מדתן ואבירם ועד דו"ח האו"ם על 'צוק איתן'

דוח האו"ם שתפרסם השבוע על מבצע 'צוק איתן' מהווה לכאורה את אחד המסמכים האבסורדיים ביותר שאי פעם הופקו על ידי ארגון רשמי. ישראלים, עם זאת, מגנים את הדוח אבל בעיקר מושכים בכתפיהם. אם יש מישהו שמופתע מדוח או"ם עוין כלפי ישראל - שיקום.

ישראל מתקיימת במציאות הזויה שבה, באזור בו דאע"ש משתולל בברבריות שאפילו ג'ינגיס חאן לא הגיע אליה, היא זו שנחשבת לבריון של השכונה. מדינות מגנות אותה, ארגונים רשמיים מבקרים אותה, אוניברסיטאות מחרימות אותה, וכלי התקשורת בעולם כולו מספרים על רוע מעלליה. איך אפשר להבין סיטואציה כזו? יותר מזה, איך ניתן להבין שיש אפילו יהודים וישראלים ששותפים לקמפיין הבידוד וההחרמות כלפי ישראל?

התשובה לזה היא: "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", כפי שמלמדת אותנו התורה בספר דברים. שוחד אינו דווקא כסף. השוחד הגדול ביותר הוא התדמית שאדם רוצה ליצור לעצמו. הוא לא מודע לכך שבעצם מה שגורם לו להימנות על מחנה מסוים או לבטא דעות מסוימות הוא הרצון להישמע נאור, ליבראלי, ומתקדם.

הפלשתינים בדורנו הצליחו למצב עצמם כפליטים ורדופים, קשי-גורל שמצבם העגום מזכיר את זה של שחורי-העור בדרום אפריקה של עידן האפרטהייד. כתוצאה מכך, אנשים משכילים בעולם המערבי הלהוטים להרגיש שהם בני אדם בעלי סולם ערכים נכון ודעות ליברליות, נרתמים למאבק במדינת ישראל. בין הלהוטים הללו, למרבה הצער, מצויים גם יהודים וישראלים רבים נטולי מודעות עצמית. למי שלא מאמין בכך כדאי לבדוק את דעותיהם של 'שוחרי צדק' כלפי קבוצות אחרות: בשמאל הישראלי, למשל, יש רבים המגנים בחירוף נפש על הערבים, אבל כשהם פותחים את פיהם על מגזרים שונים בחברה היהודית הם מפיקים התבטאויות משובבות נפש כמו אלו של יאיר גרבוז ועודד קוטלר.

בפרשת קורח אנחנו פוגשים שני אנשים שהתמכרו לאצטלה של 'מגני החלשים': דתן ואבירם. על קורח אומרים חז"ל שתאוות השררה העבירה אותו על דעתו, על אף שהיה אדם נכבד ונבון. אבל מה היה האינטרס של בני בריתו החזקים ביותר, דתן ואבירם?

דתן ואבירם מופיעים לראשונה בספר שמות, בו הם פוגשים במשה ואהרן אחרי שפרעה מקשה את השעבוד בעקבות בקשת משה 'שלח את עמי'. מפגש זה מתואר בחומש כך: "ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אליהם, ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת חרב בידם להורגנו."

לפי פשט הפסוקים נראה כי דתן ואבירם היו שוטרי בני ישראל שהוזכרו מוקדם יותר בספר שמות, כמי שהוכו משום שלא רדו בבני ישראל לעמוד בהספקים הבלתי הגיוניים שקצב להם פרעה אחרי בואו של משה אליו. מכאן נראה שדתן ואבירם לא היו משוללי מעלות לחלוטין: הם היו מוכנים לסבול למען העם! שלא שלדתן ואבירם קרה מה שקורה להרבה 'נאורים' בני ימינו: הם נשבו בקסמה של תדמית 'רודפי הצדק' ו'מגני העם'. הרצון לראות את עצמם כאנשים ראויים לתארים אלה עיוות את שיפוטם והם החלו להתנגד למשה רבנו על כל צעד ושעל – ובלי היגיון. כך גם הם הפכו לחלק ממחלוקת קורח ועדתו, וכך נמנו שניהם על אותם אוהבי מחלוקת שהארץ בלעה אותם אל קרבה. כל מה שנותר מדתן ואבירם הוא המושג לו הפכו במילון היהודי: שם נרדף לאנשי מדנים חסרי עכבות ונטולי שיפוט.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה