המלחמה מול בית הכנסת בג'ובאר

על שושלת משפחת אבוחצירא המפוארת שמענו כולנו. איך אפשר שלא. על הגרסאות השונות בדבר מקורא השם הבלתי שגרתי הזה מן הסתם התעדכנתם באחת ההילולות שהיו. יפה ובכן עתה הבה נתמקד בגירסא הסורית של השם הזה וננסה להבין למה ומדוע זה כל כך אקטואלי בימים אלו, עם התעצמותם של אנשי דעא"ש והתפרעותם בארצות ערב. 

ובכן, מעשה שהיה כך היה: אבי השושלת הגה"ק רבי שמואל אביחצירא זיע"א היה מגורי האר"י הקדוש והתגורר בעיר דמשק בתקופתו של רבי חיים ויטאל שלפני כארבע מאות שנה. רבינו החיד"א כותב עליו בספרו "שם הגדולים" "איש אלוקים קדוש היה מתבודד בכנישתא דבי ג'ובר בעיר הנקראת עד היום ג'ובאר ולרוב פרישותו מדרכי העולם הזה קורין לו רב שמואל אבוחצירי ושמעתי מזקנים עזוזו ונפלאתיו שהציל לישראל מכמה צרות וגם במכתב הן כל יקר ראתה עיני פעולותיו להצלת ישראל זי"ע "

מתוך דברי רבינו החיד"א מובן מקור השם 'אביחצירא' אב חצירא שתמיד בחצר כי נהג להתבודד בחצר בבית הכנסת של בי ג'ובר מחמת פרישותו וקדושתו.

בית הכנסת בתפארתו

למה דווקא בחצר בחצר בבית הכנסת של בי ג'ובר?

ובכן על פי המסורת של יהודי סוריה, בית הכנסת שברובע ג'ובאר נבנה ע"ש של אליהו הנביא. המקום נחשב לאחד המקומות המקודשים ביותר ליהודי סוריה, משום ששם, על פי המסורת, משח אליהו הנביא את תלמידו אלישע לנביא.

במרכז בית הכנסת הייתה מצבת אבן ענקית מגודרת, ועליה כיתוב בשלוש שפות: בעברית, בערבית ובאנגלית: "בזה המקום נמשח הנביא אלישע בן שפט על ידי אליהו הנביא ז"ל שנת ג"א מ"ג ליצירה" (שנת 3043 לבריאת העולם).

סביב בית כנסת נבנו חדרונים קטנים רבים, כאשר על פי המסורת כל אחד שהיה חולה היה נכנס לאחד מחדרים אלו והיו בני הקהילה מכניסים לו אוכל ושתיה, ולאחר כמה ימים היה יוצא משם בריא כיום היוולדו. בפינת החצר קברו של הגה"צ רבי שמואל אבוחצירא. על קברו אין כל סימון או מצבה, אבל המקום מקודש אצל בני הקהילה כמקום שראו בו ישועות ונפלאות.

בכדי שנבין את השימוש שעשו בני הקהילה הדמשקאית באותה חצר מעניינת כדאי לצטט כאן קטע מעדוו של הרה"צ רבי אברהם מונסה אודות ימיו האחרונים של סביו זצוק"ל, וכה תיאר:

"בסוף ימיו של מו"ז ר' יוסף ז"ל היתה לו מחלה שגרמה לכאב בחזה, הוא שכב בבית וביקש מבניו שיעלוהו לבי כנישתא דבי גובר. ג'ובאר בגמרא מוזכר 'בי כנישתא דבי גובר בעירובין (דף ס"א ע"ב)  בערבית קראו לבית הכנסת "בית הכנסת של ג'ובאר", הוא נמצא מחוץ לעיר בתחום שבת.

יש קבלה כי במקום הזה משח אלישע הנביא את חזאל ובביהכ"נ יש מערה מסלע ע"ש אליהו הנביא והחולים באים ולנים שם ומבקשים רחמים ומתרפאים... הרב מו"ז ז"ל היה רגיל לעלות שם תמיד ובפרט בערב ראש השנה כשבאים קהל רב ועושים תענית וסדר יום כיפורים קטן הנקרא "משמרת ר"ח" מיסודו של מוהרח"ו ז"ל.

