"שניים אוחזין" ליד האינפוזיה

בית החולים 'הרצוג'. מחלקת 'מונשמים'. השעה 3:00 בצהריים. ר' שוכב במיטתו מתייסר במכאוביו. הוא מוגדר כ'צמח', ומלבד דיבור קל הוא לא יכול להניע את איבריו מאומה. כל זה עד שמגיע ה'חברותא' ללמוד אתו גמרא. "התקשרה אלינו אחות בבית החולים", מספרים לנו בארגון 'תורת חסד' – ארגון חברותות לחולים, "אחות בבית החולים ובקשה נרגשת בפיה: 'יש לנו יהודי גדוש באמונה, והוא זקוק לחברותא'. נענינו לבקשה ושלחנו לו יהודי תלמיד חכם שילמד אתו. מיני- אז, שח לנו החברותא, הוא השתנה כליל. 'איזו השתוקקות ללימוד מפכה בו. איזו אמונה יצוקה יוצאת מפיו. אילו דברי ביטחון איתן בבורא. הוא מספר לי שהוא חש שהלימוד ממש מחיה אותו'. מדובר כאמור ביהודי ממחלקת 'מונשמים'. יהודי שלא יכול לנוע, אפילו קמעא".

מי שלא ראה את ר' לא ראה אושר עילאי מימיו. האיש נטל פורקן מהסבל שמרווה את יומו לשעות של עונג רוחני צרוף, שאין מלבדו דבר בעולם. סוג של נתק מוחלט ממכונות הייסורים.

* * *

מי שאי-פעם שהה בין כתלי בית החולים, מבין כמה הלימוד חיוני אז כאוויר לנשימה. מטבע הדברים, סדר היום השגרתי מתערער ואת מקומו תופסים שעות של תוהו, העדר וחוסר-מעש. החולה המרותק למיטתו סובל, מכורח, גם מבהייה מיותרת. מאידך, הרמב"ם בראשית הלכות תלמוד תורה חוקק בקרבנו כי איש, אבל איש, איננו פטור מלימוד תורה. בכלל זאת מונה הרמב"ם את החולה. דא-עקא שאיש לא שת לב לעזובה השוררת בתחום.

מי שהרים את הכפפה בנושא – שהנו לכל הדעות בבחינת 'מת-מצווה' של ממש - הוא הרה"ג רבי אביעזר ברניג שליט"א, תושב שכונת רמות בירושלים, שהקים את ארגון 'תורת חסד' – לחברותות עם חולים ומאושפזים. "אנחנו מקבלים טלפונים מנשות החולים שמתחננות: 'תביא לבעלי חברותא. הוא חייב את זה כדי להשיב את רוחו ונפשו'", אומר הרה"ג רבי אביעזר שליט"א – אברך כמדרשו ברמ"ח ושס"ה, בראיון ל"יום ליום".

חברותא לפני הניתוח

הארגון פועל בקרב מגוון מאושפזים – לפרק זמן או ארוך. "יש טלפון שמגיע אלינו בנוסח: 'אבא שלי מתאשפז משך שבוע בבית החולים שערי צדק במעקב טרם הניתוח והוא צריך חברותא להיטיב את לבו'. 'שערי צדק', רק כמיקרו-קוסמוס. כאלו, כמובן, יש בכלל בתי החולים בבירה, בכללם: 'הדסה עין כרם', 'הדסה הר הצופים', 'הרצוג', ועוד.

מה בעצם מניע אותך, אברך כמדרשו, להיות אחראי למהפכת לימוד תורה הזו? איך בכלל הפציע ומהיכן צמח הרעיון הפשוט - אך הגאוני הזה? הלא מדובר ביוזמה שאיש לא חשב עליה עד הנה.

"אני באמת לא מבין איך לא חשבו על זה עד הנה. הרי בעם ישראל הרעיונות חוגגים מדי יום ומשום-מה על הרעיון דנן לא חשבו עד הרגע הזה. אני חושב שזה כבר הופך לתופעה, ואני לא מבין היכן נקודת החידוש שבה. 

