מבחן 'ברית הדמים' בין הדרוזים וישראל

נדירות הפעמים שבה אומה חייבת לעשות "חישוב מחדש" של המסלול האסטרטגי שלה. ייתכן שמדינת ישראל מתקרבת לנקודה שבה היא תהיה חייבת לשדד את מערכות החשיבה הגאו-אסטרטגית שלה, אם עדיין היא לא הגיעה אליה. לדעתי, הנקודה הזו נמצאת ממש לפנינו, ורק צריך לצאת מקופסת החשיבה בשביל לראות אותה ולהתייחס אליה, לפני שההתנגשות שוברת את הקופסה קודם שהתכוננו למצב המשתנה.

מי שהביאו את ישראל אל ההכרה בקיומה של נקודת השינוי הם הדרוזים בסוריה. ישראל חייבת, ואומר שוב: חייבת, לעשות הכול, ואף מעבר לכך, בשביל לסייע למיעוט הדרוזי בסוריה לשרוד מול הכוחות האסלאמיסטים הקמים עליו לכלותו, בין אם זה "מדינת האסלאם" (דאע"ש), או אם זה ג'בהת אלנוסרה, שבינתיים ממתינה עם "הפתרון הסופי" לדרוזים. כאשר דאע"ש ישתלטו על ג'בהת אלנוצרה, כל הבנה שיש לישראל עם ארגון זה תתנדף בדיוק כמו שהתנדפו ההסכמים שחתמה ישראל עם המשטר הסורי.

הדרוזים בסוריה מונים כ-700,000 נפש, והם מרוכזים בשלושה ריכוזים עיקריים: בהר הדרוזים בדרום סוריה סמוך לגבול ירדן, במובלעת ח'דר הנמצאת במורדות הדרום מזרחיים של החרמון וממזרח למג'דל שמס, ובמרחב חלב-אדליב בצפון סוריה, סמוך לגבול התורכי. אף אחד לא מצפה שישראל תגיע לצפון סוריה כדי לסייע לדרוזים החיים שם, אך רבים מאלה הגרים בדרום סוריה – בהר הדרוזים ובמובלעת ח'דר – מצפים שישראל תעשה משהו כדי להבטיח שסכיני דאע"ש לא יגיעו אל צוואריהם.

אחיהם בישראל הם אזרחים שווי זכויות וחובות, המשרתים בצה"ל ובעיקר ביחידות לוחמות. שיעור ההתנדבות של דרוזים ליחידות קרביות גדול משיעור ההתנדבות של צעירים יהודים ליחידות אלה. דממת בתי הקברות הצבאיים בכפרי הדרוזים זועקת את שבועת האמונים שלהם למדינה במסגרת "ברית הדמים" שכרתה העדה הנפלאה הזו עם העם היהודי במדינתו המתחדשת. והם אחים, בני דודים ומחותנים של בני עדתם הדרוזים בסוריה.

הדרוזים בישראל מצויים בחרדה עמוקה בשל הסכנה המאיימת על אחיהם בסוריה מהשתלטות "מדינת האסלאם" על דרום המדינה. הם יודעים בוודאות שגורל הדרוזים יהיה כגורל היזידים בעיראק. הדרוזים בישראל חוששים שהעולם יביט בשוויון נפש כמעט מוחלט על סבל אחיהם בסוריה, ולא יפעל בנחרצות ובמהירות, בדיוק כפי שלא פעל מול האירועים שכילו כמעט לחלוטין את העדה היזידית בהר סינג'אר בעיראק. המציאות של השנה האחרונה הופכת כל תסריט – איום ונורא ככל שיהיה – לריאלי ואפשרי.

הדרוזים בישראל אומרים לעצמם דבר פשוט: "אם תושבי הר הדרוזים היו יהודים, מדינת ישראל הייתה עושה הכול כדי להגן עליהם ולהצילם. אם יש ברית דמים בין היהודים והדרוזים, ברית זו עומדת היום לבחינה בהר הדרוזים ובמובלעת ח'דר". הסיבה פשוטה: "ברית דמים" איננה יכולה להיות חד צדדית, שבה רק דרוזים נלחמים, נפצעים ונהרגים למען מדינת היהודים. המצב בסוריה מחייב כיום את ישראל לנקוט עמדה, ואת זו הביע היטב הנשיא ריבלין בקריאה שהפנה למזכ"ל האו"ם להגן על הדרוזים בסוריה. אלא שמילים אינן מה שיכול להציל את הדרוזים בסוריה, אלא מעשים, וככל שמעשים אלה יהיו נחושים יותר, כך הם יהיו בעלי השפעה רצינית יותר.

"ברית הדמים" בין ישראל והעדה הדרוזית עומדת כיום בפני מבחן אמיתי, האם זו ברית חד צדדית שבה דרוזים מוסרים את נפשם על הגנת ישראל, או שזו ברית דו צדדית, שבה המדינה נחלצת לסייע לדרוזים הנמצאים בימים אלו תחת איום ממשי, מיידי וחמור ללא תקדים.

על מדינת ישראל לראות בהר הדרוזים "שטח חיוני" לכל דבר ועניין, כמו שעליה לראות את תושבי ההר כאחים בדם לישראל ולעמה. אחרי המקרים הקודמים, שבהם – למרבה הצער – לא ידעה ישראל לסייע לאלו שסייעו לה (לדוגמה: צד"ל), על ישראל לנקוט כל צעד שיידרש כדי להוכיח שהיא נאמנה לדרוזים לא פחות משהיא נאמנה ליהודים, בארץ ובכל מקום בעולם. זו עמדה מוסרית עם היגיון אזרחי, פוליטי וביטחוני מוצק.

