אין לך אדם שאין לו שעה: על הצורך לדעת את מקומנו

הפרעות שינה היא בעיה ממנה סובל חלק גדול מהאוכלוסייה הבוגרת. השינה הערבה של רבים מאתנו, הופסקה לא פעם מחמת זמזום של זבוב טורדני. כאשר זה קורה, אנו קמים מהמיטה בחוסר סבלנות, מדליקים את האור ומחפשים את אותו זבוב סורר, במטרה לסלקו מהחדר – במקרה הטוב, או לרסס עליו חומר קוטל זבובים – במקרה הפחות טוב. מה שמעניין, שבדרך כלל המאמצים הם לשווא. הזבוב מתחבא אי-שם בין הארון לקיר, ואנו מכבים את האור בייאוש משום שלא מצאנו אותו, ובתקווה שגם הזבוב ילך לישון עד הבוקר – תקווה הנמוגה שניות לפני שאנו שוקעים שוב בחלום מתוק.  

מתברר, שישנם אנשים המוכנים לשלם כסף רב עבור אותם זבובים. לאחרונה התפרסמה כתבה, שמדינת ישראל זכתה במכרז לייצא מיליוני זבובים לאזור מסוים באירופה. לשם מה אותם אירופאים זקוקים לזבובים? משום שישנם אזורים רחבים המשופעים בפרדסים ובמטעי פירות, הסובלים מחרקים ותולעים המזיקים לפירות. אותם זבובים מחסלים את אותם מזיקים ספציפיים, וכך הפירות יכולים להמשיך לגדול באין מפריע.

על כך נאמר במשנה במסכת אבות: "אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד').

אותו זבוב יכול להיות טורדני במקום ובזמן מסוימים, והוא יכול להיות תועלתי כשהוא במקום אחר ובזמן שונה.

בורא עולם ברא עולם מושלם מכל היבט שהוא, ואין בעולם אפילו ברייה אחת מיותרת. כל דבר נברא בדיוק במקומו המתאים, בהתאם לייעודו.

כשם שכך הם פני הדברים ביחס לכלל הנבראים, כך הוא גם ביחס לאנושות, ואולי אפילו ביתר שאת. לכל אדם יש את הנתונים שלו, וכל אדם נולד אל תוך משבצת התפורה לפי מידותיו ולייעודו שלו.

ברור הוא שאדם צריך לשאוף, לחלום, להתקדם בכל תחום בחיים ובפרט ברוחניות – ויחד עם זאת עליו לדעת שישנם נתונים אותם בלתי ניתן לשנות, כמו משפחה, ייחוס, כישורים מסוימים ועוד.

חיינו יהיו באיכות גבוהה הרבה יותר, לוּ היינו משכילים להשלים עם העובדה הזו.   

קורח – נשוא פרשתנו, היה אחד מאלו שלא השכיל להשלים עם העובדה שהוא לא זכה לכהונה, ובעקבות קנאתו החליט לצאת למסע מרד גלוי נגד משה ואהרן, מסע שבסופו של דבר הוביל אותו אל מותו.

משה רבינו הצהיר, שכל המינויים לנשיאות והקביעה שרק זרעו של אהרן יזכה לכהונה, נעשו על פי הוראת בורא עולם ללא סטייה אחת, וכהוכחה לאמת זו, אמר משה, שקורח ועדתו ימותו בסוג מוות שאף פעם לא היה בעולם.

"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה', וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה, וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת השם". ואכן, האדמה פצתה את "פיה" ומיד סגרה אותו, באופן שעדת קורח נבלעה חיים.

קורח וכל עדתו מתו, אולם התורה מדגישה שבניו של קורח ניצלו מהתופת: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר כ"ו, י"א). בני קרח חזרו בתשובה ברגע האחרון, ובזכות התשובה הם ניצלו. לא רק שהם ניצלו, אלא הם חתומים על אחד עשר מזמורים בספר תהלים, והם זכו להימנות עם המהמשוררים של עם ישראל.

אמרה אחת מתוך הדברים שהם אמרו, עומדת בניגוד חריף לתכונת אביהם – קרח. הם שוררו נגד הרדיפה אחר הכבוד: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהלים מ"ט, י"ז-י"ח).

הרדיפה אחר הכבוד, וחוסר האמונה בשלמות הנהגת הבורא, הם הבסיס לכל בעיות המחלוקת ופירוד הלבבות.

נקודה למחשבה.