סמוך לביהכנ"ס בנויים חדרים וחלונותיהם משקיפים לבית הכנסת, לשם העלוהו בניו לאחד החדרים השכיבוהו שם, וטיפלו בו.

ביום פטירתו יו"ד באייר תרע"א כ"ה למטמוני"ם ברגעיו האחרונים ישב על המטה ובקש שיבואו בניו ובנותיו הם קרבו למיטתו ובירך כל אחד ואחד הנמצאים וציווה את צוואתו".

עד כאן תיאורו של הגה"צ רבי אברהם מונסה בספרו פדה את אברהם, אם נמצי לומר זוהי גם תמצית תיאורה של אותה חצר והווייתה במשך הדורות.

אכן בי גיבר, כמוזכר, מובא בגמרא כמה פעמים, במסכת עירובין [דף סא עמוד ב] מובא  כי מר יהודה אשכחינהו לבני מברכתא דקא מותבי עירובייהו בבי כנישתא דבי אגובר, ופרש"י שם - בי כנישתא דבי אגובר - בית הכנסת גדול היה, וכולו מובלע באלפים של תחום מברכתא.

על רב פפא אגב מוזכר פעמיים שביקר במקום, פעם אחת במסכת תענית [דף כו עמוד א] "רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, וגזר תענית וירדו להם גשמים עד חצות, ואמר הלל, ואחר כך אכלו ושתו" וכן במסכת מגילה [דף כא עמוד ב] מובא כי "רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא". ומעניין כי רש"י במקום מסתפק האם "בי גובר" הוא שם אדם, או מקום. אגב רב פפא ואב אשי נקברו לא הרחק משם במה שקרוי היום הר שנאן או שייח' עבאד הוא שמו של ההר הגבוה בהרי נפתלי שבגליל העליון ועל פסגתו כיום עובר הגבול בין ישראל ללבנון לא הרחק מאבי גובר שבפאתי דמשק.

בית הכנסת וקהילתו הזה כנראה היו שם דבר שכן גם על רפרם בר פפא מוזכר כי הוא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר, קם קרא בספרא ואמר: ברכו את ה', ואשתיק ולא אמר המבורך. אוושו כולי עלמא: ברכו את ה' המבורך [ברכות דף נ עמוד א]

פנים בית הכנסת המפואר בג'ובאר לפני חורבנו

למה זה מעניין אותנו היום, ובכן לפני כשנה כבר פורסם כי מלחמת האזרחים המדממת בשנים האחרונות הביאה לא רק לאסון אנושי אלא גם להרס של אתרי עתיקות רבים. הפגזים וחביות הנפץ לא פסחו גם על מקומות מקודשים וביניהם בין האתרים שנהרסו היה בית הכנסת העתיק העתיק ביותר בסוריה, בית כנסת 'אליהו הנביא' שברובע ג'ובאר בסמוך לדמשק, אשתקד במהלך קרבות בין כוחות הביטחון הסורים למורדים – כך דיווחו כלי תקשורת מקומיים.  סרטון שהופץ על ידי כוחות האופוזיציה ראה את המבנה והנזק הרב שנגרם לו לאחר שהאזור הופצץ בידי כוחות הצבא. בסרטון נראה גם שלט המוצב במקום, ובו נכתב כי זהו "בית הכנסת של אליהו הנביא".

ובכן בימים אלו הטבעת הולכת ומתהדקת במקום, וההרס נראה קרוב והחלטי מתמיד עם התהדק הטבעת סביב אסאד ומשטרו, מה שמראה שעם ישראל כנראה יצטרך להפרד מעוד אחת ממשכיותיו שהלואי ונזכה להם בארץ ישראל.

