מדוע אלוקים נותן לבעלי חיים לסבול בטבע?

מוטי שואל: "שלום רב, ראיתי קטע בוידאו על קבוצה של צבועים שצדה זברה מסכנה, וטורפת אותה בעודה בחיים. עכשיו, אני מבין שייסורים מגיעים לאדם בגלל חטאים, אך אני רואה שגם חיות סובלות, הן נאכלות באכזריות בטבע, ויש גם חיות שנולדות עיוורות, חולות או שמשוטטות רעבות. אך אין להם כל בחירה, אז למה הן סובלות?"

* * *

שלום וברכה מוטי, ותודה על שאלתך,

בעלי החיים ניתנו עבור האדם, כך שהטבע משקף את מעשי האדם. הסיבה שיש אסונות טבע ומה שנראה כמו רוע ואכזריות בטבע - הוא בגלל החטאים של האנושות. לפני המבול מסופר שבעלי החיים חטאו במעשים שאינם כדרך הטבע - מכיוון שבני האדם חטאו במעשים שכאלה (לפי חלק מהפירושים, אף מלאכים ירדו ממדרגתם בדור המבול בעקבות חטאי האדם). בע"ה כשתגיע הגאולה השלמה ותחיית המתים, נחזור לימי האדם הראשון, העולם יעלה בדרגה, ואז גם תתבטל האכזריות שאתה רואה בטבע. כי אכזריות זו משקפת את מעשי האנושות כראי.

כמובן שגם לאחר תשובה זו תוכל לשאול, מדוע בעלי החיים צריכים לשקף את מעשינו, ולסבול בגללנו?

התשובה האמיתית לשאלה זו, היא שאין הדברים נוראים כפי שאתה משערם. כי דרכו של האדם היא לייצר האנשה כלפי בעלי החיים.

רבים שכחו, או אינם יודעים, שבעלי החיים פועלים על אינסטינקטים (תכונות מולדות), ואינם חושבים מחשבות או מבינים בעצמם את העולם הסובב אותם. כך לדוגמה, ציפורים אינן לומדות לעוף. ידיעה זו טבועה במוחן של כל הציפורים. גוזלים שבקעו מביצים, ולא הכירו את אמם, יהיו מסוגלים לעוף בכוחות עצמם כשיגדלו, ואף יידעו כיצד לנווט ולהגיע לארצות רחוקות. גם נמלים אינן לומדות כיצד לבנות קן, או להשיג אוכל בשיירה, כל הידע הזה כבר מתוכנת בראשן; מרגע בקיעתה מהביצה יודעת כל נמלה את תפקידה. בעלי החיים מתנהגים באופן אוטומטי לפי התכונות הטבועות בהם, ולכן ניתן למצוא דרכים קלות לאלף אותם.

פירוש הדבר הוא גם, שבעלי חיים אינם יודעים כלל את פירוש המושג "רחמים" או "מוסר": אותה חתולה שדאגה במסירות נפש לגוריה הקטנים, תהיה מסוגלת לתקוף אותם כעבור מספר חודשים על פיסת מזון, כאשר יהיו בוגרים יותר; דובים שנקלעים לרעב ממושך יאכלו את הגורים שלהם, כי רק כך הם יוכלו לשרוד ולהביא עוד גורים לעולם בעתיד. ידע זה טבוע בראשם, כך שאין להם כלל מושגים של טוב ורע, צדק או רחמים.

ניסוי שנערך, הראה שכלבים שננזפו על מעשים "רעים" שעשו, לא חשו מבויישים ונעלבים אם לא נתפסו על כך וננזפו בידי הבעלים שלהם. מצד שני, כלבים שננזפו בידי בעליהם אף על מעשים "לא רעים" שעשו - חשו מבויישים ונעלבים. מכאן נראה שעבור כלבים, הנזיפה של הבעלים שלהם הוא בגדר עונש עבורם, ולא שהכלבים מסוגלים ללמוד ערכים של טוב ורע ולפתח מצפון. אף כלב לא יחוש אשמה או חרטה אם פגע באדם זר, או בבעל חיים אחר, והוא יודע שלא ייענש על כך.

