לאחר קבלת המתנה, גילתה היולדת שהיא זכאית לשלושה ימי החלמה בחינם

מעשה שהיה בראובן שבשעה טובה ילדה אשתו בן זכר. לאחר השחרור מבית החולים, הרגישה היולדת שהיא זקוקה לכמה ימי מנוחה בבית החלמה ליולדות, אלא שהדבר לא התאפשר מחמת מצבם הכלכלי הקשה של בני הזוג, ולכן חזרה היולדת לביתה.

אל הברית של הרך הנולד, הגיע יהודי נדיב בשם שמעון (שאינו מבני המשפחה), והבחין במצבם הדחוק של בני הזוג. שוחח עם הבעל, והלה סיפר על הצורך הגדול של אשתו לימי מנוחה והחלמה. מיד שלף שמעון את פנקס הצ'קים ושאל כמה עולה כל יום בבית החלמה. הבעל השיב 600 שקלים, ושמעון רשם צ'ק על סך 1800 שקלים עבור שלושה ימים, ומסרו לראובן.

כשהגיעה היולדת לבית ההחלמה, ישבה בחדר האוכל עם שאר היולדות, ושיחתם סבבה סביב עלות השהייה בבית ההחלמה. אחת היולדות אמרה, שמי שיש לה ביטוח משלים של קופת חולים מסויימת, זכאית לשלושה ימי שהייה בבית ההחלמה מטעמם.

אשת ראובן שמחה מאוד לשמוע את הדברים, כי היא מבוטחת באותה קופה, ומיהרה לספר על כך לבעלה, והלה ניגש לקופה לקבל את ההחזר הכספי.

כעבור שלושה ימים נפלאים של מנוחה, הגברת חזרה לביתה עם התינוק, מלאה כוחות חדשים ורעננים לגדל את בנה ולטפל בענייני הבית.

אבל אז התעוררו בני הזוג בשאלה - האם הם צריכים להחזיר לשמעון את כספו, כיון שאחרי הכל לא נזקקו לכסף שנתן, או שמא יוכלו להשאירו בידם, ובפרט לאור העובדה שגם כעת הם זקוקים לכסף, כי הפרוטה אינה מצויה בכיסם?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מבואר במשנה במסכת פאה (פ"ה מ"ד), שעשיר שהיה עובר ממקום למקום, ובמהלך דרכו לא נותר לו לא מזון ולא כסף, הדין הוא שרשאי ליטול מהשדות והכרמים 'מתנות עניים' - לקט שכחה ופאה, על אף שעשיר הוא, וזאת משום שבאותה שעה נחשב לעני חסר-כל. ואף כשיגיע לביתו אינו חייב לשלם עבור המזון שקיבל, כי 'עני היה באותה שעה'. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רנ"ג ס"ד): "בעל הבית ההולך ממקום למקום, וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל, יטול צדקה, וכשיחזור לביתו אינו חייב לשלם, דהוה ליה כעני והֶעֱשיר, שאינו חייב לשלם".

רואים אנו, שיש לדון את מצבו של המקבל 'באשר הוא שם', כפי מצבו בשעה שקיבל את הצדקה.

ובמקרה דנן, בשעה שהנדיב נתן את הצ'ק לבני הזוג, הם הרי לא ידעו מאומה אודות הזכות שלהם מהביטוח המשלים, כך שביחס לשהות בבית ההחלמה, הם נחשבו לעניים אמיתיים, ורק שבהיות היולדת בבית ההבראה נודע לה באופן מקרי אודות הזכות המיוחדת, והרי רבים אינם מודעים למידע הזה, והוא אינו עשוי כל כך להתגלות, ולכן נראה שחלה מצוות נתינת הצדקה של הנדיב, ובני הזוג רשאים להשאיר אצלם את הסכום[1]. זאת ועוד, שיתכן שהנדיב שתרם בנפש חפצה לאחר שהבחין במצוקת המשפחה, אינו מעוניין לקבל בחזרה את הסכום, אלא מוותר עליו ברוחו הנדיבה למען רווחת המשפחה הענייה.

לסיכום: בני הזוג יוכלו להשאיר בידם את הסכום שקיבלו מהנדיב.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.