תפסיקו לזרום עם הילד!

סגנון ההורות השכיח בשנים האחרונות מאופיין כ"הורות זורמת". הורים מצהירים בפה מלא שהם "זורמים" עם התינוק, "זורמים" עם הילד, "זורמים" עם המתבגר. לאן כולם זורמים? זו שאלה קשה כי אכן, לא רבים יודעים לאן. בשל עודף ה"זרימה", ילדים והורים מוצאים את עצמם נשטפים עם הזרם, נסחפים ואבודים.

משום מה חלק מההורים חשים רתיעה מסוימת מהרעיון של הורות סמכותית, בניית משמעת והצבת גבולות ומשייכים לה קונוטציות שליליות. הם טועים לחשוב שההורות הסמכותית נוקשה, מנוכרת וזרה לרוח האהבה ששורה על יחסי הורה וילדו, אך למעשה ההורות הסמכותית הינה חמה ומטפחת, סבלנית, רגישה ומתחשבת. אמנם, זו גם הורות תקיפה, היררכית ודורשת. השילוב הקסום הזה מכיל את כל היתרונות.

בהורות "זורמת", ההורה מוותר על תפקידו כקובע מטרה חינוכית, מתוך תפיסה שקולו של הילד שווה לקול ההורה. ההורה סומך על הילד שהוא יודע מה הוא רוצה, ולכן מאפשר לו להכתיב את השתלשלות העניינים. הילד, לכאורה בטוח ברצונותיו, רואה מולו הורה נבוך וחסר ביטחון שאינו יודע להחליט. בכך ההורה פשוט מעביר אל הילד, מבלי משים, את האחריות על תיק החינוך בבית.

ייתכן שהילד אכן יודע מה הוא רוצה, אך אין זה אומר שהוא יודע מה הוא צריך, ויש הבדל גדול בין השניים. הבסיס להורות סמכותית ולהצבת גבולות נעוץ בהכרה של ההורה שהוא עצמו יודע מה הילד צריך, והוא שקובע את ההתנהלות החינוכית בבית. ההורה הסמכותי מכיר בכך שהוא המחליט מה המטרות החינוכיות והוא האחראי על מימושן.

לאחר שההורה ביסס את אחריותו בנוגע למטרות החינוכיות, מגיע השלב שבו הוא מאתר את התחומים החינוכיים שבהם הוא רוצה לשנות ולהשפיע. למעשה, בעיצוב התנהגותם של ילדים, היכן שלא נשים את האצבע ניגע בתחום חינוכי: אכילה, שינה, התחום החברתי, הלימודי, ועוד נושאים רבים.

לשם המחשה, נדגים כיצד הצבת גבולות באה לידי ביטוי בתחום ששכיחות הבעיות בו גבוהה – הפרעות שינה. הפרעות שינה אצל תינוקות הן מגוונות ורבות: תינוקות הנרדמים רק על הידיים, תינוקות המתעוררים מספר פעמים בלילה, תינוקות האוכלים לאורך הלילה, פעוטות הנרדמים רק אם שוכבים לידם או רק במיטת ההורים ועוד. רוב הבעיות נובעות מכך שההורים נתנו לילד להכתיב את ההתנהלות או נכנעו לרצונותיו ולדרישותיו, וזאת תוך שהם מרגיעים את עצמם ש"הילד יודע מה הוא רוצה" ושהם בוחרים ל"זרום איתו".

הורה מודע וסמכותי יבין בשלב מסוים כי קיימת כאן בעיה חינוכית. עליו לקחת אחריות ולקבוע מטרה נחרצת: יצירת דפוסי שינה נכונים לילד. כדי להגיע לנחרצות הדרושה לפתרון הבעיה, עליו להגדיר עם עצמו את גישתו ואת מטרותיו - מה תהיה שעת השינה, מה תהיה דרך ההירדמות, מה יהיה מקום השינה, הימנעות מהאכלה לילית או מהוצאה מהמיטה וכן הלאה.

כל עוד יהסס ההורה לקחת את המושכות לידיו ולא יאמין שהוא, ורק הוא, קובע את כללי המשחק - הוא יתקשה להשיג שינוי ויישבר מול ההתנגדויות והקשיים שהילד צפוי להעמיד מולו. 

לעומתו, ההורה הנחרץ יחוש שדרכו החדשה נכונה, שהוא שלם עם דרישותיו ועם השינויים החינוכיים שהוא עומד ליישם. בהתאם לכך, הוא יעמוד באתגרים שהילד יציב בפניו.

לסיכום, על ההורה לקחת אחריות על תיק החינוך בבית, לקבוע מטרות ולגבש דרכים מעשיות ליישומן. אל לו לפחד מהילד ומתגובותיו אלא לחוש שלם ובטוח עם עצמו ותפקידו.