הרב יצחק זילברשטיין
הקונה ביקש ’מנה מכובדת’ נוספת עבור ה...כלב
"אני מבין שהכלב צריך לאכול, אבל מדוע מנה כל כך יקרה?! אתן לך עצמות ושיירי מאכל". פתח עלי שתי עיניים תמהות והשיב: "וכי זה הגון לשבת לצידו ולאכול מנה מכובדת ולו ליתן עצמות ופסולת מאכל?!..."
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ל' סיון התשע"ה |עודכן
אל מו"ר שליט"א פנה יהודי וסיפר:
אני בעל מסעדת בשרים יוקרתית בעיר תל-אביב. בס"ד זכיתי לשוב בתשובה, ודאגתי להעלות את רמת הכשרות במסעדה, וב"ה כיום המזון המוגש בה כשר למהדרין.
והנה, לא אחת קורה, שאל המסעדה מגיע אדם מלווה בכלב או בשני כלבים, ומזמין עבורו מנה, ולאחר מכן מוסיף ומבקש מנה נוספת, בדיוק כמו המנה הראשונה, עבור הכלב... (אגב, היה לקוח אחד שהערתי לו: "אני מבין שהכלב צריך לאכול, אבל מדוע מנה כל כך יקרה?! אתן לך עצמות ושיירי מאכל". פתח עלי שתי עיניים תמהות והשיב: "וכי זה הגון לשבת לצידו ולאכול מנה מכובדת ולו ליתן עצמות ופסולת מאכל?!...").
ובכן, במסגרת שיעורי הדף היומי בהם אני משתתף, הגענו בס"ד למסכת תענית, ובדף כ' ע"ב, למדנו את דברי רב הונא, שמאכל הראוי לאדם אין מאכילים לבהמה, וביאר רש"י בב' אופנים: א) המאכיל לבהמות אוכל הראוי לבני אדם, מבזה הוא בכך את האוכל, ונראה כבועט בטובה שהשפיע השי"ת בעולם, שהכין אוכל זה לבני אדם. ב) דבר זה הוא בזבוז ממון, שהרי אפשר להאכיל את הבהמה במאכל זול יותר, והרי התורה חסה על ממונם של ישראל. דברי הגמרא הובאו להלכה במגן אברהם (סי' קע"א סק"א), ובמשנ"ב (שם סקי"א)[1].
לאור הדברים, מבקש בעל המסעדה לשאול: האם עלי להימנע מלמכור מנות אוכל שמזמין הקונה עבור בעלי החיים שלו?...
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
בעל המסעדה מוכר לקונה מאכל טוב וכשר, ולא מאכל שאסור מצד עצמו, ורק שיכול הקונה להשתמש בו לדבר איסור, וממילא אין בכך איסור 'לפני עיור', כי אינו נותן בידו 'מכשול' (כנתינת יין לנזיר). בדומה לזה מצינו בתשובת האגרות משה (יו"ד ח"א סי' ע"ב), שמותר להשכיר אולם חתונות לבני זוג שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, ואף על פי שמן הסתם ירקדו באולם ריקודים אסורים, מכל מקום הוא לא נותן להם 'חתיכה דאיסורא', כי האולם עצמו, אפשר להשתמש בו שימושים של היתר, ומה שבני הזוג ישתמשו בו לאיסור, הם החוטאים, אבל גוף האולם הוא חפץ של היתר.
אולם, אין למוכר (או למלצר) להגיש את המאכלים לפני הכלב, אלא יניח את המנות לפני הקונה, ויסביר לו את דברי חז"ל בגמרא בתענית. וכעין זה מצינו שהתירו הפוסקים לבעלי מסעדות למכור מאכלים לאנשים אשר ידוע שאינם מברכים על אכילתם ואינם נוטלים ידיהם, אך עם זאת יש להציב שלט בולט, ולכתוב עליו בגדול שיש ליטול ידיים לפני אכילת פת, וכן יופיעו בשלט הברכות לפני ואחרי האכילה (יעויין ב'פסקי תשובות' סי' קס"ט אות ד'). ואמנם שם יתכן שהקונה בכל זאת יברך על מאכלו, וכאן רואים אנו שקונה עבור כלבו, מכל מקום נראה להתיר, כי עיקר איסור נתינת מאכלי אדם לבהמה, אינו ברור כל כך, וכפי שציין המשנ"ב (שם) שבאליה רבה מסתפק אם הלכה בזה כרב הונא.
עוד יש לציין את דברי ה'כתב סופר' (או"ח סי' ל"ג, הובא ב'כף החיים' סי' קע"א סק"ט), שדווקא לבהמת אחרים אסור להאכיל מאכלים הראויים לאדם, אבל לבהמתו מותר להאכיל, כי יש לו ריווח כשמאכיל אותה דברים הראויים לאדם, שעל ידי זה תתרבה כוחה ותשמן. אכן יתכן שאין דבריו שייכים אלא בבהמה שעושה בה מלאכתו, כשור וחמור, ולא בסתם חיית מחמד ושעשוע. (וע"ע בדרכי תשובה יו"ד סי' ס"א ס"ק פ"ב).
לסיכום: אין להגיש את המאכל לפני הכלב, אלא יש להניחו לפני הקונה דווקא, ולציין בפניו את דברי חז"ל הקדושים, שציוו שלא לבעוט בטובה שהשפיע עלינו הקב"ה.
[1] וראוי לציין כאן לדברי ה'פסקי תשובות' (שם הערה 41), שכתב להעיר למבקרים בגן-החיות, ונותנים (לשם סקרנות ותענוג) ממאכלי אדם כפירות וירקות וכדו' לבעלי חיים, שלא טוב הם עושים, ויש בכך איסור בל תשחית והפסד ובזיון אוכלים (שכן הבעלי חיים הנמצאים שם מקבלים מזונותיהם מהממונים על טיפולם). אמנם ניתן ליתן להם שיורי מאכלים (או ירקות רקובים וכדו') שאין דעת בני אדם לאוכלם.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.