"מכל-מקום, אבי מורי, הרב שמשון שליט"א, היווה את ההשראה להקמת הארגון. בבלגיה – מקום מגוריו לשעבר, היה מדובב יהודים חולים ודואג לכל מחסורם, וכך גם אמי ע"ה נתנה עיניה תדיר להיטיב עם חולי ישראל. לאחר פטירת אמי, מרת ציפורה בת רבי יצחק ע"ה, כשבתווך עולה אבי ארצה, גמלה החלטה בלבי להמשיך את פעילות החסד האינטנסיבית הזו לזכרה ולעילוי נשמתה של אמא ע"ה – שאף-היא, כאמור, עסקה בפעילות חסד. כחלק מפעילות 'ביקור חולים' קרם הארגון אט-אט עור וגידים. אבישי חן, המאייר הנודע, נרתם לפרויקט וביד-אמן אייר איור נהדר שממחיש את היופי שבפעילות הייחודית שלנו".

כיום רשומות עשרות חברותות במאגרי הארגון. אולם הפעילות הפרסומית מצומצמת מאוד. היא מקבלת ביטוי אך במודעות בתי כנסת ובמקומונים שכונתיים בירושלים. "יש לנו, מאידך, הרבה מאוד מתנדבים", אומר הרב ברניג הבן. "בני משפחות החולים עדיין לא התוודעו דים לפעילות שלנו".

והנה נוסח המודעה שמצאתי ליד ביתי הקט ומיד משכה את תשומת-לבי עד שעמדתי משתאה נוכחה. "פרויקט החברותות 'תורת חסד'", נכתב במודעה, "יוצא לדרך. אברכים וגמלאים בני תורה מזמנים ליצור קשר ולהקדיש מזמנם ללמוד בחברותא עם חולים המרותקים לביתם בעקבות טיפולים או בבית החולים במה שלבם חפץ. ואין לך תורת חסד גדולה מזו!". לשון המודעה.

ומה תוכן הלימוד? גמרא בעיון או 'עין יעקב'? תלוי בנסיבות. "בארגון רשומים 'חברותות' לכל סוגי הלימוד שישנם. השאלה כמובן הנה במה לבו של החולה חפץ. זה יכול להיות גמרא, משנה, הלכה וגם 'חומש רש"י'. הכול תלוי במה שמסכמים הצדדים ביניהם – חולה חולה וסגנונו הוא''.

תוכלו לספר לנו על איזו חברותא במחלקה בלתי-צפויה, לשתף אותנו באיזו אנקדוטה מיוחדת?

"אספר לך: יש יהודי מסובל בייסורים, 'חולה פרקים', שמתגורר בשכונת נחלאות. בשל כאביו אינו מסוגל למצוא תנוחה נאותה לכף רגליו והוא מוכרח בלית-ברירה לשכב על הרצפה. לבקשת משפחתו, סידרו לו 'חברותא' ללימוד בצהריים משך שעתיים תמימות. סיפרו בני משפחתו, כי משך זמן הלימוד הוא לא נאנח מכאביו ולו לרגע. כביכול נגאל בזמן זה מגלות מכאוביו. היה מבחינתו כגן עדן עלי אדמות. ראו עליו הוא שהוא קורן מאושר. לא נחה דעתו של האיש עד שביקש שה'חברותא' יבוא אליו שוב – בשעות הבוקר".

"אני נזכר בסיפור נוסף: התקשרה אלינו אישה משכונת רמת שלמה, והיא תינתה את יגונה בפנינו: 'בעלי סובל מ'פריצת-דיסק' ואסור לו לצאת את הבית. הוא חש כמו אסיר בבית סוהר. תוכלו לארגן לו 'חברותא'? בסייעתא דשמיא גדולה, בדיוק שניות אחדות טרם לכן שוחחתי טלפונית עם אברך תושב השכונה שמבקש לסעוד רוחנית את החולה. לא שהיתי לרגע ומיד פניתי לאותו אברך בבקשה שאולי יוכל לשמש 'חברותא' של החולה בן-שכונתו. 'אני מכיר אותו', השיב האברך נלהבות. 'אנחנו גרים באותו רחוב, מרחק פסיעות. מכירים משכבר הימים'. הם אכן החלו ללמוד ב'חברותא', והחולה הספון בביתו היה מאושר.