מאות שנים שהגיעו לקיצן ההיסטורי

מעניין לסקור את עדויות המבקרים במקום, בתקופת הראשונים היה הנוסע היהודי פתחיה מרגנסבורג, שביקר בקהילות היהודיות שעד בבל במזרח, כתב בספר המסעות שלו: "ובדמשק, חוץ לעיר, ישיבת בתי כנסיות, אחת שבנה אלישע, ואחת שבנה רבי אלעזר בן עזריה, ובאמצע בית הכנסת גדולה, ובה מתפללין".‏ באגרת מארץ ישראל של רבי שמואל בן שמשון בן תקופתו של פתחיה מרגנסבורג, נזכר "בית הכנסת היפה מחוץ לדמשק". מאה שנה אחר כך, באגרת רבי יעקב תלמיד הרמב"ן, שליחו של רבי יחיאל מפריז מבעלי התוספות, נזכר "בית הכנסת של רבי אלעזר בן ערך בדמשק". לפי אגרות אלו, אם אמנם מדובר באותו בית הכנסת, הרי שבית הכנסת היה קיים לפחות לפני שמונה מאות ואולי אף 900 שנה.

אילו נניח שאותו בית כנסת המוזכר ברש"י הוא הוא בית הכנסת המדובר הרי שיש לנו עדות קדומה הרבה יותר לקיומו של בית הכנסת העתיק הזה.

מעניין כי העובדה שיד אויבים לא שלטה בבית הכנסת במאות השנים צויינה כנס בעבר בפי התיירים המתארים, כך 'הנוסע האלמוני מליוורנו שנת רפ"ב' (1521-2) שזוהה מאוחר יותר עם שמו של רבי משה באסולה כתב כך: ואין שם (בדמשק) ישיבת תלמוד מתלמוד (בית ספר), אלא רק מקרי דרדקי, כל אחד לוקח ל' או מ' (כלומר: שלושים או ארבעים) תלמידים... ...רחוק מיל מדמשק יש מקום נקרא "גובר", קהל מסתערבים, כששים בעלי בתים, ושם בית הכנסת נאה מאד, לא ראיתי כמהו מעולם, בנוי באכסדראות לארכו, ששה עמודים מימין, ושבעה משמאל, ובראש בית הכנסת יש מערה יפה, אומרים ששם נחבא אליהו ז"ל, ושהבית הכנסת ההוא שם מימי אלישע, ויש בה אבן, אומרים שעליה משח את חזאל, ואחר כך רבי אלעזר בן ערך חִדֵש אותה. ומה נורא המקום ההוא, לפי מה שהגידו לי אנשים הרבה, שלא שלטה בו יד האויבים מעולם, והרבה ניסים נעשו בו, ובכל עת צרה נאספים היהודים בתוכו ואין מזיק.

מאה ועשר שנים מאוחר יותר, ברשמי מסעו של משה פוריית מפראג משנת ה'ת"י  הוא תיאר בפרוט רב, בשפה היהודית האשכנזית על בית הכנסת. דבריו תורגמו לעברית בידי החוקר יעקב דוד וילהלם בספרו 'דור דור ועוליו'‏, וכה כתב: במרחק תחום שבת מקהילת קודש, דמשק נמצא כפר ושמו גובר, ושם בית כנסת גדול, עומדים בו לארכו עמודי אבן הרבה עם קשתות, ובמזרח רואים שלשה שקעים זה ליד זה, ובכל שקע אצטבאות-עץ ובהם עומדים ספרי תורה. כל ספר וספר מוקף נרתיק-עץ הנקרא "תיק". הנרתיק מכוסה בגד. לפני פתחו של כל שקע תלויה פרוכת, והשקע קרוי ארון הקֹדש.

ספרים עתיקים בבית הכנסת

ומהשקע שבצד דרום יורדים למערה קטנה, ואפילו אם רב מספר האנשים היורדים למערה, לא יהא צר בה המקום, כי היא המערה בה הסתתר אליהו הנביא ככתוב בספר מלכים... ...ועד היום הזה נמצא החור בו הביאו לו העורבים מאכל ומשתה ואפשר לתחוב את היד לתוכו. ובכל הימים שבהם קוראים בתורה, ובפרט בשבת ויום טוב, יוצאים לשם יהודים הרבה מדמשק... להתפלל בבית הכנסת הזה. גיובר הייתה פעם עיר גדולה וקהִלה גדולה ועכשיו ישוב קטן.[המסורת היא] שלא נבנה בית כנסת זה על ידי בן אדם. כי כאשר הגיעו האנשים הראשונים למקום הזה, והנה בית הכנסת עומד לפניהם, כאילו נוצר מאין. כמאתיים ספרי תורה נמצאים שם. כל רצפת בית הכנסת הזה מכוסה מחצלות קש, ולפני הכניסה לתוכו חולצים את הנעליים ויושבים על הקרקע. ושם המנהג שהשַמָּש מביא לאיש שנקרא לעלות לתורה, טס של כסף.‏ (פורסם במקור ביידיש בספרו "דרכי ציון", פרנקפורט ה'ת"י).

