מרגש: 3,000 לייקים, 500 שיתופים ואלפי תגובות

מיטל סינה מתל-אביב היא עובדת הידברות כתסריטאית בתוכניות הילדים. מיטל, שקראה על ילדה ענייה בת 4 עם חלום צנוע: לחגוג יום הולדת לראשונה בחייה, פרסמה פוסט, בו ביקשה מעם ישראל תרומות עבור הקטנטנה ועבור משפחתה. את התוצאה המרגשת ניתן לראות בתמונות.

פוסט הסיום שפרסמה מיטל בעמוד הפייסבוק שלה:

לפני כשבועיים נכנסתי למסע מסחרר, שלא תיארתי עד כמה יצבור תאוצה. ביקשתי עזרה בשביל ילדה בת 4, ילדה שכל משאלתה היא לחגוג יום הולדת ככל הילדים.

אני חוזרת אליכם עם מסקנות מחקר. מסקנות המבוססות על מעל 3,000 לייקים, מעל 500 שיתופים, אלפי תגובות בפוסט, אלפי פניות בפרטי, מאות טלפונים, סמסים, וואטסאפ, אלפי מדרגות שעליתי וירדתי כדי להביא דברים, עשרות חברים שעזרו לי לאסוף אותם, בעל חנות נחמד ששמר על הכול עד שבאתי הביתה. ואתם. אתם, עם ישראל. אין לי מילים.

אומרים תמיד שישראלים הולכים בעולם בביטחון כאילו העולם הוא של אבא שלהם. זה לא זה, אני פתאום קולטת. אנגלי צועד לבד. הודי צועד לבד. אמריקאי צועד לבד. הולנדי צועד לבד. צרפתי גם. אבל ישראלי - ישראלי צועד בעולם הזה בביטחון גמור כי יש לו גב של מיליונים מאחוריו. הוא לא צועד לבד, ולא יצעד לבד אף פעם. ישראלי הוא אדם שתמיד ירגיש בבית, כי הוא לא צריך בשביל זה מבנה או תכולה או קירות - הוא צריך רק לפגוש עוד ישראלי אחד בלבד, והוא מסודר.

ישראלי הוא אדם שיודע שלא משנה כמה האוברדרפט דוחק - תמיד יש מישהו שדחוק לו יותר, אז ניתן לו היום ומחר כבר נסדר לנו. ישראלי הוא אדם שמתמרמר, וזועק, וצועק, ומקלל, וחם לו, וקר לו, וצפוף לו, ולא כיף, אבל ברגע שהוא רק שומע, מרגיש, מריח או מזהה תדר הכי קטן של זה שלידו מסמן "אני צריך עזרה", הוא יאלם דום, ובקור רוח מופתי יגייס את עצמו, את אשתו, את השכנים ואת הכלב, ייתן כל מה שהוא יכול בשביל אדם שהוא מעולם לא הכיר. זה ישראלי.

 אז תארזו לגרמניה. חיזרו בבושת פנים למקום בו הסבים והסבתות שלכם היו מתהפכים בקבר - לו היה להם כזה - מעצם הידיעה שאתם עוזבים את הארץ הזאת. אני אשאר פה, עם האנשים הכי טובי לב שיש על פני הגלובוס. כי להיות ישראלי זה להסתובב עם תעודת ביטוח לכל החיים. אולי בברלין יהיה לי עוד יורו בכיס, אבל מה יהיה כשלא יהיה לי את היורו הזה? מי יהיה שם בשבילי? לבד? זהו? לא רוצה. רוצה אתכם. בוחרת בכם. גאה בכל ליבי.

תודה לכם, כל אחד אחת. אנשים פרטיים, חיילים, אימהות חד-הוריות, משפחות שהתגייסו, חוגים, פלוגות חיילים, אנשים מדהימים. מאילת. מניו-יורק. מרמת-גן. מירושלים. תודה שגב ורון היקר, שעזרו לסחוב ולהסיע. תודה לכל מי שלא הצלחתי לחזור אליו, כי הלכתי לאיבוד בין כל ההודעות והטלפונים. תודה לכם, נערים ונערות - כמה מעט חסד עושים עמכם נוער מדהים שלנו, כמה מתוקים אתם להפליא, חלקכם הציע לנקות בתים ולתת לי את הכסף.

תודה לכם כולכם. בעיקר על שלא שאלתם מה, איך, למה ומי. סמכתם עליי ונתתם. אוכל. תווים. מזומן. השתדלתי לא לאכזב. כולי נותנת לכם את כל יראת כבודי ומבטיחה לכם, שחסד היא ההשקעה הבטוחה ביותר בהיסטוריה. מתישהו, זה מחזיר את עצמו, ובגדול. לילדה בת ה-4 יחגגו בשבוע הבא יום הולדת באהבה ובשפע, ועם טוב ליבכם עזרתם לעוד משפחות נזקקות - ממה שנשאר לתת.

יש רעיון בתורת החסידות שאני מאוד אוהבת, "צדיק בפרווה". אם העולם קופא מקור, אל תתרץ שאתה לא יכול ממילא לחמם את כל העולם ותלך להתעטף לך במעיל פרווה. אלא תתאמץ קצת, תדליק מדורת אש, תחמם עוד שניים-שלושה שעומדים לידך - והנה השפעת על שניים-שלושה עולמות נוספים. וזה מה שאני רוצה שתזכרו.