מדריך: המסע לחדר המיון

אתם צריכים להגיע לחדר המיון? זו לא בשורה משמחת, אבל הודות לטיפים הבאים המסע הזה יהיה קל יותר.  

1.שתפו אחרים בהחלטה להגיע לחדר המיון, ואם אפשר נסו לבוא עם אדם נוסף שעליו אתם סומכים.

2. במשך השנים אגרתם מחלות/אבחנות ובדיקות, שזיכרונכם לא יכול להכיל אותם. כדאי שיהיה לכם תיק בבית עם העתקי מסמכים אלה, שתוכלו להציגו לפני הרופאים בחדר מיון, וזאת בנוסף למכתב ההפניה של הרופא, שייתכן שאף הוא ייכתב בחופזה ויהיו בו חסרים פרטים חשובים מן העבר הקרוב והרחוק. רצוי שתיק זה יהיה מסודר לתאריכי האירוע.

3. הביאו עמכם את התרופות שאתם לוקחים, אם בקביעות ואם מעת לעת.

4. הכינו רשימה של תרופות שאתם רגישים להן או שהפסקתם לקחת מסיבות אלה ואחרות (כאלה שלא עזרו לכם).

5. היו סבלניים וסובלניים. חדרי המיון הם צוואר הבקבוק של המערכת הרפואית, הרופאים עמוסים מאוד וסדרי העדיפויות לא תואמים את מה שהחולה או משפחתו חושבים לנכון. ייתכן מאוד שתצטרכו להמתין שעות רבות בין בדיקה לבדיקה. לעתים חוזרים הביתה עייפים ותשושים הרבה יותר (ולא תמיד מרוצים). רמת הציפיות לא תמיד מתמלאת לאחר שהייה כזאת, אפילו אם בסוף מתקבלים לאחת המחלקות.

6. רצוי להצטייד בשתייה ומעט מזון, כאשר יוצאים למסע זה, אולם יש להקפיד על ההוראות הרפואיות שלעתים אוסרות על אכילה ושתייה, לפני פעולות רפואיות שונות.

7. השאלה אם אתם חוזרים הביתה או נשארתם, תישאר פתוחה זמן רב. לכן רצוי שיהיה מישהו היודע איפה המפתחות של הדירה ו/או המכונית, איפה פנקס הצ'קים, מה מספר החשבון בבנק ועוד. רצוי שתתנו ייפוי כוח לאדם הקרוב אליך על כל צרה שלא תבוא. יש עוד צעדים המאפשרים לכם למנות ממלא מקום במקומכם על מנת להחליט החלטות רפואיות, אם לא תהיו במצב שתוכלו לבד לענות על שאלות כגון אלה. 

להבין את הרופא  

הרופא בחדר המיון צריך להתמודד עם כמה שאלות קשות, ובין השאר הוא צריך לקבוע סדר עדיפות. פעם הוא צריך לפעול במהירות מרבית ופעם הוא צריך לשנן את הכלל שהחיפזון הוא מן השטן, וכי רצוי להמתין  להסתכלות ו/או השגחה עד שמחליטים אם נשארים באחת המחלקות או חוזרים הביתה.

מהירות הטיפול תלויה בעיקר באופי הבעיה הרפואית, אולם הרבה תלוי במכתב ההפניה, בניסוחו ובהצגת השאלה. כאשר בא זקן או זקנה באים לחדר מיון, יש לשיקולים הללו צדדים נוספים:

1. תצוגת המחלות, הסמנים וסימפטומים עלולים להיות בלתי אופייניים ומטעים.

2. מחלות כרוניות נוספות ותרופות מרובות יכולות לסבך או לטשטש את תמונת המחלה וכך גם את הטיפול.

3. החולה הזקן נוטה יותר לשכוח פרטים חשובים בתולדות מחלתו, אם בגלל מצב החרום שנמצא בו או בשל תפקודו המוחי.

4.הנורמה של בדיקות המעבדה אינן תואמות בחלק של החולים את הנורמה של האוכלוסייה הצעירה יותר. גם הפירוש שנותנים לתוצאות אלה עשוי להיות שונה.

5. הרזרבות של המערכות השונות פחותות מאשר בגיל צעיר. זה לא חייב לבוא לידי ביטוי מיידי, אך יש לקחת זאת בחשבון.

6. התמיכה החברתית לא תמיד בנמצא או אינה מספקת. לכן יש לקרוא לעזרה את העובדת הסוציאלית שתעזור לספק שירותים חלופיים.

7. התפקוד היום-יומי הבסיסי עלול להשתנות עקב המאורע שבגללו נכנסו הזקנים לחדר מיון. בעוד אצל צעירים זה נראה לעין, אצל זקנים השינויים קשים יותר להערכה, אך מחויבי המציאות. ידיעת התפקוד היום-יומי הבסיסי קודם המחלה החריפה - חשובה מאוד.

8. יכולת הזקנים להתרגל למגבלות מחלתם החדשה פחותה מאשר בגיל צעיר. כל השינויים האלה ידועים לרופא חדר המיון (או מן הראוי שידע אותם), והוא לוקח אותם בחשבון. ככלל, תלונות ממושכות על רקע מחלות כרוניות לא יתקבלו ברצון על ידי רופאי חדר המיון. ככל שהשינוי דרמטי ומהיר יותר, מקבלים יותר תשומת לב. חולים החוזרים לעתים קרובות לחדר המיון, עשויים להתקבל בזלזול, אם אין שינוי משמעותי במצבם.

תלונות סובייקטיביות כגון כאב ללא סימנים אובייקטיביים לא פעם מופנים למרפאה המקצועית המיוחדת לתלונות אלה. כאשר אתם עוזבים את חדר המיון, יש לשמור את מכתב השחרור ולעשות העתקים ממנו לפני שמוסרים אותו לרופא המשפחה.