"סיפר לי יהודי, שהוא ליווה את זקנו שמאושפז באחת המחלקות הקשות שבמרכז הרפואי 'הדסה עין כרם', לתפילת המנחה בבית הכנסת של המרכז הרפואי. שם צדה עינו, ממש באקראי, מודעה של ארגוננו, והוא החליט להצטרף למעגל הלומדים בחברותא. מיני-אז הוא לומד עם חברותא דבר יום ביומו. ממש בחינת מצווה גוררת מצווה", מפטיר איש-שיחנו בחיוך קל.

"אני קורא לכל בני ירושלים רבתי להיחלץ חושים ולתרום מזמנם לארגון 'תורת חסד'. בנוסף, אנו פונים גם לחולי עמך ישראל וקוראים להם שיסייעו לעצמם וימצאו מנוחת נפש בפרק-זמן של לימוד בחברותא. זה יעניק להם זמן מנוחה מהימים שהופכים לארוכים עד שנראים בעיניהם כנצח. כדאי שירימו טלפונים אלינו ולא יתמהמהו. יש לנו לא-מעט מתנדבים, אבל חולים שיודעים על פעילות הארגון, פחות. וחבל".

"התקשר אליי אחד החולים לפני זמן-מה והודה לי מעומק הלב: 'היום שלי התקצר והוא מתנהל מעתה בטוב ובנעימים. למדתי דף גמרא, התעודדתי והתרוממתי. הבראתי לשעה קלה'".

איך באמת אתם מדברים על לבם של האנשים שייאותו להיכנס למעגל הלימוד הזה? או בנוסחה אחרת: כמי שנטועים בבית המדרש, תוכלו לומר לקוראים אם בעין תורנית, יש מעלה מיוחדת בלימוד עם חולים דווקא?

"אני חושב שהמודעה לציבור מדברת בעד עצמה. כל מילה בה מבטאת את גודל העניין. איננו משכנעים אנשים להחיש סעד רוחני לחולים. הם מעצמם מבינים את חשיבות העניין.

"תראה, מי שפונה אלינו, הם אברכים מסולאים בפז, חובשי בית המדרש, המבקשים להעניק תרומה נכבדה של לימוד בעתות 'בין הסדרים', כמו גם גמלאים שמוצאים זמן פנוי למען המרותקים למיטת חוליים. הם יודעים, שכשם שבישיבת קלם רווחה נישה שכל בחור צריך למצוא רגעים שאותם יקדיש לחסד לאחרים, כך גם הם. אנשים נתנו לבם ונפשם לכך. כידוע מהמשנה באבות, על שלושה דברים העולם עומד, ובכללם על גמילות חסדים. אין ספק כי התורה היא הרגל המרכזית של העולם, אך בל ניתן להתעלם מרגל נוספת ששמה חסד. אף אחד מאתנו לא יכול לפטור עצמו מחובה זו.

"ל'תורת חסד'", מחדד הרב ברניג הבן, "יש יתרון מיוחד: יש בה גם תורה וגם חסד, ונמצא האדם נשכר מכל הכיוונים. חז"ל אמרו כי כל תורה שיש עמה חסד סופה להתקיים, וזו - תורה שיש עמה חסד, היא תורה נצחית.

"אנחנו יודעים שהתנאי לקבלת התורה היה איחוד הלבבות ואהבת ישראל: 'ויחנו ישראל – כאיש אחד בלב אחד'. מי שמתאחד עם אחיו החולה ולומד אתו יחד תורה – הרי שהוא קונה את שני העולמות באחת". 

לסיום: מה השאיפה שלכם לעתיד? ודאי תחפצו להרחיב את מעגלי הלימוד לשאר ערי הארץ.

