התמרון בין המצוות לבין המציאות

מצוות ומציאות. אות אחת מבדילה ביניהן - א'.
לעיתים אנשים מוצאים את עצמם בצורה מסוימת של התפתחות. לדוגמא, הם רוצים להיגמל מעישון. למדנו קצת על עישון. שמענו הרצאות וראינו סרטים. הכרנו מישהו שהשפיע עלינו להפסיק לעשן. בין אם מתוך אהבה ובין אם מתוך פחד. החלטנו שמפסיקים לעשן.
מעולה.
עכשיו, איך באים ליישם את אותה תובנה בחיים, הלכה למעשה? אז כמובן, כל מקרה לגופו. יש אלמוני שיפסיק בבת אחת, ויש פלוני שרק יפחית סיגריה אחת ליום וכך ייגמל. אם ננסה להחליף את השיטות לאנשים, יכול להיות שהם לא יעמדו בזה. אלמוני לא יכול להפסיק לאט לאט. זו פשוט לא שיטה שתעבוד אצלו. ופלוני לא יכול להפסיק בבת אחת. הוא טיפוס מסוג אחר. כך בכל דבר.

כך גם בתחום התשובה.

ידוע המשפט: "חנוך לנער על פי דרכו". צריך לחנך למצוות ודרך ארץ. את עצמינו, קודם כל, בתור בעלי תשובה. זה מאמץ גדול מאוד, ועלינו לעשות זאת עם שמחה ואהבה גדולה. כך גם חברינו והסובבים והמשפחה יוכלו לראות את דרכנו בצורה יפה, ואולי גם להשתתף איתנו בדרך. אבל כל אחד - על פי דרכו. אי אפשר לכפות על אבא ואמא מצוות שלא הורגלו בהם. אפשר לפעול איתם בצורה אחרת. נעימה ורכה יותר. עלינו להפיץ את התורה, וגם למתק בין מצווה נוספת שעלולה להתנגש - כיבוד אב ואם. מצווה הבאה בעבירה אינה מצווה, ולכן עלינו לקיים מצוות מבלי לפגוע בהורים או באחרים.
ככלל, הייתי מציע לכל אדם להכיר את עצמו ולדעת מתוך ניסיון (לעיתים ניסיון מר ולעיתים מתוק), עד כמה הוא מסתדר עם המצוות והסביבה שהוא חי בה, ולהגיע לשביל הזהב שבה יוכל לשמוח. ואיך להגיע לדרך זו? "עשה לך רב וקנה לך חבר". יש לגשת לרב, שאנו רואים בו אדם שנוכל ללכת לפי דרכו ודבריו. כיצד נדע שזהו הרב? אם נספר לו על בעיותינו ונגיד לו את כל הפרטים הרלוונטיים, ונראה שעצותיו עוזרים לנו - נוכל לדעת שזהו הרב המתאים. אם נראה שאנחנו עושים את המצוות מתוך מתיקות - נדע שזהו רב שנוכל לדבר עימו. בנוסף נוכל להתייעץ עם מישהו שהצליח לעבור את הדרך שבה אנחנו עדיין מתקשים. לעיתים דרושה סתם התבודדות או התבוננות.

לגלות את התורה ואת המצוות - זהו אור גדול. ולא תמיד פשוט לאדם להגשים את התובנות שלו. כדי לרדת להלכה למעשה, צריך רב מנחה. אין בכך בושה, אלא להפך, שימוש נכון ומדויק יותר במערכת הכלים המיוחדת שהקב"ה הקנה לנו. אמונת חכמים עוזרת לאמונה שלנו. עוזרת לחכמה שלנו לבוא לידי ביטוי בצורה רכה ונעימה.

יש מי שחזר בתשובה ואינו יכול לסבול נוכחות של מי שאינו דתי. כך למשל ריש לקיש; כשהיו רואים אותו מדבר עם איזה אדם, ידעו על אותו אדם שהוא כשר.
רבי שמעון בר יוחאי היה לומד תורה מתוך דביקות נוראה ומסירות נפש, פשוטו כמשמעו.

ינסה אדם להיות מישהו אחר - וייכשל. גם אם יצליח - הרי הוא נכשל. כי אין שום מטרה להיות רבי שמעון בר יוחאי מספר 2. כבר היה אחד כזה, ולא צריך עוד. צריך אותך, שתגשים את עצמך. תהיה מי שאתה יכול להיות. כדברי רבי זושא - "אני לא חושש שישאלו אותי למה לא היית משה רבינו. אני חושש שישאלו אותי 'למה לא היית זושא?!'".

מימוש הפוטנציאל שגלום בנו קשה מאוד, כי אין לנו ממי ללמוד. אין ממי להעתיק. זה מבחן שלנו מול הקב"ה. אותם צדיקי עליון התוו לנו דרך להראות לנו איך אדם יכול להגשים את עצמו. לא כיוונו לכך שכולם יהיו רובוטים ושבלונות שלהם. חלילה.
זכרו - התורה היא הדרך שבה אדם יוכל להגשים את עצמו ואת דרכו בצורה הטובה ביותר.

בתקווה שכולנו נדע למזג את המציאות לעשייה מתוקה של מצוות, ומתוך שאיפה בלתי פוסקת לכיוון הזה. לקדש שם שמיים, ולגרום נחת בעולמות עליונים ועולמות תחתונים כאחד.