כל הרכישות שביצעה האשה היו מחמת התקף ה’מאניה’

מעשה בראובן שפנה אל מתווך, וביקש שימצא לו קונה לדירתו, שמעוניין למוכרה בשני מיליון שקלים. כעבור מספר ימים, הגיעה (על ידי המתווך) גברת מבוגרת, התרשמה מאוד מהדירה, שכללה גם גג רחב ידיים, והחליטה לבצע את הרכישה כבר באותו יום.

לאחר חתימת חוזה הרכישה, שילם ראובן למתווך דמי תיווך בסך של עשרים אלף שקלים.

כעבור שבוע, מגיע אל ראובן יהודי, ומציג עצמו כעורך-דינה של הגברת שקנתה את דירתו. האיש הודיע שהגברת מאושפזת כעת באופן כפייתי, בבית-חולים לחולי נפש, רח"ל, משום שסובלת מבעיה נפשית דו-קוטבית הנקראת 'מאניה דפרסיה', אשר גורמת לסובל בה בעת התקף ה'מאניה' להיות בפעילות יתר, ובולמוס רכישה בלתי מבוקר.

'בימי רכישת דירתך – ציין העורך דין – הגברת רכשה בנוסף וילה מפוארת באזור יוקרה, מכונית שרד חדשה, רהיטים ושטיחים, ועוד רשימה ארוכה של פריטים יקרים... כל הרכישות נעשו בצורה בלתי שפויה, מחמת הבעיה הנפשית החמורה, שמאופיינת בהתנהגות חריגה של פעלתנות יתר, דיבורים בלתי פוסקים, אי-יכולת להירדם, ובעיקר רכישה בלתי מבוקרת בהרבה תחומים'.

עורך הדין תובע לבטל את עסקת רכישת הדירה, בשל אי שפיותה של האשה בעת הרכישה מחמת התקף ה'מאניה'.

הנידון הובא (על ידי בית המשפט) לטיפולו וחוות-דעתו של רופא פסיכיאטרי ירא שמים. הלה פנה אל מו"ר שליט"א, ואישר כי נראה בעליל שאכן האשה סבלה בעת הרכישה מהתקפת ה'מאניה', והיתה במצב רוח מוגזם של 'אופוריה'; ומבקש הרופא לשאול: מהי דעת ההלכה בנוגע לקניות שביצעה מתוך 'בולמוס הרכישה', כאשר למראית עין, לא נראו עליה שום תופעות חריגות בשעת הרכישה – האם רכישות אלו ברות תוקף על פי הדין או לא?

שאלה נוספת שהעלה הרופא: במידה ואכן רכישת הדירה בטלה – מה בדבר שכרו של המתווך – האם ראובן בעל הדירה זכאי לתבוע את העשרים אלף שקלים בחזרה?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נאמר במסכת חגיגה (ד'.): איזהו שוטה (וביאר רש"י: שוטה האמור בכל מקום, שפטור מן המצוות והעונש, ואין קניינו קניין ואין ממכרו ממכר)? - זה המאבד כל מה שנותנים לו.

וכן שנינו בשו"ע בהלכות עדות (חו"מ סי' ל"ה ס"י): "המבוהלים והנחפזים בדעתם, והמשתגעים ביותר, הרי אלו בכלל השוטים. ודבר זה לפי מה שיראה לדיין, שאי אפשר לכוין הדעת בכתב". וביאר הסמ"ע: "נראה שכל אלו, פירושם הוא שאינם מתונים בענייניהם, אלא כל מעשיהן עושים במהירות, ולא מבינים לסוף העניין ולתכלית המעשה, ומשום כך זה גם כן בשם שיגעון ושטות ייחשב".

נוכל ללמוד מהדברים, שאם ברור לנו ללא שום ספק, שרכישת הדירה על ידי האשה, היתה מתוך התקף ה'מאניה', שהכניסה למרץ מוגבר, פעלתנות חסרת מנוחה, ובולמוס של קניות מופרזות ומוגזמות ללא שפיות הדעת, הרי שהרכישה בטלה ומבוטלת, משום שהיתה האשה בגדר 'מאבד מה שנותנים לו'. והגם שפעולת קנייה היא פעולה של 'רכושתנות', מכל מקום, מאחר ונעשתה ללא שפיות הדעת ומתינות, נחפזות ופעלתנות חסרת מנוחה, הרי שהיא נחשבת ל'איבוד ממון'.

ומאחר והאשה היתה בעת הרכישה בגדר 'שוטה', הרי שהמכירה בטלה, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ה ס"כ): "השוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר, לא במטלטלים ולא בקרקע".

ובאשר לשכרו של המתווך – יעויין ב'הליכות ישראל' (סי' ט'), שכתב שכאשר המקח התבטל (למפרע) מחמת מקח טעות, אם כן נמצא שהמתווך טרח אך לא גמר את העסקה, וכאילו לא היה מקח מעולם, וממילא אינו זכאי לדמי תיווך. לאור זאת, היה מקום לומר, שגם במקרה דנן המתווך יצטרך להשיב את הממון שקיבל, כי התברר שלא הביא לראובן 'קונה', אלא 'שוטה', ובפועל לא התבצעה כלל רכישה.

אולם, נראה שקיים חילוק בין סתם מקרה של מקח טעות (כגון שנמצא שהבית הנמכר היה מעוקל וכדו'), לבין נידוננו, כי בסתם מקח טעות, למפרע התברר שהמתווך לא פעל מאומה, כי התבקש לתווך דירה, ובפועל תיווך דבר אחר; אבל במקרה דנן, המתווך טרח ופעל כיאות, ואף על פי שהעסקה התבטלה, מכל מקום 'קניין' הדירה התבטל, בגין אי שפיות הקונה, אך 'טרחת' המתווך להבאה לידי רכישת הדירה לא התבטלה.

ואמנם למלוא דמי התיווך מסתבר שאינו זכאי, מכל מקום לאחר שראובן פנה אליו וביקש לשכור את שירותיו, והמתווך אכן עשה כדבריו והביא את העניין לידי גמר (כשהכל היה נראה כשורה), ראוי ליתן לו שכר מועט, עבור טרחתו והוצאותיו, (ויעויין בשו"ת זרע אמת יו"ד סי' נ"ה).

לסיכום: א) רכישת הדירה של האשה בטלה, משום שנעשתה מכח חוסר שפיות מוחלטת.

ב) המתווך צריך להשיב את דמי התיווך שקיבל מראובן מוכר הדירה. אך ראוי שראובן יתן לו שכר מועט עבור טרחתו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.