"אומר לך את האמת: בארגון מקבלים טלפונים מבני ברק, מהרצליה, מבת-ים וגם מרעננה, ולבי כואב עליי. אנחנו חייבים להשיב את פניהם ריקם. 'אנחנו לא פועלים באזורך', אנחנו משיבים לכל אחד מהמבקשים בהתנצלות. וזאת האמת; כרגע הארגון פועל בתחומי ירושלים ונספחיה בלבד.

"שאיפתנו היא להתפרס בפריסה ארצית ולהגיע לכל יהודי ברחבי הארץ. להביא את הבשורה הגדולה הזו בנוסף גם לכלל חולי ישראל הרתוקים למיטותיהם ומחפשים מזור רוחני לנשמתם.

''לשם כך אנחנו נדרשים לשני דברים: תקציב פרסומי, ומזכיר/ה שתתווך בצורה פורמאלית בין הצדדים. אולם בהעדר תקציב הולם לארגון ואין הקובץ משביע את הארי, איננו יכולים לקיים פעילות כלל-ארצית. יש לי עוגמת נפש בגלל היהודים הללו שמשוועים ל'חברותא' ואין להם מענה.

"אם אכן יהיה לנו כיסוי לבור התקציבי, נוכל לחשוף את דבר הארגון בפריסה ארצית וכאמור גם לפעול בצורה מסודרת כדי לתווך בין הצדדים".

יישמעו הדברים על האוזניים הנכונות.

לימוד עם חולה – מצוות 'ביקור חולים'?

אי אפשר לפסוח על הזווית ההלכתית המרתקת שיש בפעילות המיוחדת של הלימוד עם החולים, ובמרכזה השאלה: האם ניתן לקיים בכך מצוות "ביקור חולים"?

שורש הנדון נעוץ בנדון מה ייעודה ותכליתה של מצוות ביקור חולים. לפי דברי ספר "תורת האדם" (פתח 'שער הסכנה') "כל המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים את המצווה". הוי-אומר: ייעודה של מצוות ביקור חולה היא לבקש רחמים מאת הבורא שיחון עליו ויבא מזור לחוליו. דבר זה מוכח, לדבריו, מגמרא ערוכה (נדרים מ, א) שם נאמר כי אין לבקר את החולה בשעות הראשונות ביום שמא לא יזקק לבקש עליו רחמים ולא בשעות האחרונות של היום שמא יתייאש מלבקש עליו רחמים. מעתה היה מקום לומר, שלימוד עם חולה שאינו מכירו היכרות מוקדמת כלל לא בהכרח יעוררו לבקש רחמים דווקא (בשונה מחולה מכר שהביקור הנו חלק מהדרישה בשלומו והבעת התקווה שיירפא), ונמצא שלא מקיים המצווה בכך.

ברם, מן הגמרא (נדרים לט, ב) למדנו כי מצוות ביקור חולים לא מסתכמת רק בבקשת הרחמים על החולה גרידא, וכי עצם הפגת לב החולה די בו כדי לקיים המצווה הנלמדת מן המקרא 'ילכו בה' (בבא מציעא לב, א). שכן, כך שנינו בגמרא בנדרים שם: "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו. ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה. א''ל: רבי, החייתני. יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים". למדנו שטאטוא החדר בשביל שיפור תחושת החולה לטובה, כבר יש בו קיום מצוות ביקור חולים.

ואכן מרן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן של"ה סעיף ח') כתב כי יש לכבד ולרבץ בפני החולה ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים. משמע ההטבה לחולה שוב כרוכה בעניין בקשת רחמים עליו. ומעתה אמור, שכאשר לא נכלל פרט זה בהטבה הרי שלא קיים המצווה.

