האם מותר לגרום לפיטורי העובד שחוצפתו אינה יודעת גבולות?

במפעל לייצור זכוכית, מועסק יהודי בשם ראובן, שביום מן הימים הרים דלת גדולה מזכוכית, וניסה להעמיסה למשאית שחנתה בכניסה למפעל. דלת זו יוצרה מזכוכית יקרה, ושוויה (עבור המפעל) נאמד בכאלפיים שקלים. ובכן, ראובן העמיס את הדלת שלא בזהירות, ופתאום נפלה מעל גבי המשאית, והתנפצה לרסיסים...

קול הרעש הגדול של ניפוץ הדלת, הגיע לאוזניו של שמעון, עובד בכיר במפעל, והוא מיהר להגיע למקום. ראובן ביקשוֹ "תוכל לעזור לי לאסוף את רסיסי הזכוכית?". ושמעון ניאות ברצון לבקשתו. תוך כדי הדברים, מופיע לפתע בעל המפעל. האיש היה בטוח ששני העובדים אחראים לנזק הגדול, והחל לנזוף בהם, "כשמתעסקים בדלת כה גדולה ויקרה יש לנקוט במשנה זהירות. התרשלותכם לא תעבור בשתיקה!..."

באותה שעה שמעון, שהינו יהודי בר אוריין וירא ה', עמד בניסיון לא פשוט. גמלה ההחלטה בליבו, לספוג בשתיקה את הגערות וקיתונות הגנאי שנשפכים עליו, וכל זאת על מנת 'להתחלק' במנת המבוכה עם ראובן (שנחשב לעובד חדש יחסית במפעל). המעניין הוא, שגם ראובן החליט לשתוק ולא לספר שהאמת היא שהוא האחראי לנזק.

כעבור מספר ימים, הגיע יום קבלת המשכורות של עובדי המפעל. ראובן מביט בתלוש המשכורת, ומגלה כי הפחיתו 1,500 שקלים, מחמת שבירת הדלת היקרה. מאוחר יותר גילה, כי גם במשכורתו של שמעון חל קיזוז, אך רק ב-500 שקלים. (ככל הנראה, בעל המפעל התחשב בכך ששמעון הינו עובד ותיק, שעד כה לא פשע במלאכתו, והחליט לנהוג כלפיו בסלחנות, ולהטיל את עיקר ההפסד על ראובן).

כעת, כולנו מצפים לראות את ראובן ניגש אל שמעון הצדיק, ומשיב לו את ה-500 שקלים שהפסיד בגינו. אך למרבה ההפתעה, לא זו בלבד שלא השיב לו את הסכום, אלא אף ביקש להטילו על ראשו... ראובן פנה אל חשב-השכר של החברה, והתרעם: "כיצד אתם מעיזים לעשות איפה ואיפה?! אם שנינו הזקנו יחד, הרי שעלינו לשלם שווה בשווה!...". חשב-השכר הגיב: "אַפְנה את התלונה לבעל המפעל, והיא תטופל".

הדברים הגיעו בדרך כלשהי לאוזניו של שמעון. טבעי היה, שעתה, לאחר שראובן הגדיש את הסאה בהשיבוֹ רעה תחת טובה, ייגש אפוא שמעון לבעל החברה ויספר לו את האמת, (ובוודאי יתקבלו דבריו כי ניכרים דברי אמת, וגם יש לו עדים על כך). אולם, מדהים להיווכח בגודל צדקותו של האיש, שבא והעלה את השאלה בפני מו"ר שליט"א:

"הנה במידה ואספר אודות נוכלותו של ראובן, אמנם אנצל מהפסד של 500 שקלים (מלבד ה-500 שכבר הפסדתי), אלא, שלבטח הדבר יביא לפיטוריו של ראובן ופגיעה בפרנסתו; ואם כן, ברצוני לדעת - כיהודי שחפץ לנהוג כרצון הבורא – האם יש מקום לנהוג כאן במידת חסידות ולשתוק, או שמא מוטל עלי לספר לבעל המפעל את האמת?".

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראשית כל, יש לפנות אל ראובן ולדרוש ממנו: 'עליך ללכת ולהסיר את תלונתך הזדונית. אם לא תעשה זאת, אלך ואספר שאתה הוא זה ששבר את דלת הזכוכית'! במידה וראובן ימשיך לנהוג ברשעות, מחוייב שמעון לספר את האמת ולהביא לפיטוריו, כי 'כל המרחם על האכזרים, סופו שנעשה אכזר על הרחמנים' (קהלת רבה ז'-ט"ז), והלכה בידינו (או"ח סי' תר"ו-א'), שהמוציא שֵם רע על חבירו, אין צריך למחול לו, אפילו כשבא לבקש מחילה (כי אם ממדת ענוה), כל שכן במקרה שאינו בא לבקש מחילה, אלא אדרבה, מוסיף חטא על פשע, ו'מחדד' את הוצאת השם רע על שמעון ובא לגנוב ממונו, בכך שמבקש להטיל עליו מחצית מדמי הנזק, שבזה בוודאי אין למחול לו.

ולכן, במקרה שראובן אינו חדל ממעשיו, מצוּוה שמעון שלא לנהוג ברחמנות, כי רחמנות זו מרבה פשע בעולם, וכבר התפלל דוד המלך ואמר (תהילים י') "שבור זרוע רשע". וברור שאסור לנהוג כאן ב'ענוה', אלא למגר את הרֶשע. (וכבר המליץ אחד האדמורי"ם: צריך להיות עָנָו, אך אסור להיות זָנָב). 

לסיכום: אסור לשמעון לרחם על ראובן, וחייב להודיע לו שאם לא ימשוך את תביעתו, יספר את האמת אודותיו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.