פרשת שלח: מדור המרגלים לדור המילקי

הרבה מים זרמו בירדן מאז כינה יצחק רבין המנוח את היורדים מהארץ 'נפולת של נמושות'. אם פעם ירידה מהארץ נעשתה כמעט במחתרת, מגובה תמיד בסיפור משכנע וכמעט מתנצל, היום דרכון זר או אשרת שהייה בחו"ל הם סיבה לגאווה. אנשי המילקי משתבחים בברלין הבנויה, ואנשי עמק הסיליקון יושבים על סיר הבשר בקליפורניה. במקום למתוח ביקורת על היורדים, הפוליטיקאים הישראלים שוקדים על הצעת חוק שתבטיח להם בעתיד זכות הצבעה. היום כבר אף אחד לא יעז לטעון שישראלי טוב הוא רק מי שגר בישראל.

במשך אלפיים שנות גלות התגעגע עם ישראל לארץ ישראל. געגועים אלה הינם תופעה פלאית, המזכה את ארצנו בצדק בתואר 'ארץ חמדה'. במשך דורות נכסף העם למולדתו אותה מעולם לא הכיר, כבן שגדל בחיק משפחה מאמצת המתגעגע אל שורשיו הביולוגיים. גם כאשר חוו את העובדה כי 'ארץ ישראל נקנית בייסורים', גם כאשר נוכחו כי אין כאן פרנסה, עלו יהודים לייבש את הביצות וליישב את הארץ, או לחילופין לחיות חיי עוני ודלות בתמיכת אחיהם שבחו"ל. אכן 'ארץ חמדה': ארץ שהיא מחמד עינם וליבם של בני העם היהודי. גם החלוצים שרו בימיה היפים של הציונות 'פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות'.

מקור הביטוי ארץ חמדה הוא בפרק ק"ו בתהילים, שם מוזכר חטא המרגלים שהתרחש בפרשתנו, פרשת שלח. על המרגלים והשומעים להם אמר דוד המלך: "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו".  בפרשת השבוע אנו קוראים על המרגלים שהפיחו דמורליזציה בקרב העם החונה במדבר ומצפה מהם לדיווחים על הארץ המיועדת. בעקבות ההפחדות בכה העם בכי של אכזבה ופחד: לפתע הם איבדו את ביטחונם בבורא שהוציאם מארץ מצרים באותות ומופתים. על הצער וחוסר האמון הבלתי הגיוניים הללו, נענש דור המדבר ולא זכה להיכנס לארץ. אולם לא היה זה העונש היחידי: בגלל חטא המרגלים נגזרה על עם ישראל גם גלות מהארץ בעתיד. עונש זה לא היה על חוסר האמונה שלהם, אלא על חטא אחר: אי ההכרה בערכה של הארץ, זלזול במתנה הנפלאה שרצה השם לתת לעם ישראל.

אדם שאינו מכיר בערכו של דבר – מתחיל בכך את תהליך ההתרחקות וההתנתקות ממנו, ומאבד את זכותו אליו. בהתאם, חוסר הערכה לארץ חמדה הביא לעונש הגלות. כדי להיות קשור בבטחה לדבר ערך, יש להעריך אותו נכונה!

היום, כשזכינו והיישוב היהודי הגדול בעולם נמצא שוב בארץ ישראל, האם אנחנו יודעים להעריך את הארץ? בדורות עברו גלו יהודים מן הארץ על ידי אויבים, ועזבו אותה בבכי וגעגועים. דווקא הדור שלנו, שזכה לקיבוץ גלויות בארץ ישראל וחונך על ברכי הציונות כשארץ ישראל היא הערך העליון שלו, מפגין סימנים של המשך תופעת 'וימאסו בארץ חמדה'. הדור של היום לא מואס בארץ חמדה מפחד הענקים: הניתוק שהם מרגישים מהארץ הוא חלק ממערכת שלמה של חיי חומרנות, מנותקים מקדושה וממילא מתחושת חיבור לארץ הקודש.

ובכל זאת, עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם ערכי בארצנו, ואנו מקוים לקיום החזון של 'ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים'. בעת בה ישיב השם לב בנים על אבותם, ישובו גם כולם ויכירו בערכה של ארץ חמדה שהנחיל השם לאבותינו.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.