ומעניין בהקשר קברו של הגה"ק רבי שמואל אלבז אבוחצירא הצמוד לבית הכנסת הנה עד שנת תשע"ב לא הייתה מצבה במקום, כדי שלא להחשיב את מקום קבורתו יותר מבית הכנסת ושני המקומות עם המסורת הקשורה לאליהו הנביא (משיחת אלישע, והסתתרותו במערה). ואולם בביקורו המתוקשר במקום, הרב ישראל מאיר גבאי  הציב על הקבר מצבה זמנית.‏

הקדושים הרמוזים מעל ארון הקדש

לפני כארבע מאות שנה החלו הענינים בסוריא להתקדר ובשנים שפ"ה-שפ"ו נערכו פרעות והמרות בכח לאסלאם ביהודי העיר וכן בשומרונים הרבים שבה‏. שמואל בן דוד, 'הנוסע הקראי', חמש עשרה שנה אחרי הפרעות מצא בעיר רק 15 משפחות יהודיות ועשר שומרוניות.

היישוב בעיר התאושש מעט, אך מאז עלילת דמשק החל שוב להידלדל. חלק מהמואשמים והנרצחים בעקבות עלילת הדם השקרית, היו ממתפללי ורבני בית כנסת זה וקהילה זו, והדברים נרמזו בכמה מקומות ברחבי בית הכנסת. בפרעות תרפ"ט נפגעו יהודים בדמשק וגם הם הוזכרו בין הקדושים ברמז, מעל לארון הקודש.

על המשורר רבי ישראל נג'ארה שהיה רבה של עזה מסופר כי כאשר היה בצפת העמיד "משמרות" לכל ערב ראש חודש הוא התיקון שתיקנו לקירוב הגאולה ולשלום העם שבגולה ואת המשמרות ערך בבית הכנסת שבכפר ג'ובאר שלפי המסורת משח בו אליהו את אלישע בן שפט לנביא רבי ישראל היה דורש בפניהם דברי מוסר והתעוררות הוא חיבר לשם כך י"ג פיוטים פיוט לכל ערב ראש חודש והם נכללו בספרו "מקוה ישראל" שהזכרתיו וכתב יד שלם ממנו נמצא בבית ג'ובאר היה כפר סמוך לדמשק, כחמישים דקות הליכה מהרובע היהודי העתיק, ועם הזמן נבלע בתוך העיר.

אולם מבעד לכל אלו משך מאות בשנים, עד למלחמת העולם השנייה, היו יהודי דמשק עולים אליו מדי שבת לתפילה. בראש חודש אלול נהגו לעשות שם "משמרת רחמים". בני משפחות נהגו להביא לשם את חוליהם, היו שמים את כתונת החולה על כיסא אליהו ושוהים שם ימים תוך אמונה ותקווה שקדושת המקום תביא מרפא לחוליהם.

...ראוי להזכיר בעניין זה שבמשך שנים רבות המוסתערבים, הספרדים והסיציליאנים קיימו קהילות נפרדות ושמרו בקנאות על ייחודן. היו להן בתי כנסת וארגונים נפרדים משלהן, אולם לאחר תקופה ארוכה הם נטמעו ותרמו לאחדותה של הקהילה...

שלט הקדשה בבסיס ארון הקודש שימר את זכרו של יהודי שנרצח בידי השלטונות הסוריים בו' באדר תשכ"ד כך גם על רצח יהודים נוספים בתקופות שונות נרמז גם בשלטים אחרים ברחבי בית הכנסת, ובמיוחד על עלילת דמשק.

