ונהי בעינינו כחגבים: דבר תורה לפרשת שלח לך

"ראיתי עכבר בגודל 15 מטר על 15 מטר", סיפר בחור למשודכת שישבה מולו בעיניים פעורות. הם לא ישבו לבד. הבחור הנ"ל הגזים דרך קבע בתיאוריו וכל בחורה שפויה סירבה להתחתן איתו. השדכן החליט שהפעם הוא ישב מהצד, על כל תיאור מוגזם הוא יבעט לבחור ברגל בשקט.

לאחר התיאור הנ"ל הוא ספג בעיטה מלמטה. "האמת היא", ניסה מיד לרכך, "יש מצב שהגודל היה רק 10X10". בום! בעיטה נוספת.

"אם את מסתכלת מקומה שביעית", המשיך באוזני הבחורה שפשוט שתקה מרוב מבוכה, "אז הוא נראה הרבה פחות גדול, משהו כמו 2X2". רגלו של השדכן נעה בלחץ שוב ושוב מתחת לשולחן.

הבחור קם בזעם ממקומו ופנה לשדכן: "אני משני מטר גודל לא יורד, אפילו אם יתבטל השידוך..."

* * *

המרגלים שבים מכנען אל המדבר, הם מכנסים את כל העדה ומספרים באוזניהם דברים מזעזעים על אשר ראו עיניהם בארץ. כדרכנו לעסוק בנקודה ספציפית, רצוננו גם הפעם לעסוק במילים האחרונות שלהם טרם פרצו כולם בבכי: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

לרש"י הקדוש היה קשה מיד: המרגלים סבורים שהם נדמו כחגבים בעיני הענקים. אבל מי אמר להם שכך הם נדמו בעיני הענקים עצמם? מכוח קושיה זו הוא מבאר בשם התלמוד: "שמענו אותם אומרים זה לזה 'נמלים (או בגרסה אחרת 'חגבים') יש בכרמים כאנשים'".

פירוש הדברים שהמרגלים שמעו את הענקים אומרים שיש בכרמים נמלים שמתהלכות שם בדמות אנשים.

רבי משה סופר, ה"חתם סופר", תמה על פירוש רש"י: המרגלים אמרו בפסוק במפורש שהם היו בעיני הענקים כ"חגבים". מדוע פירוש ברש"י הוא כ"נמלים", ורק בגרסה נוספת יש מי שגורס "חגבים"?!

למה זה משנה? חגבים, נמלים, הבדל של כמה מילימטר נוספים. מה כבר יכול להיות?

טרם נסביר למה זה כל כך משנה וקריטי, ולא רק למרגלים, אלא לחיינו אנו, אנו רוצים להקדים יסוד של הגאון רבי חיים מוואלוז'ין, יסוד בסיסי לחיינו ומבטנו על המתרחש כולו: ידוע לכל אדם בעולם שכאשר הוא עומד עם הפנים מול חברו, יד ימין שלו תהיה מול יד שמאל של חברו והימין של חברו מול השמאל שלו.

ימין היא ביטוי לכוח, היא הקרובה לשלמות. אנו מביטים על עצמנו בצורה כזו שהמעלות שלנו הן מושלמות ומעולות, ואם לא השגנו כל מה שרצינו – לפחות התאמצנו ועשינו כל שלאל ידנו. אנחנו לא מושלמים. ממש לא. אבל החסרונות, נו טוב, זה באמת לא קל, זו עבודה לכל החיים. אנחנו עוד נתקן אותם...

באמצעות יד ימין, הגדלנו את מעלתנו יותר מכפי שהיא באמת, ובאמצעות יד שמאל, מזערנו את החיסרון שלנו מהגודל האמיתי שלו.

ובקשר לזולת? תמיד מעלותיו אינן שוות הרבה, "זו לא חכמה, אילו היו לי הנתונים שלו..." אנו מפחיתים מהן חמישים אחוז אוטומטית. והחסרונות שלו? שה' ישמור ויציל. פשוט בושה לעמוד לידו.

ממשיך הגר"ח מוואלוז'ין לבאר: היכן מצוי שהאדם יעמוד כשימין מול ימין ושמאל מול שמאל? כאשר הוא ניצב מול הראי. וזה מה שאמר שלמה המלך "כמים הפנים לפנים", כפי שהמביט במים רואה את עצמו, "כן, צריך להיות לב האדם לאדם". להעצים את מעלותיו של השני ולגמד את חסרונותיו.

נשוב ל"חתם סופר" ולמרגלים: אכן המרגלים שמעו היטב שהענקים מכנים אותם "חגבים", ולכן כתוב בפסוק "ונהי בעינינו כחגבים", אבל הם בחרו לראות זאת בצורה שלילית וגרועה יותר, וכשסיפרו זאת לעדה אשר במדבר, נקטו בלשון "נמלים ראינו בין הכרמים כאנשים..."

זו הסיבה שרש"י הביא את שתי הגרסאות בנוגע למה שאמרו המרגלים, ובכך בעצם שינה מהכתוב בפסוק עצמו: רצונם של המרגלים להפחית בערך עצמם ולהגדיל את הזוועה השוררת בארץ כנען, גרם להם לראות את הדברים מנקודת מבט לא נכונה.

* * *

במהלך קריאת רעיונו העמוק של רבי חיים מוואלאז'ין, לבטח עלו בזיכרוננו אי אילו פעמים שזלזלנו במעלת חברינו והגדלנו את חסרונם.

אבל יש גם משהו פרקטי לחיינו: אנו נוטים להתייחס לבעיות בהגזמה מנופחת לאין שיעור מערכן האמיתי, מנגד, בפתרונות אנו מזלזלים וממעיטים בכוחם לפתרון הבעיה. או הכל – או כלום. מן המרגלים נוכל ללמוד שלא כל בעיה בגודל עכבר היא משהו מפלצתי, ואף כשמדובר בבעיה גדולה, ייתכן שמקומה שביעית היא נראית זעירה יותר...