יש בישראל מי שאומרים: "מה לנו ולדרוזים בסוריה, אחרי שהם היו לאורך השנים בני ברית של אסד, חאפז ובשאר, ואפילו פעלו נגדנו בהזדמנויות רבות? הדרוזים בגולן מעולם לא הפכו לישראלים ולא הסכימו לקבל אזרחות ישראלית". לאלה אני עונה: הדרוזים בגולן חששו כל השנים מאז 1967 שישראל תחזיר אותם יחד עם הגולן לסוריה ביום מן הימים, ואז הם ימצאו את עצמם במרתפי העינויים של אלמוח'אבראת הסוריים, וכדי להגן על עצמם ממרתפים אלה הם נשארו נאמנים לסוריה. מי יכול להאשים אותם?

ישראל יכולה לנקוט כמה צעדים, כולם או חלקם, בהתאם למצב המתפתח בשטח:

1. הקמת יחידה צבאית, אולי על בסיס יחידת המיעוטים, שחייליה יהיו דרוזים, שתישלח לסייע להר הדרוזים אם וכאשר יתעורר הצורך. אפשר לצרף ליחידה זו לוחמים דרוזים המשרתים בחובה, בקבע ו/או במילואים, המשרתים בשגרה ביחידות לוחמות אחרות. חשוב להקים יחידה זו ולהכניסה לאימונים כבר היום, כדי שאם יתעורר הצורך ניתן יהיה להטילה לשדה המערכה מיד עם קבלת ההחלטה. יש למנות פרוייקטור דרוזי – רצוי קצין בדרגה גבוהה – שיקדם את הקמת היחידה, איושה, ציודה, חימושה ואימוניה.

2. הכנת תוכניות להתערבות מהאוויר נגד ריכוזי דאע"ש בסביבת הר הדרוזים.

3. במקרה של קריסת מערכות שלטונית מוחלטת בסוריה והתפרקות המדינה, על ישראל לתפוס באופן מיידי את השטח המשיק לגבול סוריה-ירדן כדי ליצור מסדרון יבשתי בין הגולן והר הדרוזים. מסדרון זה יאפשר להעביר כוחות סדירים ככל שיידרש כדי להגן על הר הדרוזים.

4. הקמת בית חולים שדה בגולן, שיטפל בדרוזים, כדי להפרידם מגורמים עוינים.

5. העברת סיוע צבאי ואזרחי (נשק, תחמושת, תרופות, מזון וכסף) ללוחמים הדרוזים בהר הדרוזים, על פי הצורך.

 ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כאשר הדרוזים בסוריה עומדים בפני כליה והשמדה. זה לא מוסרי, לא אנושי ולא מועיל. את המחיר אנחנו נשלם כשנביט במראה ונחפש שם את בעל המוסר.

ברית המיעוטים

אלא שהדרוזים הם לא סוף הבעיה, שכן בסוריה, בעיראק ובכל מקום שהג'יהאדיסטים השתלטו עליו, יש חשש גדול בקרב כל המיעוטים שהם הבאים בתור. חשש זה מוצדק לחלוטין, והמיעוטים הנמצאים כיום תחת איום הם היזידים, הדרוזים, הנוצרים, העלווים, הזורואסטרים, הסבאים, המנדעים, הבהאים שכולם לא מוסלמים, אבל גם השיעים, אנשי חיזבאללה והעדה שלהם למשל, גם הם תחת איום של הג'יהאדיסטים הסונים.

ישראל חייבת לקדם את הקמתה של "ברית המיעוטים של המזרח התיכון" שתאגד תחת מטריה אחת את כל המיעוטים הללו, גם אם בעבר הם לחמו זה בזה, כמו חיזבאללה השיעי והיהודים. ההיגיון שמחייב את כל המיעוטים לשתף פעולה ביניהם הוא ההכרח לשתף פעולה מול איום אחד, שכן אם המיעוטים הללו יישארו נפרדים ובייחוד אם יהיו עוינים זה לזה הם יחלישו זה את זה, וכך יביאו את קיצם במו ידיהם.

הדברים נשמעים הזויים, אבל ככל שעובר הזמן מתברר שהאויב האחד, הגדול והגדל מרגע לרגע, יחייב את כל המיעוטים הללו לאחד את מאמציהם נגדו.

ישראל חייבת לפתוח ערוץ הידברות חשאי עם חיזבאללה, שהוא הגורם הבעייתי ביותר מכל שאר המיעוטים בשל העבר רווי הדמים והשנאה בינינו ובין השיעים בלבנון.

נותרת רק השאלה מה תהיה העמדה האיראנית מול קואליציית מיעוטים שבה ישראל יושבת על אותו ספסל עם חיזבאללה. להערכתי איראן לא תמנע את הקמת הקואליציה הזו, שכן זו תהיה הדרך היחידה להבטיח את קיומה של העדה השיעית בלבנון, ושרידותה חשובה לאיראנים יותר מהשמדת ישראל.

המצב במזרח התיכון מחייב את ישראל לחשב מחדש את מסלול הדיפלומטיה שלה באזור. ברית עם מדינות סוניות כמו מצרים, ירדן וסעודיה תהיה חלשה יותר מברית המיעוטים, כי מדינות אלו לא באמת זקוקות לישראל. לעומת זאת, ברית מיעוטים תהיה קיימת כל עוד קיימים במזרח התיכון מיעוטים שהאסלאם הקיצוני מאיים עליהם בכליה.