בשנת ה'תשמ"ג (1983) בשלהי מלחמת לבנון ושנה לאחר השלמת הנסיגה מסיני ותחילת תהליך ה"נורמליזציה" פרסם שר החוץ הסורי מוסטפא טלאס את ספרו "המצה של ציון" בערבית, ובה טען שעלילת דמשק הייתה כולה האשמות אמת, ודת היהודים נשענת אכן על שימוש בדם של לא יהודים לאפיית המצות לפסח. לפיכך "אסור לעשות שלום עם היהודים" ואנואר סאדאת "מכר את נשמתו לשטן". בתגובה רשמית על האשמת הסורים בהנחלת אנטישמיות בידי שגריר ארצות הברית, נאמר לו שלסוריה אין דבר נגד היהודים, וכל עניינים התנגדות לציונים (הישראלים) באותה שנה נעצרו מספר יהודים ברחבי סוריה בעוון ריגול, נרצחו באכזריות והוצגו לראווה, ביניהם מאחרוני מתפללי בית הכנסת הי"ד.

מביני דבר מניחים שבאחרונה נותרו כ-250 יהודים בכל רחבי סוריה, שאינם יכולים או רוצים לצאת, מתוכם כ-25 בדמשק כולה.

בשנת תש"ע (2010) משפחת אשקוקה, משפחה יהודית שביקרה במקום לפני מלחמת האזרחים, צילמה סרט בתוך בית הכנסת, שבו תועדו כל חלקיו ותפארתו, והצליחו להבריח את הסרט החוצה. כן שרדו מבית הכנסת תמונות שצולמו בביקור של זוג מבוגר משרידי יהודי דמשק‏.

לטענת ערוץ החדשות RT - 'זמן רוסיה' (התומך בנשיא סוריה, במשטר של איראן ובחיזבאללה בלבנון), בשאר אל-אסעד התיר את שיפוצם וחידושם של 11 בתי כנסת ברחבי סוריה בשנת (תשע"א). הערוץ טען שבניגוד לדברי התקשורת הישראלית, הנזק שנגרם לבית הכנסת ב-2013, נעשה כולו בידי המורדים, ושהערוץ השיעי לבנוני אל מנאר דיווח ש"סוכנים ציוניים" הם ששדדו את קדשי בית הכנסת. במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה, לוחמי אל קאעידה המורדים בנשיא בשאר אל-אסד כבשו את השכונה, בתחילת תשע"ג בפסח תשע"ג בעת קרבות בין מורדים לנאמני הנשיא בשאר אסאד, בית הכנסת נפגע מפצצות מרגמה. תחילה דווח שבית הכנסת נבזז ונהרס. המורדים והצבא הסורי האשימו זה את זה‏. אך כעבור זמן קצר הכתב לענייני ערבים ב'טיימס אוף איזראל' שהגיעו לידיו תמונות המוכיחות שבית הכנסת אמנם נפגע, אך לא נהרס, ושספרי התורה וכלי הקודש הוצאו מהמקום ושמורים במקום מסתור בידי נאמני היהודים. לטענה זו לא נמצאו סימוכין ואין ידוע על גורל קודשי בית הכנסת. שבוע לאחר מכן, בשביעי של פסח פורסם שבית הכנסת נהרס עד היסוד בידי המורדים‏.

שמועות הופצו בדבר פעולה ישראלית להוצאת קדשי בית הכנסת והוצאתם מסוריה דרך טורקיה. אך ארגונים יהודיים ועיתונות יהודית כתבו שמדובר בניסיון להאשמת הציונים בפעולת חבלה של ארגון אל-קאעידה. זמן קצר לאחר מכן, מורדים צילמו סרטון המציג את ההרס בתוך בית הכנסת, ובו נראה שבעיקר נפגעו התקרה והבימה.

