרע חלקו מדינו של הקפה, שהוא לכשעצמו סוגיה מעניינת מאוד, שהרי יש האומרים שאין איסור בישולי גויים, בדבר שאינו לעיקר סעודה, ומגיע רק כפרפרת, ומשקה הקפה בכללם, אולם מרן היביע אומר כבר הוכיח שלדעת השולחן ערוך גם אם הדבר מגיע כפרפרת (קינוח) חלים עליו דיני בישול הגוי, ולכן היתר שתיית קפה שבושל על ידי גוי, מטעם אחר לחלוטין, ורק בגלל שהקפה דומה לייצור הבירה, וכשם שמותר לשתות בירה שבושלה במבשלות הגויים, מחמת שהמים הם העיקר, ובמים אין איסור אם הם התבשלו על ידי גוי, והוכחה לכך שהמים הם העיקר, שהרי על בירה מברכים "שהכול" בגלל המים, ולא "מזונות" בגלל השעורים. כך הדין תקף גם לגבי חלב סויה שבו המים הם העיקר ומהווים בסוף התהליך כתשעים וארבע אחוזים מהמשקה.

האמת, שאפשר להאריך עוד ועוד, ולהתפלפל... שהרי מובא שהאריז"ל נהג שלא לשתות קפה מחמת שהאבקה נקלתה על ידי גויים, ונאסרה עוד קודם שהוכן המשקה... אבל כל הדיון הזה אינו תקף לחלב הסויה, שאינו עובר קלייה קודם המיצוי. וגם אם יעבור אינו נאסר שהרי אין אדם מזמן את חברו על הקליות... אבל את ההיתר הגדול למשקה הסויה נימק ראש הבד"ץ, מחמת שגם לאחר גמר בישול פולי הסויה, אין החלב ראוי לשתייה, וטעמו טפל ואף דוחה, וכל מה שהכשיר אותו לשתייה הם חומרי הטעם והסוכר, ולכן עצם הבישול לא הועיל כלל לחלב, אלא רק הוציא את החלבון מהסויה לתוך המים, אבל לא הכשירם לשתייה, לפיכך אין לאסור את החלב משום בישולי נכרים.

אמנם גם כאן, אם נשחזר את הליך הפקת חלב הסויה העתיק, נגלה, שאפשר להפיק חלב סויה ללא בישול כלל, על ידי השרייה של פולי הסויה במים למשך שעות מספר, עד שחלבון הסויה יתפרק מעצמו, ולאחר שטיפה חוזרת, לטחון את הסויה כשהם מכוסים במים, ואת העיסה לערב שוב במים, ולסחוט דרך בד, ושוב להוסיף לעיסה מים ושוב לסחוט, וחוזר חלילה עד שהכלי מתמלא עד גדותיו בחלב סויה עסיסי, כך שכל מטרת הבישול שעובר הסויה במפעלים אינה כדי להשביח את הסויה, אלא פשוט, מעצלנות וחיסכון בזמן שלא יצטרכו להתעסק ולהמתין עם השריית הסויה בתוך המים.