אולם לשמחתי הרבה מצאתי בספר 'ילקוט יוסף' למורנו הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א שנקט (סימן א' דיני ביקור חולים סעיף ט"ו) בזה הלשון: "עיקר מצוות ביקור חולים היא לצורכו של החולה, לראות מה יוכל לעשות עבורו, וכן לעודד את רוחו ולבקש עליו רחמים". משמע כי הראשון לציון שליט"א למד כי בקשת הרחמים אינה אלא דרך גרידא כדי להיטיב ולשפר את מצבו של החולה ואינה עומדת כעניין בפני עצמו. וכה ממשיך הוא בדבריו החותכים: "ויספר לו סיפורים שירחיבו את לבו, או שיחדש לו חידושים נאים להסיח את לבו מחוליו".

ומעתה נראה, שאם בחידושים נאים שמסיחים דעתו מחוליו קמעא מקיים המצווה, על אחת כמה וכמה שמקיים מצוות ביקור חולים בלימוד רציף ואיכותי שתורם בהרבה להסחת דעת החולה מחוליו ואף לשיפור מצבו הנפשי כליל לטובה ולעונג.

הריקוד אחרי הלימוד עם חולה הסוכרת

השבוע שח בפנינו איש ירושלים, ר' אפרים הולצברג, בנו של 'אבי הפצועים' ר' שמחה הולצברג, את דבר המעשה המופלא הבא – המפורסם בזאת לראשונה, שממחיש את העוצמה שראו צדיקי ישראל בלימוד עם חולה מיוסר:

היה זה בשלהי אייר תשכ"ז, ימים אחדים אחרי תום מלחמת 'ששת הימים'. גובש שיעור תורה שעה וחצי טרם תפילת ה'נץ' כוותיקין בכותל המערבי. עם-זאת, היות שהתפילה הסתיימה לה בשעות הבוקר המוקדמות והמתפללים באים לבתיהם והבית אינו מתוקן עבורם כיאות, התגלעו תקלות ב'שלום בית'. מי ששת לבו לזאת היה רבי אורי אבריצ'ר, מנקיי הדעת שבירושלים ומי שנחשב בעיני רבים לאחד מה'ל"וניקים' שבה, שהיה משתתף דרך-קבע בשיעור. מיני-אז, מדי בוקר השכם, היה מטלטל מביתו שברחוב נבון הסמוך לשוק 'מחנה יהודה', קפה, תה ומיני מאפה לתועלת משתתפי השיעור והמתפללים, על מנת שיגיעו לביתם דשנים ורעננים.

גזר הבורא ולאחר שנים אחדות לקה רבי אורי במחלת הסוכרת. שתי רגליו נכרתו והוא הוזקק מכורח להיות מרותק לביתו כמו היה הוא מכשיר אינפוזיה. (את מנהגו, אגב, המשיך אז רבי יוסף האס זצ"ל).

הוא שיגר שליח לבנו של הצדיק הירושלמי רבי רפאל לוין וביקש ממנו כי ישטח בפני אביו את בקשתו שייאות ללמוד עמו מדי יום. וכך הווה. בין השעות תשע לאחת-עשרה בבוקר היו השניים לומדים יחד. ומספרים, שהיו השעות הללו קודש קדשים ללימוד. זר לא ייגע בהן. אפילו ברית וכל מצווה קדושה אחרת לא היה בכוחה לנגוע בשעות הלימוד הרציניות.

שמועה עשתה לה כנפיים כי לאחר הלימוד פוצחים השניים בריקוד סוער כדי להביע את שמחת חדוות התורה שנפלה בחלקם, ומיודענו ר' אפרים לא האמין לכך. איך מרותק למיטתו מחל לכרכר? תהה. התגנב באחד מהבקרים לבית והציץ במראה וראה כי רבי רפאל החברותא אמנם אוחז בידיו של רבי אורי ומכרכר בריקוד סוחף, ואילו ר' אורי מנענע ידיו עד כמה שניתן לאות הזדהות.

על כל פנים, מסכם ר' אפרים הולצברג, יידע דור אחרון כמה יקרה היא בעיני חכמינו מצוות לימוד תורה עם החולה. להצטרפות לפעילות החברותות עם החולים: 050-4152523.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com