כ"ח באייר תשע"ד פורסמו באתר החדשות המצולמות האמריקאי "The Daily Beast" תמונות שבהן נראה בית הכנסת חרב כולו. באתר נטען שבית הכנסת הוחרב במהלך שלשת הימים הקודמים ליום הפרסום ובאותו היום נשלם. לטענת התקשורת בארץ ובעולם, גורמים אלמונים טענו שמדובר בהפצצה בשגגה של חיילים סורים, בנסותם לפגוע במורדים שהתכנסו בקרבת מקום, אך מהתמונות עולה שמדובר בפיצוץ מכוון, כנראה בידי מחבלי אל-קאעידה השולטים בשכונה‏. יש הטוענים כי התמונות ממאי 2014 הן למעשה תמונות של תוצאות ההרס, שאכן בוצע עוד בשביעי של פסח תשע"ג לאחר פגיעת פצצות המרגמה בערב פסח.

חורבן בית הכנסת

כך או כך יש הטוענים שחלק מהתמונות נועדו בכלל להקדים את תמחורם של העתיקות שנגנבו משם ואילו ההרס אינו כה גדול כפי שנראה, אולם גם אילו היו הדברים נכונים הרי שבימים האחרונים נראה כי המלחמה צועדת בצעדי ענק אל האזורים הללו ודמשק הולכת ונעלמת מידיו של אסאד ששמר על איזושהי שפיות במקום.

כל יהודי הביא עימו ספר

אשתקד עם החורבן הגדול בבית הכנסת סיפר חכם יעקב עטאר, יליד דמשק לכתב מוסף דיוקן את זכרונותיו מבית הכנסת: “היינו הולכים מהשכונה היהודית מרחק של כארבעים דקות כדי להתפלל בבית הכנסת הזה בשבתות. זה היה מבנה צר וארוך, ובצד ימין שלו היו מדרגות תלולות שהובילו למערת אליהו הנביא. בכניסה למערה, כיאה למקום קדוש, נהגו להסיר את הנעליים. בפנים הייתה אבן, שעל פי המסורת ישב עליה אליהו הנביא. חולים ומי שביקשו סגולה להצלחה היו מדליקים נרות בחורים שנחצבו בקירות המערה, מתפללים, ובתום התפילה מעבירים יד על הקירות המפויחים ומציירים על מצחם סימן בעזרת הפיח השחור.

“בחצר בית הכנסת הייתה אכסניה שבה ישנו החולים במשך שבוע ימים. סביב בית הכנסת, שכאמור היה מרוחק כמה קילומטרים מהשכונה היהודית, חיו מוסלמים שהתפרנסו משהותם של היהודים במקום. היה להם אינטרס לשמור על בית הכנסת ועל הבאים להתפלל בו“. “היו תקופות, בעיקר לפני שבועות וראש השנה, שבהן זקנים ומקובלים היו מתאספים ליד המערה וקוראים את כל ספר הזוהר“, סיפר הרב משה חדיד, דמשקאי גם הוא. “על המנהג הזה שמענו מהסבים שלנו, ומאוחר יותר מצאנו שהוא כתוב אצל אחד מגדולי הרוח - רבי מרדכי גלאנטיה, הנודע בחיבורו ‘דברי מרדכי‘ (נפטר בדמשק בשנת תקמ“א). באחת מתשובותיו ההלכתיות הוא מתנצל על כך שלא יכול היה להשיב מיד על שאלה שנשאל, מכיוון שהיה עסוק בהתבודדות ובקריאת ספר הזוהר בבית הכנסת בג‘ובאר“.

כאשר הרב עטר נשאל מה עלה בגורל כל ספרי התורה וספרי הקודש שהיו במקום, הוא מסביר:  “ממש לפני שעזבתי את סוריה, כאשר המצב התחיל להסתבך, פחדנו שיפרצו לבית הכנסת ויגנבו את הספרים, ולכן אספנו אותם והעברנו לתלמוד-תורה בדמשק עצמה. היו בערך 170 ספרי תורה בשכונה היהודית בדמשק, כולם ספרים משובחים שנכתבו בידי אומנים על גוויל ולא על קלף משוח. בצורה הזו הדיו לא נספג בקלות בקלף, ולכן הספרים האלו נשארו בהירים עד היום, והם יקרים ועמידים מאוד. מאוחר יותר, כל מי שהתעתד לעזוב את סוריה הגיע לבית הספר, לקח ספר קודש והחביא אותו בין בגדיו כדי להבריחו החוצה“.