מכיוון שהקב"ה ברא את בעלי החיים ללא השגה מוסרית של טוב ורע, לא תהיה להם כל תלונה מוסרית על מה שאנו מגדירים בתור רוע או סבל או אכזריות בטבע. חתול שאיבד את עינו ימשיך לחיות את חייו כרגיל, ולא יביע צער או כעס על המום שיאלץ לחיות איתו עד סוף ימיו.

לבעלי חיים אין יכולת חשיבה ותחושת רחמים עצמיים, הם לא חושבים על מצבם, אין להם שיקולים מוסריים או מחשבות על העתיד. הם חיים את ההווה ואת הרגע, ללא חשיבה חופשית משלהם. לפיכך, אין כאבם על מצבם הפיזי כמו כאבו של האדם, החש וגם חושב על עצמו.

גם הזברה המסכנה שראית לא מרגישה את הצער-המוסרי שאנו מרגישים כלפיה כבני אדם, היא אינה שואלת "למה?", ואין לה תחושה של חוסר-צדק, עצב או כעס כלפי הבריאה. היא מטבעה מקבלת את הדברים כפי שהם, ולא מרגישה שיש איזו אכזריות כלפיה, כי אכזריות או חוסר צדק לא קיימים בעולם המושגים שלה. לא מטריד אף בהמה ה"צדק" של האריה הטורף אותה, ואף חיה אינה מצטערת על כך שהיא מתה "בלא עוול בכפה". הזברה לא מתלוננת על כך שיש צבועים שטורפים אותה, היא פשוט חיה את הסיטואציה הזו בדיוק כפי שקודם לכן אכלה עשב ושתתה מים באופן אוטומטי ללא כל מחשבה.

כעת יש לשים לב, כי אין פירוש הדבר שבעלי חיים אינם מרגישים צער וכאב. ברור בתכלית הבירור שיש לבעלי החיים רגשות (כלב ללא ספק מרגיש רגש כלפי בעליו), והם מרגישים כאב. יש לבעלי החיים רגשות, אך אין להם שליטה ומחשבה על הרגשות הללו. ומכיוון שאין לבעלי החיים מחשבה ובחירה חופשית, יש להימנע מהאנשה המציירת להם תכונות אנושיות של הבנה ושל רגש מוסרי.

הרגשות של בעלי חיים הם מטבעם רגשות בלתי מפותחים, ולא יכולים לכלול בתוכם קונצפט גבוה כל כך כמו מערכת מוסר, צדק, ערכים ובחירה בין טוב לרע. ההתנהגויות שאנו רואים בעולם החי, הם התוצאה של אינסטינקטים, ולא של בחירה מודעת וחשיבה.

ישנן דוגמאות למצוות רבות שמראות לכאורה התחשבות כלפי בעלי החיים, ואף הגמרא מציינת דוגמאות רבות להקפדה חמורה מאוד שה' מקפיד כלפי מי שמזלזל בצערם של בעלי החיים. אך אין פירוש הדבר לומר שמצוות אלה נועדו עבור בעלי החיים, כי עובדה, שבעלי החיים הורגים ונהרגים בטבע, עם או בלי האדם.

מצוות כמו כיסוי הדם, ולא תבשל גדי בחלב אמו, מגלות לנו שהמצוות לא נועדו עבור רווחת בעלי החיים (שבמילא לא יודעים מה נעשה בגופם ודמם לאחר מותם), אלא נועדו לחנך את האדם לכבד את הבריאה וכל מה שניתן ברשותו. זוהי דרכה של התורה להטביע בנו מידה של הכרת הטוב, התחשבות ורחמים, שבאמצעותן זוכים אנו להידמות לקב"ה ולהתקרב אליו יתברך.

חשוב לא לצער בעלי חיים - למען חיזוק רגש הרחמים שלנו. הקב"ה לא רוצה שנאבד את צלם האנוש שלנו. אך מותר לשחוט ולאכול בעלי חיים, ולהשתמש בהם לצורך. כך נקשר האדם לבריאה שיצר הקב"ה, על ידי השימוש בטבע ובבעלי החיים, במידה ובהגבלה שמפתחת אצלו את רגש הרחמים. ודווקא המגע והצורך התמידי בבעלי החיים, הוא שמאפשר לנו לקיים מצוות אלה, שמחנכות אותנו לאהוב את הבריאה ולהודות לקב"ה עליה.