האב השכול הודה מקרב לב לאיש שגרם לו להשאיר את בנו בא"י

סח הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל:

מעשה שהיה בירושלים-של-מעלה כאשר אנשי העיר היו במצב כלכלי קשה מאוד, ונאלצו לשלוח את אחד התלמידי חכמים לגולה על מנת שיאסוף כסף להחזיק את המשפחות העניות והכוללים שפעלו בעיר העתיקה.

ת"ח זה, הרב וואלק שמו, הגיע במסעו גם לעיר שיקאגו בארה"ב, ודרש שם בבית הכנסת המרכזי. בהיותו ירא שמים מרבים, וגם שולט היטב במכמני הנאום והדרשה, הצליח להעביר ליהודֵי העיר את המסר החד והברור, בדבר מעלתם וסגוליותם של לומדי התורה העניים שבירושלים, ועל ייחודיותה וקדושתה של ירושלים בכלל.

הדברים השפיעו היטב על בני הקהילה העשירה, ובמוצאי שבת עמדו יהודים רבים בתור, וביקשו לתרום מכספם לטובת בני ירושלים, ולהצילם מהדוחק הקשה. בין היהודים שבאו לתרום היה גביר נכבד - הרב ירחמיאל וקסלר (שלימים היה לחותנו של הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל). לבד מהצ'ק הגדול שמסר בידי הרב וואלק, אמר שהדברים ששמע בדרשה שבו את ליבו, והשפיעו עליו עד כדי כך, שהחליט לבוא ולבקר בארץ ישראל, להתחקות אחר סודות המקום, ולראות האם קיימת שם אפשרות השקעה והצלחה בפרנסה, ואז יחליט סופית על צעדיו הבאים.

ר' ירחמיאל זה, איש מעשה היה. אמר ועשה. בשלב הראשון הוא הגיע לביקור בארץ ישראל, יחד עם בנו, ופנה בראש ובראשונה אל העיר חברון, שָׁם שָׁכנה הישיבה המהוללה, ישיבת חברון.

הוא פגש שם כמה בחורים במבטא אמריקאי, וכשהתייעץ עמם האם כדאי להשאיר את בנו בישיבת חברון, המליצו לו בכל פה לעשות זאת. והאב החליט להשאיר את בנו בן השש עשרה, יחזקאל, בישיבה.

בן זה הגיע כאמור יחד עם אביו לביקור בארץ הקודש, וכשראה האב כי טוב הוא, ולאחר שהתבשם מהאוויר והאווירה של חברון, החליט - כצעד ראשון בדרך להשתקעותו המוחלטת בארץ ישראל - להשאיר את בנו בישיבת חברון, כשהתכנון הוא שבתוך מספר חודשים תגיע כל משפחת וקסלר לתקוע יתד בארץ ישראל.

כל זה היה בחורף תרפ"ט. בחודש אב של אותה שנה, ביום ח"י בו, פרצו הפרעות – פרעות תרפ"ט, ורבים מתושבי העיר ובני הישיבה נטבחו בידי הפורעים הערביים. אחד הנרצחים היה יחזקאל וקסלר הי"ד, בנו של ר' ירחמיאל.

למן אותה עת, כאשר הזדמן שוב הרב וואלק לארה"ב, כדי לאסוף כסף עבור עניי ירושלים, הדיר את רגליו מקהילת היהודים העשירה של שיקאגו. לאחר האסון הגדול שפקד את משפחת וקסלר, חשש מפגישה עם ר' ירחמיאל, שהרי על ידי הדרשה שלו החליט לשלוח את הבן לישיבת חברון.

אבל, באחד מביקוריו באמריקה, בלכתו ברחוב ראשי בניו-יורק, הוא פוגש מולו לפתע את ירחמיאל וקסלר. הרב וואלק התבלבל לרגע, ואילו האיש שניצב מולו, שואל אותו בפנים מחייכות 'לאן נעלמת? מדוע לא רואים אותך כבר בקהילה שלנו? הרי הדרשה שלכם עוד זכורה באוזניי עד היום כל כך לטובה'!

והרב וואלק לא כיחד. הוא אמר לאב השכול את האמת. 'לא הגעתי אל הקהילה, מפני שחששתי מהרגע שבו אצטרך להצטדק בפניכם על הפוגרום בישיבת חברון, אם וכאשר תטילו עליי את האחריות למות בנכם'!

הרב וקסלר עמד משתאה; 'אתה צריך להצטדק בפניי?! על מה?! מה חטאת ומה פשעת נגדי?! ההיפך הוא הנכון; אין לך מושג איזה חסד עשית עמדי ועם כל משפחתי, ואיזו הכרת הטוב אנחנו כולנו מחוייבים לך'!

הרב וואלק הביט עליו בהשתוממות, כלא מבין בדיוק לְמה הדברים נסובים, ואז הסביר לו וקסלר דברים כהווייתם: 'בן יקיר היה לי בשם יחזקאל. אהבתי אותו מאוד. ארבעים יום קודם יצירת הוולד קבעו בשמים שהוא יעזוב את העולם בגיל שש עשרה שנה. אף אחד לא היה יכול לשנות את הגזירה. אלמלא שמעתי את הדרשה שלך על חשיבותה של ירושלים וארץ ישראל, היה יחזקאל נשאר כאן באמריקה, וגורלו היה כגורלם של כל חבריו באמריקה, שאינם בני תורה, ולבסוף היה מוצא כאן את מותו בדרך אחרת, בתאונת דרכים או ממחלה רח"ל.

'רק בזכות הדרשה שלכם, עלה בני למרומים בדרגה של בן תורה אמיתי, וזכה לעמול ולהתייגע בתורה, ולבסוף עוד זכה למות על קידוש ה' הגדול והנורא. ובעד זה אני אסיר תודה לכבודו כל הימים'!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.