חורבנו של בית הכנסת ‘אליהו הנביא‘ חותם עוד פרק בהיסטוריה של הקהילה היהודית ששגשגה בסוריה. מעטים הם היהודים שעדיין מתגוררים שם. למעשה  ההרס של בית הכנסת מצטרף לחורבן היסטורי ותרבותי של ממש בסוריה. סוריה היא אחת המדינות העתיקות ביותר בעולם. בחפירות בשנת 1975 התגלתה בתל מרדיך העיר אבלה (Ebla), בחפירות במקום התגלה ארמון גדול ובו כתובות שמזכירות מקומות בארץ ישראל: חצור, מגידו, ירושלים והעיר דור.

מצבת האבן החרותה

עיר הבירה דמשק היא אחת מהערים הקדומות בעולם. היא שימשה את הח'ליפים לבית אוּמיה, ששלטו באימפריה המוסלמית מדמשק. עד תחילת המלחמה בשנת 2011 עבדו בסוריה עשרות צוותי ארכיאולוגיה ממדינות שונות. רובם נטשו מחקרים של שנים וברחו למדינותיהם כשהסכנה הביטחונית הפכה ממשית. בארגון אונסק“ו, שהכריז על שישה אתרים בסוריה כאתרי מורשת עולמיים, ציינו כי במהלך המלחמה אירעו סוגים שונים של הרס היסטורי.  גורמים בתורכיה ובירדן גילו כי עתיקות ממוזיאונים שונים בסוריה שנפלו בידי המורדים נמכרו בשווקים על ידי סורים שברחו מהמדינה עם השלל. גם בלבנון נמצאו 86 פסיפסים עתיקים שהוברחו מסוריה. הם הוחזרו למשטר בדמשק אבל על פי הערכות המומחים מדובר בחלק קטן מאוד שנתפס לעומת כמות גדולה מאוד של עתיקות שהצליחה להגיע לשווקים בחו“ל. למעשה כשהמלחמה החלה, הממשלה פחדה מביזה ארכיאולוגית כפי שקרה בעיראק שלאחר סדאם חוסיין, ולכן ניסתה לאגור מה שיותר פריטים היסטוריים ולאחסן חלק מהם במכלים מיוחדים כדי להבטיח את שמירתם“.

יצויין כי הליברסיון הצרפתי בישר השבוע כי דמשק מתפוררת. התמוטטות המשטר-רק עניין של זמן עריקות פנימיות בצמרת המשטר קורעים אותו לגזרים. גם שרותי הביטחון הסורים כבר לא מתפקדים. ושכונות שלמות בדמשק מארגנות את ההגנה ההיקפית על עצמם בעצמם. הקופות ריקות ואנשי הביטחון לא קבלו משכורת כבר כמה חודשים. אם הפיקוד הבכיר בורח מהמערכה ומפקיר את החייל הפשוט למאכלת המורדים - אז למה שהם יתאמצו ויסכנו את חייהם בשביל ערמה של פושעים וגנבים שכבר מזמן לא עוסקים בענייני צבא אלא בענייני גנבות וסחיטה.

התיאורים הללו הם בשורה רעה ליהודים האחרונים במקום וכן לחפצי הקדש שעוד נותרו על תילם, יש עדויות אזרחים רבות המספרות על תופעת הסחיטות והגזל שהצבא הסורי עוסק בהם מאז תחילת המרד. בתים שלמים שננטשו מדייריהם עקב הלחימה נבזזים באופן מאורגן כאשר כלי הרכב הצבאיים משמשים רוב זמן כחלק ממערך היסעים של הציוד הגנוב.

בהתחלה הייתה אופטימיות שהמורדים ישמרו על המורשת ההיסטורית של סוריה, אבל גם זו נגוזה מסתבר שהארכאולוגיה והריסתה משמשת דווקא לתעמולה עבורם ונראה הדבר שהם נהנים להרוס מכל הבא ליד וכך להשמיד דורות של תיעוד בכדי להנציח אך ורק את התיעוד שלהם עצמם, מעתה ועד בא לציון גואל בע"ה.