הרב יצחק זילברשטיין
האם יש לציית לתקנת בית הסוהר ולקרוא לאסיר במספרו?
האם מותר ליהודי לשתף פעולה עם השלטונות שקבעו כך, או שמא יש להימנע מלקרוא לאסיר במספר כדי שלא ימחה שמו האמיתי?
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ל' סיון התשע"ה |עודכן
בבית כלא מסויים באחת ממדינות העולם, מוכנסים פושעים שעברו עבירות חמורות, ותקנת הנהלת הכלא במקום היא, שכדי להשפיל את הפושעים, לדכאם ולרמוס את כבודם, מוחקים את שמם, ונותנים להם "מספר", וכל הצוות והאסירים נדרשים לקרוא לאסיר דווקא על פי המספר שלו. (וכידוע, העלמת שמו של האדם נחשבת להשפלתו ואף לביטול ישותו, וכנאמר בתהילים (ד', ג') "בני איש עד מֶה כבודי לכלימה", וביאר רש"י, שכוונת דוד המלך ע"ה לומר לאויביו: עד מתי אתם מבזים אותי ולא קוראים לי בשמי אלא 'בן ישי'. וכי אין לי שֵם?!).
אחד האסירים היהודים ששוהה במקום, זכה לשוב בתשובה שלימה, ושלח לשאול את פי מו"ר שליט"א: כיצד עלינו להתייחס להוראה זו שיש לקרוא לאסירים במספרים בלבד? ולמשל, אני משמש כגבאי במניין האסירים, האם כשאני מזמין את המתפלל לעלות לתורה אוכל לפנות אליו, ובמקום לומר "יעמוד יוסף בן שמעון" אומר "יעמוד מאתיים ושבעים". יצויין, שבמשך הזמן כולם שוכחים את שמו האמיתי, ונקרא בפי כל מספר מאתיים ושבעים.
נשאלת אפוא השאלה, האם מותר ליהודי לשתף פעולה עם השלטונות שקבעו כך, או שמא יש להימנע מלקרוא לאסיר במספר כדי שלא ימחה שמו האמיתי?
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
שמו של היהודי חשוב מאוד, והוא צריך להיקרא בשמו, עד כדי כך שהיה לגמרא ביבמות (כ"ד.) צד לומר, שמהפסוק "יקום על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו בישראל" (דברים כ"ה, ו'), יש ללמוד שאת הבן הנולד ליבם והיבמה, יש לקרוא על שם האח שנפטר ללא בנים, (ואמנם המסקנה אינה כך, אלא הפסוק מלמד שהיבם קם תחת אחיו ויורש את נחלתו, אך מכל מקום למדנו שיש חשיבות לשם האדם, ויש להיזהר שלא ימחה חלילה).
ויעויין בשו"ע (יו"ד סי' רס"ג ס"ה), שאפילו לתינוק שמת קוראים שם, "כדי שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים". ויעויין עוד ברשב"א (ח"ד ס"ל) שכתב: "דע כי קריאת השם, יורה על הקיום. ובדבר המתפסד ואין לו קיום, אין ראוי לקרות לו שם. ויורה על זה, שם רשעים ירקב...".
הרי לנו, ששם הוא דבר חשוב מאוד, והוא המהות והקיום של האדם, ואין למחות את שמו של האדם חלילה. ולכן, אם בבית האסורים רוצים להשכיח את שם האסיר, באופן שקוראים לו במספר, אין לשתף פעולה בזה, ויש להשתדל לקרוא לו בשמו, על כל פנים פעם בשלושים יום, שלא יישכח שמו.
ואם הוא הגבאי, וצריך לקרוא לחבירו לעלות לתורה, לא יקרא לו במספר 270, שאין זה שמו, אלא יאמר 'יעמוד בכבוד', (אם חושש לקרוא לו בשמו האמיתי).
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>